אם זו נראית תאנה ויש לה ריח של תאנה, ייתכן שזאת לא תאנה אלא פרח שמתחזה לה.
התאנה שאנו מכירים היא אחד ממאות המינים של הסוג פיקוס. כל מיני הפיקוס מפתחים פגות, תפרחות בשרניות סגורות שבתוכן נמצאים הפרחים. צרעות פיקוס ממינים רבים מאביקות את הפרחים שבפגות של מיני פיקוס ומתרבות בתוכן. פרח שיחקה פגה עשוי למשוך אליו את הצרעות ולזכות בהאבקה בלי לספק להן מקום להתרבות, אך עד כה לא תועדו פרחים שמחקים את הפגות ומושכים את מאביקיהן.
ב-2019 תואר לראשונה צמח שפרחיו דומים להפליא לפגות הפיקוס. האם מדובר במתחזה או בדמיון מקרי? כדי לברר זאת בחנו החוקרים במחקר חדש שהתפרסם בכתב העת New Phytologist את הצמח החשוד, הטרוסטמה דמוית-פיקוס (Heterostemma ficoides), מטפס ממשפחת ההרדופיים שגדל רק בתאילנד.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
הענן הבלתי נראה: מה קורה כשמורידים את המים?
טיפול ניסיוני בצהבת B כרונית
החורים השחורים ששקלו יותר מדי
השותפות בין התאנים והצרעות: דוגמה ליחסים בריאים
דוגמה ליחסי הדדיות בין צרעות לעצי פיקוס מתקיימת בין צרפגית התאנה (Blastophaga psenes) לפיקוס התאנה (Ficus carica). התאנה אינה פרי רגיל שמתפתח משחלה של פרח אחד. היא מתפתחת מתפרחת סגורה: מבנה מעוגל שהדופן הפנימית שלו מרופדת בפרחים זעירים. נקבת צרפגית התאנה נכנסת לפגה דרך פתח צר, כשהיא נושאת אבקה מפגה אחרת. היא מאביקה את הפרחים ומטילה ביצים בשחלות של חלקם. הזחלים מתפתחים בתוך הפרחים שבהם הוטלו הביצים. בבגרותם, הזכרים והנקבות מזדווגים, והנקבות יוצאות מהפגה כשהן נושאות אבקה ומחפשות פגות חדשות. בשותפויות דומות, המתקיימות בין מיני צרעות ופיקוסים שונים, הצרעות זוכות באתר רבייה והתאנה זוכה בהאבקה.
פיקוס התאנה
(צילום: crystaldream/Shutterstock)
הדמיון הרב בין פרחי הטרוסטמה דמוית-פיקוס לפגות הפיקוס העלה בפני החוקרים את ההשערה שמדובר בחקיינות. בניגוד למיני הטרוסטמה אחרים, שפרחיהם נפתחים וחושפים את מרכזם, פרחי ההטרוסטמה דמוית-הפיקוס נשארים כמעט סגורים. הם עגולים ובשרניים, ובקצה שלהם יש פתח קטן שדרכו החרקים יכולים להיכנס. צידם הפנימי של הפרחים מכוסה בשערות בלוטיות בשרניות שמזכירות את הפרחים הזעירים שבתוך פגות התאנה.
החוקרים עקבו במשך חמש שנים אחרי מיני החרקים שמבקרים בפרחים ותיעדו את התנהגותם. הם בדקו אילו חרקים נושאים גושי אבקה, ואף גידלו במעבדה זחלים שנמצאו בפרחי הצמח המתחזה, כדי לזהות לאילו מיני חרקים הם שייכים. לצד התצפיות השוו החוקרים בין החומרים הנדיפים שמפיצים הפרחים לבין אלה שמפיצות פגות אמיתיות ופרחים של מין אחר מהסוג הטרוסטמה. הם ערכו ניסויים שבהם הצרעות יכלו לבחור בין ריח הפרחים לבין מכל ללא ריח, כדי לבדוק אם הריח לבדו הוא שמושך אותן.
פיקוס הטרופילה, אליו מתחזה ההטרוסטמה דמוית פיקוס
(צילום: renju, iNaturalist)
מריח כמו פיקוס
המחקר מצא שהדמיון לפרחי הפיקוס אינו רק חזותי אלא גם כימי. הרכב הריחות של הפרחים, שבו זוהו 22 תרכובות נדיפות, לא היה זהה לזה של תאנים, אך דמה לו יותר מאשר לריחו של מין קרוב מהסוג הטרוסטמה, שכן 21 מהתרכובות נמצאו גם בפגות הפיקוס לעומת 16 שנמצאו גם בפרחי המין הקרוב. בשני אתרי המחקר, החוקרים נתנו לצרעות להריח פרחי הטרוסטמה דמוית-פיקוס. בניסוי אחד החוקרים הציבו בפני הצרעות פרחים פתוחים ומיכל ריק. בניסוי אחר הם הציבו פרחים סגורים ומיכל ריק. רק בניסוי הראשון הצרעות נמשכו לפרחים, ומכך החוקרים הסיקו שריחם של הפרחים הפתוחים לבדו הספיק כדי למשוך צרעות תאנה מהסוג קרדיביה (Kradibia).
צרעות הקרדיביה מאביקות בדרך כלל את הפיקוס הטרופילה (Ficus heterophylla). הן נכנסות דרך הפתח הקטן בפרח ומחפשות בתוכו מקום להטיל את ביציהן, אולם בניגוד לפגת פיקוס, פנים הפרח המתחזה אינו מכיל פרחים זעירים שבשחלותיהם הצרעות יכולות להטיל ביצים.
הטרוסטמה דמוית-פיקוס (a-d) והפיקוס הטרופילה (e-h)
(צילום: מתוך כתב העת New Phytologist)
מאביקים וחרקים נוספים על הטרוסטמה דמוית-פיקוס
(צילום: מתוך כתב העת New Phytologist)
החוקרים ראו שהצרעות עוברות לפרחי הטרוסטמה נוספים אחרי שנכנסו לפרח של הטרוסטמה דמוית-פיקוס. הם בדקו אם הצרעות שהגיעו למתחזה גם סייעו בהאבקתו. יותר מ-80 אחוזים מהצרעות יצאו מהפרחים והמשיכו לדרכן, אך אחדות מהן מתו בתוך המתחזה, ואותן בדקו החוקרים. בארבע שנות המחקר נמצאו בשני אתרים טבעיים 22 צרעות מתות, ועל רגליהן של שתיים מהן נמצאו גושי אבקה. הבדיקה לא כללה את הצרעות שיצאו מהפרחים, ולכן החוקרים מעריכים ששיעור נשיאת האבקה עשוי להיות גבוה יותר והם מגדירים את הצרעות מאביקות משניות. הם סבורים שצרעות שלא מצאו פיקוס מתאים, עשויות להימשך אל פרחי הטרוסטמה נוספים ולתרום להעברת האבקה בין הפרחים בלי לקבל תמורה.
הזבוב שהצליח
החוקרים מצאו דבר מעניין נוסף: מבקרים שאותם ההטרוסטמה דמוית־הפיקוס לא מאכזבת. זבובים מהסוג מגסליה (Megaselia) מזדווגים על פני הפרחים ולאחר מכן מטילים בהם ביצים, והזחלים ממשיכים להתפתח אחרי שהפרחים נושרים לקרקע. הזבובים ביקרו בפרחים בתדירות גבוהה, ואחרי חלק מביקוריהם נמצאו גושי אבקה צמודים לגפי הפה שלהם. תדירות הביקורים ונשיאת האבקה הצביעו עליהם בתור המאביקים העיקריים של הצמח. כך הזבובים מקבלים מקום שבו צאצאיהם יכולים להתפתח, ואילו הצמח זוכה בהאבקה. "הממצאים שלנו מראים כיצד פרח יחיד יכול לשלב שתי אסטרטגיות האבקה מנוגדות – רמייה והדדיות – כדי לנצל שני מאביקים שונים", אמרה החוקרת הראשית ארונרט קידיו. עדיין לא ברור עד כמה הצרעות תורמות ליצירת פירות וזרעים, ואילו מרכיבי ריח גורמים להן לטעות ולהיכנס אל פרחי ההטרוסטמה דמוית-הפיקוס. אך אותו פרח מספר לכל מבקר סיפור אחר: עבור הצרעה הוא הבטחה כוזבת, עבור הזבוב הוא אתר רבייה, ועבור הצמח הוא שתי דרכים אפשריות להשיג האבקה.
אילנה קוזמינסקי, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
