גם בתקופה "חורפית" זו של השנה, הגשם (למרות סוף השבוע החורפי) הוא מראה נדיר במחוזותינו – מה שממחיש לנו היטב עד כמה ישראל היא מדינה ברוכת שמש (או מוכת שמש, תלוי בהעדפה האישית). למחסור בגשמים יש צדדים שליליים רבים, אך לפחות יש לריבוי ימי השמש בישראל גם יתרון: עבור הפקת אנרגיה סולארית, נקייה ומתחדשת, שתוכל לאפשר לישראל להשיג את יעדי האקלים השאפתניים שאליהם היא התחייבה לקראת ועידת גלזגו. בשנים האחרונות עולות קריאות להשתמש לשם כך בשטח מת אמיתי שנמצא בכל מקום במדינה – ולהציב פאנלים סולאריים על גגותיהם של חניונים.
על פי מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Nature, פאנלים סולאריים מוצבים כיום ברובם המכריע בשטחים פתוחים. ממצא זה לא מפתיע בהתחשב בכך שהיתרונות בשימוש בשטחים פתוחים הם משמעותיים: זול יותר לבנות על אדמה לא-בנויה מאשר על גבי מבנים קיימים, וקל יותר לנהל שדה סולארי גדול אחד מאשר מאות פאנלים סולאריים שמפוזרים על פני עשרות גגות. לביזור יש גם מחיר כלכלי, שכן בכל מתקן סולארי יש צורך ברכיבים חשמליים נוספים (כגון ממירים) - והעלות של התקנת מספר גדול של רכיבים קטנים גבוהה בהרבה מזו של התקנת מספר קטן של רכיבים גדולים במתקן מרכזי.
"בישראל, שדות סולאריים ממוקמים בעיקר בפריפריה הגאוגרפית, כי שם יש יחסית הרבה שטח פתוח", מספרת ד"ר איריס אביעזר, בוגרת תוכנית ממשק באגף אנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה.
עם זאת, לפי אביעזר, בשנה שעברה קיבלה המועצה הארצית לתכנון ולבניה החלטה שנועדה להגביל את המשך הקמתם של מתקנים סולאריים קרקעיים בישראל - ולקדם קודם כל את הקמתם על שטחים בנויים ועל שטחים שבהם אפשר לעשות שימוש כפול (למשל על גבי מאגרי מים). "יש תלונות שלפיהן ההחלטה הזו תוקעת את המהפכה הסולארית", אומרת אביעזר. "יש פה קונפליקט – מצד אחד יש רצון לקדם אנרגיה מתחדשת – אבל מצד שני, יש גם רצון לשמור על השטחים הפתוחים, שיש מעט מאוד מהם בישראל".
לשמור על הנגב
הנגב עשוי להיתפס כאזור האידיאלי להקמתן של חוות סולאריות בישראל, אך למרות מה שאולי נהוג לחשוב, לא מדובר בארגז חול נטול גבולות, בעלות או חיים. "כ-70 אחוז משטחי הנגב הפתוחים הם בבעלות הצבא, ובתוך 30 האחוז שנותרו נכללים אזורים רבים שהם רגישים מבחינה ביולוגית", מסבירה אביעזר. "בנגב יש בתי גידול ייחודיים עם מינים שקיימים רק בישראל, ואנחנו דוחקים אותם לסכנת הכחדה". על פי דו"ח מצב הטבע בישראל של תוכנית "המארג" מ-2018, קצב איבוד השטחים הפתוחים בין 2017-2014 היה הגבוה ביותר ב-20 השנה האחרונות – והקמה של מתקנים סולאריים מוזכרת בו בתור סכנה ישירה עבור החי והצומח שמתקיימים בהם.
בנוסף למחסור בשטחים פתוחים ולפגיעה שנגרמת לסביבה כתוצאה מבנייה עליהם, הריחוק של הנגב ממקום מגוריהם של רוב תושבי ישראל יוצר בעיות נוספות. "רוב האנרגיה של המדינה נצרכת בגוש דן", אומרת אביעזר. "כשמייצרים חשמל בנגב, כ-8 אחוזים ממנו נאבדים תוך כדי ההולכה".
מעבר לכך, כמות החשמל שיכולה לעבור בכל כבל שמחבר את הנגב למרכז היא מוגבלת. "כבר היום יש פקק אדיר ברשת ההולכה, גם בצפון וגם בדרום", אומרת אביעזר. "אין אפשרות מבחינת התשתית להוסיף שדות סולאריים נוספים בפריפריה כרגע, מכיוון שצריך להוסיף עוד קווים – שיחמירו את הפגיעה בנוף".
להפיק 2.3 אחוזים מצריכת החשמל בחנייה
אז מה אפשר לעשות? ובכן, ייתכן שהפתרון נמצא מתחת לאף שלנו (ויימצא בקרוב קצת מעל האף שלנו): בניית גגונים סולאריים מעל האספלט העירום של החניות והצבת פאנלים סולאריים על גבי החניונים המקורים – כי הרי חניונים למיניהם ממלאים שטחים כה רבים בישראל חובבת המכוניות. מעבר לאפשרות לייצר אנרגיה מתחדשת ונקייה, בניית גגונים סולאריים בחניונים פתוחים מספקת גם צל ומחסה מהגשם עבור המשתמשים בהם, ויכולה גם לספק אפיק הכנסה נוסף לגורמים פרטיים או ציבוריים. מעבר לכך, מסתבר שגגונים כאלה עשויים גם לספק הקלה בחום שחווים כלל תושבי העיר, ולא רק אלו שחונים תחתם, מפני שביכולתם להפחית מתופעת "אי החום העירוני".
לפי נתוני הלמ"ס מ-2018, שטחם של החניונים של הרשויות המקומיות בישראל עומד על 10.2 מיליון מטר רבוע. לפי דו"ח של המשרד להגנת הסביבה מהשנה שעברה, כ-2.3 אחוזים מכלל צריכת החשמל בישראל ב-2030 יכולה להיות מיוצרת באמצעות התקנת מערכות סולאריות על גבי חניות בלבד. לשם השוואה, סך כל ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות בישראל ב-2020 עמד על 5.7 אחוזים בלבד. "כדאי למקסם את מה שאפשר להפיק מהשטחים שכבר פגענו בהם לפני שאנחנו פונים לשטחים פתוחים", אומרת אביעזר.
בישראל קיימות מספר חברות שעוסקות בהקמת פאנלים סולאריים על גבי חניונים, כמו גרינקו אנרג'י וסינרג'י. ב-2019, המועצה האזורית עמק חפר הקימה גגות סולאריים מעל החניונים שבפארק התעשיות שבשטחה, שבהם מיוצר מעל מיליון קילוואט-שעה של חשמל בשנה.
גם בארצות הברית, מספר חברות החלו לאחרונה לממש את הפוטנציאל הגדול של הקמת גגות סולאריים על גבי חניות. כך לדוגמה, הוכרז שבשדה התעופה JFK שבניו-יורק תיבנה מערכת כזו, שצפויה לייצר חשמל בהספק של 12.3 מגה-וואט, שבו ייעשה שימוש לתפעול הרכבת הפנימית של שדה התעופה הרחב וכן ברשת החשמל של העיר עצמה.
ליצור שותפות קהילתית סולארית
עם זאת, הצבת פאנלים סולאריים בעיר עלולה להיות גם משימה מאתגרת מאוד - במיוחד כשמדובר בחניונים פרטיים, שלא משתייכים לרשות מקומית (כמו חניונים של בניינים). במקרים כאלה, גם אם אנשים פרטיים מעוניינים להוציא לפועל מיזם כזה, במקרים רבים הם לא הבעלים הבלעדיים של כל שטח החניון. "כיוון שמדובר בשטחים מורכבים וקטנים, שנמצאים במקרים רבים בבעלותם של מספר אנשים שונים, הדבר נראה לפעמים לא מאוד כדאי או רווחי", אומרת אביעזר. "במסגרת תפקידי במשרד האנרגיה עבדתי על מיזם 'קהילות אנרגיה', שעוסק במרחבים שבהם יש שותפים רבים, כדי לקדם אנרגיה מתחדשת במרחב הבנוי".
אביעזר מספרת שבמסגרת התקציב שעבר בממשלה כלולים סעיפים שעוסקים במיזמי פיילוט שונים לאנרגיה קהילתית. "שותפות כזו מאפשרת גם לך ולי להיות שחקנים פעילים בשוק האנרגיה, וליהנות ממנו גם מבחינה כלכלית", מסכמת אביעזר. "זה קורה באירופה, בארה"ב, באוסטרליה, בניו-זילנד וביפן, ואני רוצה לקוות שביחד עם התקציב, גם בישראל הדבר ילך ויתקדם".
הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
