מלחמות גובות מחיר כבד בחיי אדם ובתשתיות, אך לעיתים גם משאירות חותם פחות נראה לעין: שינוי משמעותי באיכות האוויר ובדפוסי הזיהום הסביבתי. אזורי לחימה מאופיינים בדרך כלל בשיעורים ניכרים של עלייה במזהמים שונים, שגם נשארים לעיתים לאורך זמן, לרוב בשל השפעותיהן הישירות של מגוון פעולות צבאיות, כמו ירי טילים ופעילות כלי רכב כבדים. מחקר חדש שבדק את כלל האזורים בישראל בחודשים הראשונים למלחמת "חרבות ברזל" מצביע על שינויים ניכרים בשיעורי פליטות המזהמים השונים - במה שעשוי להצביע על השפעות נוספות, עקיפות יותר, על איכות האוויר בזמן מלחמה.
שריפה בבניאס מירי חיזבאללה. יולי 2024
(צילום: אלון ענבר)
"באופן כללי, יש לא מעט פעולות צבאיות מזהמות", מסביר ד"ר זהר ברנט-יצחקי, ראש קבוצת המחקר לקיימות סביבתית וחברתית במרכז האקדמי רופין וחבר סגל בכיר בפקולטה להנדסה. "בין היתר, תנועה רבה של כלי רכב צבאיים, רובם מונעים מדלקים מזהמים שגם פולטים כמויות גדולות של חנקן דו-חמצני, חלקיקים נשימים ולעיתים גם גופרית דו-חמצנית. ירי אריטלרי, שיגור רקטות ויירוטן מביאים לשחרורם של פחמן חד-חמצני, תחמוצות חנקן ומתכות לאוויר. בנוסף, השריפות הנגרמות על ידי אותם שיגורים או יירוטים גורמות גם הן לפליטה של פחמן ושל חלקיקים נשימים".
מזהמים בשטח: מה קורה כשיש מלחמה באוויר
ד"ר שרית אגמי, מרצה לסטטיסטיקה במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית, בדקה את רמות זיהום האוויר באזורים שונים בארץ במהלך מחצית השנה הראשונה של מלחמת "חרבות ברזל". התוצאות, שיוצגו בוועידה השנתית ה-54 למדע ולסביבה שתיערך ב-8–9 ביולי בבנייני האומה בירושלים, מצביעות על שינויים ברמות הזיהום ברחבי המדינה כולה. כך, למשל, נצפתה עלייה של עשרות אחוזים ברוב החומרים המזהמים בהשוואה לשש השנים הקודמות. כשמשווים בין האזורים השונים בארץ, אפשר לראות הבדלים בולטים ביחס למספר מזהמים, חלק מהם עלו בשיעור ניכר באותה התקופה, וחלק מהם דווקא ירדו.
ההשוואה שערכה אגמי התבססה על חלוקה בין אזורים "מפונים" מאנשים – כלומר, אזורי הגבול, בהם עיקר הפעילות הייתה פעילות מלחמה כמו נפילות טילים - לבין האזורים שבהם נקלטו המפונים, ושמספר האזעקות בהם היה אפסי. אחת הדוגמאות הבולטות בממצאים היא גופרית דו-חמצנית (SO2), שחשיפה אליה עלולה לפגוע בעור ובדרכי הנשימה. באזורים המפונים נרשמה ירידה ממוצעת של 21 אחוז באותה התקופה, כאשר מנגד – באזורים שקלטו מפונים ובהם כמעט לא היו אזעקות – נרשמה עלייה של 131–189 אחוז בשיעורי הגופרית הדו-חמצנית. באותם האזורים נצפתה גם עלייה בולטת של חנקן חד-חמצני (NO), עם עלייה ממוצעת של 139–146 אחוז.
ברנט יצחקי משער מה יכול להיות ההסבר לשינוי בריכוזי המזהמים הללו: "חנקן חד-חמצני נפלט מתחבורה, מחימום ובישול – למשל מכיריים הפועלים על גז ומגנרטורים, מה שיכול להסביר את העלייה שלו במקומות עם ריכוזים גבוהים של פעילות אנושית", הוא אומר. "הגופרית, לעומת זאת, נפלטת בתהליכי שריפה וייצור אנרגיה. ייתכנו כמה הסברים לעלייה בה: ראשית, באזורים שסמוכים לתחנות כוח, כמו חדרה, ייתכן שהייתה עלייה בייצור החשמל. ייתכן שמדובר בגופרית שנפלטה בשל חימום והסקה, בין אם באמצעות קמינים או תנורי עצים, או גנרטורים שפועלים על דיזל או בנזין. לעומת זאת, באזורי לחימה הייתה ירידה בפעילותם של מפעלי תעשייה – וזה כנראה המקור לירידה בשיעורי הגופרית באזורים האלו".
שינוי נוסף נצפה ביחס ל"חלקיקים נשימים עדינים" (PM2.5) - חלקיקים המורכבים מחומרים רבים כמו מתכות, כימיקלים אורגניים, אמוניה וחלקיקי קרקע. על פי הנתונים, נרשמה עלייה של 70 אחוז בחלקיקים הנשימים הללו באזורי הלחימה בלבד.
הגירה פנימית משנה את תמונת המזהמים
אגמי אומרת כי "המטרה הייתה להעריך את השפעת המלחמה על זיהום האוויר, תוך התחשבות לא רק בעימות הצבאי עצמו, אלא גם בהאטה בפעילות הכלכלית וכן בפינוי האוכלוסייה בתוך המדינה. לא הייתה זמינות של הנתונים המלאים על נפילות הרקטות, לכן נעשה שימוש במספרי האזעקות לפי יישובים – נתונים שזמינים באתר פיקוד העורף".
לצורך המידע על זיהום האוויר, אגמי התבססה על נתוני זיהום האוויר הארציים הזמינים באתר המשרד להגנת הסביבה. "בדקתי את כל תחנות ניטור האוויר בכל הארץ", היא אומרת. "בשלב ראשון חילקתי אותן לקבוצות, לפי מספר האזעקות. ראיתי שישנן תחנות באזורים שבהם היו אפס אזעקות ועדיין נרשמה בהן עלייה במזהמים. ניסיתי לבדוק מהיכן זה נבע, וכך הגעתי לחלק השני של המחקר – שבו בדקתי אחוזי מפונים במקומות ספציפיים".
תוצאות המחקר מצביעות, בין היתר, על השלכותיה של ההגירה הפנימית שהתרחשה במהלך המלחמה – כשאזורים שלמים בארץ פונו מתושבים. תופעה זו התבטאה בעלייה ניכרת של פעילות אנושית באזורים מסוימים בחודשים הראשונים למלחמה, והשפיעה על פליטות המזהמים באותם האזורים. כאמור, אחד המזהמים שפליטתו עלתה באופן ניכר באותם האזורים היה החנקן הדו-חמצני. לדברי ברנט-יצחקי, הגירה פנימית כרוכה פעמים רבות בתנועה של כלי רכב הפולטים חנקן חד ודו-חמצני. יש לציין כי מכלל תחמוצות החנקן, חנקן דו-חמצני (NO₂), הוא הבעייתי ביותר מבחינה בריאותית.
לצד ההשפעות השונות שבחן המחקר, שהתמקדו בעיקר בפעולות צבאיות לצד פעולות אנושיות יום-יומיות, יש לציין שיש משתנים נוספים בזמני מלחמה שתורמים באופן משמעותי לשינויים דרמטיים בפליטות של גזי חממה ומזהמים. ב-2023 פרסם המשרד להגנת הסביבה את הדו"ח השנתי על מצב הפליטות לסביבה בישראל. על פי הדו"ח, אחד מגורמי הזיהום המשמעותיים באותה השנה היה שריפות היער שנגרמו בזמן המלחמה בעקבות שיגורים ויירוטים, כשהפליטות שלהן לאוויר היו 44 אחוז מהפליטה הארצית השנתית של פחמן חד-חמצני. הדו"ח מצביע על פליטות נוספות שקושרו למלחמה: כך, בתחנת הכוח אורות רבין חדרה, בתקלה שאירעה בשל השפעות המלחמה, נפלטו 728 טונות של תחמוצות חנקן. בבית זיקוק אשדוד חלה עלייה של 72 אחוז בפליטה לאוויר של תחמוצות גופרית, שלפי הסבר המפעל נבעה לפחות בחלקה מאילוצי המלחמה.
בסופו של דבר, נדמה שגם איכות האוויר מספרת את סיפורה של המלחמה - לא רק דרך העשן והירי, אלא גם דרך השינויים העמוקים בשגרת החיים בישראל.
בואו לגלות עוד מחקרים פורצי דרך בוועידה השנתית ה-54 למדע ולסביבה, שתתקיים בבנייני האומה בירושלים ב-8–9 ביולי >> להרשמה לוועידה.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
