בחפירות ארכאולוגיות שנערכו לאחרונה בעיירה היהודית הקדומה סוסיא, נחשף ממצא יוצא דופן המעניק ביטוי פיזי מרגש לחיי המוסר והמסחר של אבותינו: כף מאזניים עשויה ברונזה, שהשתמרה בצורה מרשימה. הממצא, שהתגלה בלב אזור המגורים והמסחר, אינו רק כלי מדידה טכני אלא עדות חיה ליישום הציווי המקראי "מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם" (ויקרא, פרק י"ט, פסוק ל"ו).
4 צפייה בגלריה
כף המאזניים העתיקה מברונזה שהתגלתה בחפירות שנערכו בעיירה היהודית הקדומה סוסיא
(צילום: באדיבות ד"ר אחיה כהן-תבור)
כף המאזניים נמצאה בחפירות חינוכיות שנערכות באתר – חלק מפרויקט דרך ארץ מורשת שמוביל קצין מטה ארכאולוגיה – על ידי בתי הספר מהאזור, בשיתוף קמ"ט ארכאולוגיה ומועצה אזורית הר חברון. באותו יום, הצטרף נחשון אפיק, אבא של נטע מכיתה ב' בבית הספר סוסיא, לחפירות. הם מצאו את הכף באחד מבתי המגורים, סמוך לרחוב הראשי של העיירה.
הכף שהתגלתה הייתה חלק ממערכת ה"טרוטינה" (Trutina) – מאזני תלייה ניידים שהיו נפוצים מאוד בארץ ישראל. זוהי למעשה מעין קערית קטנה מברונזה, שלה חורים קטנים בשוליים, מהם נתלתה הקערית בצד אחד של המאזניים.
קערית זהה, שלא נמצאה, הייתה תלויה בצד השני. בשונה מהמשקולת הסטטית המייצגת את התקן, המאזניים סימלו את האחריות הדינמית של הסוחר. חז"ל הטילו חובות תחזוקה קפדניות על בעלי המלאכה, ודרשו מחנווני קמעונאי לנקות את כפות המאזניים אחת לשבוע כדי למנוע הצטברות לכלוך או חלודה שעלולים להטות את המשקל ולהוביל להונאה. "לשון המאזניים" – אותו רכיב מרכזי המכריע בין הכפות – הפך בפי חכמים לסמל רוחני של הקדוש ברוך הוא או של דיין בשר ודם, המאזנים בין חסד לדין.
"למצוא כף מאזניים בלב יישוב יהודי קדום זה כמו למצוא ספר מוסר שקבור באדמה", אומר ד"ר אחיה כהן-תבור, מנהל החפירה. "הממצא ממחיש כיצד תושבי סוסיא יישמו את הציווי המקראי מספר ויקרא. בעולם שבו כל פעולה אנושית נתפסה כמי שיכולה להכריע את כף המאזניים של העולם כולו בין זכות לחובה, הממצא הפיזי הזה הוא עדות לחיים של אחריות חברתית ורוחנית".
נחשון, אביה של נטע, הוסיף ואמר כי מדובר בפרויקט מדהים שמחבר את הדור הבא למורשת, לתרבות ולאדמת הארץ. "מרומם לראות ילדים צעירים שעוסקים בחפירה במקצועיות, לפי הכללים, תוך רצון עז להבין את משמעות הממצאים", אומר נחשון. "תחילה, מצאנו פריט לא ברור שנראה כקערה מתכתית, אולם אז הבנו כי מדובר במשקולת קדומה. בתי מחכה בציפייה ליום החפירות החודשי. הפרויקט החינוכי חשוב מאין כמותו – גם יוצאים מהכיתה, גם מתחברים לארץ וגם זוכים לשיעור בארכאולוגיה מארכאולוג מקצוען עם גישה לילדים".
4 צפייה בגלריה
נחשון אפיק ובתו נטע, שגילו את כף המאזניים העתיקה בסוסיא
(צילום: באדיבות ד"ר אחיה כהן-תבור)
לצד המאזניים, עולם המשקולות עבר אף הוא אבולוציה משמעותית המשתקפת בממצאי האזור. בעוד שבתקופת הברזל (תקופת בית המקדש הראשון) רווח השימוש במשקולות אבן גיר, בתקופה שבה פעלה סוסיא חל מעבר לשימוש במתכת.
חז"ל יצאו נגד שימוש במשקולות ממתכות רכות כמו בדיל ועופרת בשל נטייתם להישחק ולשנות את משקלם. חכמים העדיפו משקולות אבן או זכוכית כדי להבטיח את טוהר המידות, והחמירו עם המרמה במידות יותר מאשר בעבירות שבין אדם למקום, שכן מדובר בגזל שהשבתו לקורבנות האלמוניים כמעט בלתי אפשרית.
תגלית זו בסוסיא ממחישה כיצד חיי היום-יום בעיירה היו ספוגים בתפיסה שכל פעולה אנושית היא בעלת "משקל" סגולי. כף הברונזה הקטנה שנחשפה כעת היא תזכורת דוממת אך עוצמתית לקהילה שביקשה לנהל את חייה ביושרה, בין אדם לחברו ובין אדם לעצמו. הממצא צפוי לעבור תהליכי שימור במעבדות, ויוצג לקהל בעתיד.
אלירם אזולאי, ראש המועצה האזורית הר חברון, התייחס לתגלית: "פרויקט החפירות הקהילתיות מאפשר לדור הצעיר לקחת חלק פעיל בחשיפת המורשת שלנו ובחיבור לשורשים. אנחנו נמשיך לתמוך במיזמים האלו, שמחברים בין חינוך, היסטוריה ועשייה בשטח".
