בהשפעת הצלחת הסבב הקודם, ולפני היציאה לסבב האחרון של המלחמה באיראן, ישראל וארה"ב דיברו על מטרות מלחמה מאוד ספציפיות. בין היתר, קיבלנו תדריכים לגבי השמדת האיום הגרעיני (האורניום עוד נח בצל ההרים), האיום הבליסטי (בינתיים נשמע שמחדשים את המלאי) וכמובן הפלת המשטר (שמאז הקצין וחיזק את אחיזתו).
אז כן, המטרות שיצאנו איתן עדיין נעות באפילה, אבל משהו אחר ובמובנים מסויימים אפילו גדול יותר קרה בעקבות המלחמה שלנו ושל אמריקה. העמידו את איראן אל הקיר והיא כמובן השתמשה בכלי החזק שנותר לה וסגרה את מצר הורמוז. מחירי הנפט קפצו בהתאמה, ויותר מכך עבור מדינות רבות באסיה נוצר מחסור אמיתי בדלק על כל סוגיו.
מעל 70% מבני האדם חיים במדינות שנחשבות ליבואניות של נפט וגז. המחסור והמחירים האיצו למעשה תהליך שעד עכשיו התנהל בעצלתיים בכמה אזורים בעולם - המעבר לאנרגיה מתחדשת.
בפיליפינים הקדימו והכפילו פי שניים את התכנון להקמת שדות סולאריים בעקבות המלחמה, זאת לאחר שמשבר אנרגיה הוכרז כבר לקראת סוף מרץ השנה. שם שואפים שחצי מהאנרגיה הנצרכת תהפוך למתחדשת עד 2040. אתיופיה, בצעד חסר תקדים, חסמה כל יבוא ומכירה של כלי רכב שמשתמשים בדלק, שוק ששוויו עד 2025 עמד על כמעט 5 מיליארד דולר בשנה. מכירת מכוניות חשמליות עלתה באופן דרמטי באתיופיה וחלקן בשוק עומד כעת על 6%.
גם גאנה וניגריה הציבו השנה יעדים שאפתניים לחתוך ביותר מחצי את צריכת הדלקים שלהן בשנים הקרובות. בווייטנאם עלו מכירות של מכוניות חשמליות בחודשים מסויימים במעל 120% ממצבן טרום המלחמה עם איראן וכרגע 40% מהמכוניות שנמכרות שם הן חשמליות. בגאנה בניית התשתית להטענת מכוניות נעשתה באופן מהיר טרם המלחמה, אבל מאז גם היא דוהרת.
מלבד וייטנאם, שבה פועלת תעשיית רכב חשמלי מקומית, המרוויחות הגדולות מהמלחמה בסקטור החשמלי הן כמובן החברות הסיניות – הן בתחום הרכב והן במכירת פאנלים סולאריים.
באירופה האיחוד הוציא תוכנית פעולה רב שנתית, שכוללת מכירה פשוטה של אנרגיה מקומית והטבות מס משמעותיות. צרפת הגדילה לעשות וקבעה יעדים ברורים לסיום שימוש בנפט, פחם וגז - והתבססות מוחלטת על אנרגיה מתחדשת עד 2050.
אנרגיה מתחדשת
(צילום: Aliaksei Kaponia/Shutterstock)
אירופה חווה את המשבר האנרגטי השני שלה אחרי פרוץ המלחמה באוקראינה, ובמידה פחותה גם יתר העולם. המשבר השפיע פחות על שינויי המחירים מזה של 2022, אבל הוא בעיני רבים הקש ששבר את האמון בזרימת הנפט והגז.
כשדונלד טראמפ נכנס לבית הלבן הוא הכניס לרוורס את התנועה הגלובלית להיפרדות מנפט וגז ושאר גזי חממה, על ידי כך שביטל תמריצים והשקעות ענק של הממשל הקודם, וצמצם את פעילות הרשות לשמירת הסביבה האמריקנית. מדעני אקלים וארגוני סביבה הזהירו כי המהלכים הללו פוגעים במאבק במשבר האקלים.
קצת יותר משנה לאחר מכן, ישראל, אמריקה ואיראן הכניסו את העולם למשבר אנרגטי שסופו (האנרגטי) המפתיע הוא בדחיפה עצומה לעזוב את הדלקים המזהמים.
ומה בישראל? מדינה עם כמות ימי שמש כמו בישראל, ובשטח קטן כל כך, הייתה יכולה להיות הרבה יותר מתקדמת בתחום ועם 50% כלי רכב חשמליים ואנרגיה סולארית. בפועל יש פחות מ-5% כלי רכב חשמליים לחלוטין (חלק מכלי הרכב ההיברידים לא הוכחו כמזהמים פחות) וסביב 7% מצריכת האנרגיה בישראל היא סולארית. למה? בעיקר כי הסובסידיות לכלי רכב חשמליים מקרטעות או נעלמות לחלוטין והאישורים לשדות סולאריים חווו שנים של בירוקרטיות וכמובן לא עוזר שכמעל שליש משטחי המדינה הם שטחים צבאיים (רובם בדרום).
עמדת טעינה לרכב חשמלי. האחוז בישראל נמוך מאוד
(צילום: logoboom/Shutterstock)
מעבר לכך, ההבטחות שניתנו לענקי הגז, לבעלי השליטה במונופולי התשתיות והקשרים ביניהם אינם תורמים להאצת המעבר האנרגטי. יש כמובן חברות ישראליות בתחום התשתיות שמרוויחות מהלחץ העולמי לאנרגיה מתחדשת ולחשמול, אבל הפוטנציאל להיות מדינה מובילה במהפך העולמי הזה רחוק מלהיות ממומש.
המלחמה כנגד השעון להציל את מה שנשאר מכדור הארץ היא כזו שאף אדם שחי פה לא יכול להרשות לעצמו להפסיד בה, גם אלה שבוחרים להתעלם ממנה. בלי פרסה מוחלטת במדיניות בארצות הברית, השינוי העולמי שאנחנו צריכים לא יגיע. אבל בכל זאת, אחרי הקורונה והפלישה לאוקראינה, ישראל הנחיתה חתיכת מכה על דלקים מזהמים, לצערנו לא קטלנית, אבל כנראה יותר יעילה מזו שנחתה על איראן.
הכותב הוא דוקטור לגיאוגרפיה פיזית
