לראשונה בברזיל, זוהה שדה של טקטיטים. אלו הם חומרים זכוכיתיים טבעיים שנוצרים מהתכה של סלעים על כדור הארץ בעקבות פגיעה עוצמתית של מטאוריט. הטקטיטים נוצרים מהחומרים שהותכו, עפו באוויר והתמצקו בחזרה לחומר זכוכיתי, ומופיעים לרוב בצורות לא סדירות. המקום הראשון עד אדמת ברזיל בו התגלו טקטיטים הוא מינאס ז'ראיס, השוכנת בדרום-מזרח (השנייה בגודלה באוכלוסייתה והרביעית בשטחה מבין מדינות ברזיל).
4 צפייה בגלריה
הטקטיטים בעלי הצורות המגוונות שאותרו במדינת מינאס ז'ראיס בברזיל
(צילום: Álvaro Penteado Crósta/IG-UNICAMP)
התגלית תוארה במחקר שפורסם בכתב העת Geology. פרופ' אלברו פנטאדו קרוסטה, גאולוג מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטת קמפינאס, עמד בראש צוות המחקר שכלל עמיתים מברזיל, רחבי אירופה, המזרח התיכון ואוסטרליה.
מניתוחים גאוכימיים שביצעו החוקרים עולה כי הטקטיטים מברזיל מכילים מראים כי כמות גבוהה של צורן דו-חמצני (SiO₂), הנעה בין 70.3% ל-73.7%. התכולה המשולבת של תחמוצות נתרן (Na₂O) ואשלגן (K₂O) נעה בין 5.86% ל-8.01%, נתון גבוה במקצת מאשר בשדות טקטיט אחרים. כמו כן, זוהו שינויים קטנים ביסודות קורט, כגון כרום (10-48 חלקים למיליון) וניקל (9-63 חלקים למיליון), דבר המצביע על כך שהחומר המקורי לא היה טהור ולא הומוגני. גאוכימיה איזוטופית מצביעה על כך שהחומר המותך מקורו בקרום יבשתי קדום המתוארך בין 3 ל-3.3 מיליארד שנים.
עד יולי 2025, אספו החוקרים כ-500 דגימות, מספר שגדל מאז ליותר מ-600 עם הממצאים האחרונים. משקל השברים נע בין פחות מגרם אחד ל-85.4 גרם ומגיע לאורך של עד כ-5 סנטימטרים. "אחד הקריטריונים המכריעים לסיווג החומר כטקטיט היה תכולת המים הנמוכה מאוד שלו, כפי שנמדדה על ידי ספקטרוסקופיית אינפרה-אדום: בין 71 ל-107 חלקיקים למיליון. לשם השוואה, זכוכית געשית, כמו אובסידיאן, מכילה בדרך כלל 700 חלקיקים למיליון של מים לפחות", ציין פרופ' קרוסטה. "תיארוך המבוסס על יחס האיזוטופים של היסוד ארגון הצביע על כך שאירוע הפגיעה התרחש לפני כ-6.3 מיליון שנים, בסוף תקופת המיוקן".
השדה בברזיל מצטרף לחמישה שדות טקטיט גדולים שזוהו עד כה על פני כדור הארץ: באוסטרלאסיה (אזור באוקיאניה הכולל את אוסטרליה, גינאה החדשה, ניו זילנד והאיים הפזורים בסביבה), במרכז אירופה, בחוף השנהב, בצפון אמריקה ובבליז. עם זאת, רק בשלושה מתוך ששת השדות זוהו מכתשי פגיעה.
בתחילה, אותרו הטקטיטים על פני רצועה באורך של כ-90 קילומטרים. עם זאת, התגלו עוד ועוד אזורים חדשים – כולל במדינות באהיה ופיאואי, השוכנות בצפון-מזרח המדינה – כך ששדה הטקטיטים חולש על פני יותר מ-900 קילומטרים. "התרחבות השטח עולה בקנה אחד עם מה שנצפה בשדות טקטיט אחרים ברחבי העולם. גודל השדה תלוי ישירות, בין היתר, באנרגיית הפגיעה", הסביר פרופ' קרוסטה.
למרות שעדיין לא ניתן להעריך במדויק את גודל הגוף הפוגע, החוקרים סבורים כי לא סביר שהוא היה קטן. כמות החומר המותך הגדולה ושטח הפיזור הרחב מצביעים על אירוע פגיעה משמעותי, אם כי קטן יותר מהאירוע שיצר את השדה באוסטרלאסיה, המשתרע על פני אלפי קילומטרים.
למרות שבהתחלה הם נראים שחורים ואטומים, הופכים הטקטיטים לשקופים תחת אור עז וצבעם משתנה לירוק-אפרפר. על פני השטח הכהים שלהם מופיעים דפוסים עגולים קטנים, שמלמדים על תהליך ההתמצקות שלהם בעבר. "דפוסים קטנים אלה הם עקבות של בועות גז שהשתחררו במהלך הקירור המהיר של החומר המותך, תהליך שנצפה גם בלבה געשית אך אופייני במיוחד לטקטיטים", אמר פרופ' קרוסטה.
