טיגריסים נצפו משוטטים באזורים ההרריים של הודו, אירוע שלא קרה בעבר. מומחים טוענים כי שילוב בין השפעת הגורם האנושי לעלייה בטמפרטורות, הרחיקו את הטיגריס הבנגלי מאזורי מחייתו המוכרים.
מקרים רבים של טיגריסים שתועדו משוטטים בהרי מדינת סיקים - מדינה הררית בצפון-מזרח הודו (על גבול ההימאליה), הגובלת בנפאל, בהוטן וטיבט - תועדו בשנים האחרונות, בין היתר התקבל תיעוד מגובה של 3,966 מטר. "המצלמות שמוקמו בגובה רב נועדו לשם הבנת ההשפעה של שינויי האקלים על הטיגריסים", אמר לד"ר סנדיפ טמבה, אקולוג ומנהל ראשי של מחלקת היערות בסיקים, לסוכנות הידיעות הצרפתית.
"אחת הסיבות העיקריות האפשריות לשינוי שחל במיקום הטיגריסים עשויה להיות ההשפעה של שינויי אקלים בכלל ואלו האנתרופוגנים בפרט", הוסיפה פוג'ה פאנט, חוקרת ממכון חיות הבר של הודו. מגמה דומה נרשמה גם בנפאל השכנה, שבה זוהו טיגריסים בגובה שיא של 4,000 מטר, כך על פי הקרן העולמית לשימור חיות הבר.
למעשה, כל עוד יש מספיק טרף, חיים הטיגריסים ביערות שלמרגלות ההרים, אולם בשל השינויים האקלימיים והסביבתיים, נאלצו הטורפים החתוליים לטפס אל פסגות ההרים. "בשני העשורים האחרונים, הטמפרטורות בגבהים שמעל 2,000 מטר נסקו מהר יותר מאשר בגבהים שמתחת לרף זה. על כן, נראה כי עקב שינויי האקלים מתרחשת נדידת טיגריסים", הסביר ד"ר פרנבס סאניאל, גאולוג ומומחה לטיגריסים בקולקטה, הבירה והעיר הגדולה של מדינת מערב בנגל שבצפון-מזרח הודו.
מדובר על מגמה שהופכת שכיחה יותר בעידן של התחממות גלובלית. בחודש שעבר, הארגון המטאורולוגי העולמי של האו"ם קבע כי הטמפרטורה השנתית הממוצעת העולמית לשנת 2023 הייתה 1.45 מעלות צלזיוס מעל לרמות הטרום-תעשייתיות, כך שמדובר בשנה החמה ביותר בהיסטוריה. כל עלייה מעל 1.5 מעלות צלזיוס עלולה להוביל לקריסת מערכות אקולוגיות באופן בלתי הפיך.
"המגמה לפיה טיגריסים מטפסים אל ההרים מוכיחה כי הם מושפעים מהגידול באוכלוסייה האנושית, שדוחקת אותם משטחי מחייתם - מהאזורים המיוערים לאלו ההרריים", אמר ל-AFP פרופ' קמאר קורשי, שעומד בראש המחלקה לשימור הטיגריסים במכון חיות הבר של הודו. ד"ר שריקאנט צ'נדולה, שהיה פקיד היערות הבכיר של אוטראקהאנד - מדינה בצפון הודו - אמר כי למרות שלטיגריסים יש את היכולת להתמודד עם הקור ההררי, הגעתם לאזורים הגבוהים נובעת מהחיכוך בינם לבין בני האדם בשל הבנייה הגוברת ותחרות על מזון. "הטרף של הטיגריס הולך ופוחת, מה שגורם לסכסוך פנימי בין טיגריסים צעירים וחזקים לאלו המבוגרים והחלשים", הסביר ד"ר צ'נדולה.
בהודו לבדה הייתה אוכלוסייה של כ-40 אלף טיגריסים בעת קבלת העצמאות מבריטניה ב-1947. מספר זה צנח לכ-3,700 ב-2002 ולשפל של 1,411 ארבע שנים מאוחר יותר (בעיקר בגלל ציידים שחמדו את פרוותם בעלת המראה האקזוטי). יחד עם זאת, המספרים עלו מאז בהתמדה ליותר מ-3,000 פרטים. בהודו יש שטחים מוגנים עבור טיגריסים - היא מורכבת מ-53 שמורות בהיקף כולל של 75,796 קמ"ר, שטח גדול יותר מזה של סרי לנקה השכנה.
"רוב שמורות הטיגריסים והאזורים המוגנים בהודו קיימים כאיים קטנים בים עצום של שימושי קרקע שאינם ברי-קיימא מבחינה אקולוגית", נכתב בדוח שפורסם ב-2022 ופירט את מצבם של הטיגריסים במדינה. מסעות פרסום והסברה רבים בוצעו בניסיון למתן את החיכוך בין הטיגריסים לבני האדם שחיים סביב השמורות, אולם ללא הועיל. רק השנה, נהרגו 3 בני אדם ו-10 נפצעו על ידי טיגריסים סביב שמורת הטבע קורבט (על שם צייד הנמרים ג'ים קורבט שהפך בערוב ימיו לאחד ממובילי התנועה להצלתם) - פארק לאומי שנוסד כשמורה מוגנת ב-1936 ומשתרע על פני כ-1300 קמ"ר - שנחשבת לאחת השמורות המרתקות והעשירות ביותר בבעלי חיים בהודו ואף באסיה כולה.
סיפורם של הטיגריסים שעולים אל האזורים ההרריים מהווה תזכורת להשפעות של בני האדם על הסביבה. זהו מרוץ נגד הזמן כדי למתן את שינויי האקלים, להגן על המגוון הביולוגי ולהבטיח את הישרדותם ארוכת הטווח של החתולים הגדולים.
