מאובן מפורסם בן 300 מיליון שנים, שנחשב לתמנון העתיק ביותר בעולם - ואף הופיע בספר השיאים של גינס - התגלה כמשהו אחר לגמרי.
באמצעות הדמיית סינכרוטרון - טכניקת צילום מתקדמת ברזולוציה גבוהה, המשתמשת בקרינה אלקטרומגנטית חזקה המופקת ממאיצי חלקיקים מעגליים - התגלה מספר דו ספרתי של שיניים זעירות המוכיחות שהיצור הפרהיסטורי, לו הוענק השם המדעי Pohlsepia mazonensis, אינו תמנון כלל, אלא בעל חיים הקשור לנאוטילוס מודרני - בעל חיים רב-זרועות בעל קונכייה.
גילוי זה, שפורסם בכתב העת Proceedings of the Royal Society B, פותר חידה ארוכת שנים בהבנת התפתחות התמנונים, אשר בלבלה מדענים במשך עשרות שנים. הוא גם מספק ראיות לשימור הרקמה הרכה העתיקה ביותר של נאוטילוסיים ברשומות המאובנים. על כן, משמעותו היא ש"התמנון העתיק ביותר" צריך יימחק מדפי ספר השיאים של גינס.
4 צפייה בגלריה
תרשים של האנטומיה של Pohlsepia mazonensis
(צילום: Dr. Thomas Clements, University of Reading)
4 צפייה בגלריה
סריקת המאובן של Pohlsepia mazonensis
(צילום: Dr. Thomas Clements, University of Reading)
"המאובן זוהה כתמנון לפני 25 שנים, אך באמצעות טכניקות מודרניות נוכחנו לדעת כי לא כך הדבר. כעת, יש לנו את העדות העתיקה ביותר לרקמות רכות של נאוטילוסיים שנמצאה אי פעם, ותמונה ברורה הרבה יותר של מתי התמנונים הופיעו לראשונה על כדור הארץ", אמר ד"ר תומאס קלמנטס, מומחה לזואולוגיה של חסרי חוליות מאוניברסיטת רדינג, דעמד בראש צוות המחקר. "לפעמים, בחינה מחודשת של מאובנים שנויים במחלוקת באמצעות טכניקות חדשות מספקת רמזים קטנים המובילים לתגליות מרגשות באמת".
המאובן, שהתגלה באילינוי שבמרכז ארצות הברית, פורסם לראשונה בשנת 2000 ומאוחר יותר שימש במחקרים על התפתחות תמנונים וקרוביהם. מדענים סברו שהמאובן ניחן בשמונה זרועות ומאפיינים נוספים האופייניים לתמנון, מה שדחק לאחור את ההיסטוריה הידועה של תמנונים על ציר הזמן בכ-150 מיליון שנים.
במשך שנים הועלו ספקות לגבי הזיהוי, אך עד לאחרונה לא נמצאה דרך ברורה לבדוק זאת. המדענים במחקר החדש השתמשו כאמור בטכניקה שסייעה להם לסרוק מבנים בלתי נראים לעין מתחת לפני השטח, ולחשוף בכך את הממצאים הנסתרים בתוך המאובן.
השיניים שהתגלו בסריקות תאמו לאלו של מאובן אחר ממשפחת הנאוטילוסיים בשם Paleocadmus pohli, כשבנוסף הסיקו החוקרים כי היצור בן מאות מיליוני השנים נרקב חלקית לפני התאבנותו, מה שגרם לבלבול בינו לבין תמנון.
מקורותיה הקדומים של הרכיכה הימית הקדומה – אותה ניתן למצוא באוקיינוסים השקט וההודי - הובילו לכך שיש הרואים בה "מאובן חי". ממצאי המחקר משנים את התמונה לגבי מועד התפתחות התמנונים. הנתונים תומכים בהופעה הרבה יותר מאוחרת של התמנונים, בסביבות תקופת היורה.
מדענים מאמינים כעת שהפיצול בין תמנונים לקרוביהם בעלי עשר הזרועות, כמו דיונונים, התרחש בעידן המזוזואיקון, ולא מאות מיליוני שנים קודם לכן כפי שחשבו בעבר. "מדהים לחשוב שמספר שיניים זעירות נסתרות, שהוחבאו בסלע במשך 300 מיליון שנים, שינו באופן מהותי את מה שאנחנו יודעים על מתי וכיצד התפתחו תמנונים".
