מחקר חדש מצביע על קשר מובהק בין תקופות של אזעקות לעלייה חדה במספר נשיכות הכלבים. על פי הנתונים, בחודשים שבהם נשמעו אזעקות נרשמה קפיצה של עד 33% במספר המקרים, לעומת חודשים שקטים ללא התרעות כלל. המחקר, שנערך בבית החולים בילינסון, נמצא בימים אלה בהליך ביקורת עמיתים, ונשלח לפרסום בכתב עת רפואי.
"הממצאים מדגישים שבעלי כלבים צריכים להיות מודעים וערים לכך, במיוחד בתקופות מלחמה", אומר ד"ר שון שבת, רופא מתמחה בכירורגיה פלסטית בבית החולים בילינסון, שהוביל את המחקר. "לממצאים יש גם משמעות מעשית - בתקופות של הסלמה, בעיקר באזורים עם ריבוי אזעקות, ייתכן שכדאי להביא בחשבון גם את העלייה הצפויה בנשיכות כלבים בעת תכנון כוח אדם ומשאבים במחלקות המיון והכירורגיה".
"כרופא במחלקה אנחנו נתקלים לא מעט בפניות של מטופלים בעקבות נשיכות כלבים, אבל בשנתיים האחרונות הבחנתי שיש עלייה חריגה בפניות, והבנתי שמשהו לא תקין", הסביר ד"ר שבת. לדבריו, על אף שמחקרים קודמים הבחינו בהשפעות התנהגותיות של גורמי לחץ סביבתיים על חיות מחמד, הנתונים עדיין מוגבלים. "למיטב ידיעתנו לא נבדק מעולם האם יש קשר בין נשיכות ותקיפות כלבים לבין תקופות מלחמה וסטרס מלחמתי. החשיפה החוזרת של ישראל למלחמות בעשור האחרון, עם תקופות הסלמה ורגיעה, מספקת ניסוי טבעי לבחינת סוגיה זו", הוא אמר.
במסגרת מחקר תצפיתי רטרוספקטיבי, ניתחו החוקרים, בהובלת ד"ר שבת, אבחנות של נשיכות כלבים בבתי חולים ובמסגרת קהילתיות של הכללית בין השנים 2014 ל-2025, החל מתקופת מבצע "צוק איתן". בסך הכל זוהו כ-63 אלף מקרים. כדי להעריך חשיפה ללחץ סביבתי, הקשור לתקופות של הסלמה ביטחונית, נעשה שימוש במספר אזעקות שנשמעו בכל חודש. רמת החשיפה סווגה לשלוש קטגוריות: ללא אזעקות, רמה נמוכה (פחות מ-500 אזעקות בחודש בכל הארץ), ורמה גבוהה (500 אזעקות ומעלה בחודש בכל הארץ). הנתונים נותחו גם לפי אזור גיאוגרפי (צפון, מרכז ודרום), תוך חישוב מצטבר של מספר האזעקות בכל אזור.
מהנתונים עלה כי בחודשים עם רמת אזעקות נמוכה, מספר הנשיכות היה גבוה ב-15% לעומת חודשים ללא אזעקות כלל. העלייה הייתה משמעותית יותר בחודשים עם מספר אזעקות של למעלה מ-500 בחודש, אז נמצא כי מספר הנשיכות היה גבוה ב-33% לעומת חודשים ללא אזעקות כלל. ד"ר שבת מדגיש כי הניתוח הותאם לגורמים שונים שעשויים להשפיע על התוצאות, בהם אזור מגורים, עונות השנה, גיל, מין ומצב סוציו אקונומי, שעלולים בעצמם להשפיע על עלייה במספר המקרים.
החוקרים בדקו גם האם חומרת הנשיכות עולה בתקופות אלה, באמצעות בחינת שיעור האשפוזים בתוך שבעה ימים ממועד הנשיכה, והצורך בהתערבות כירורגית בתוך 30 ימים. מהממצאים עלה כי אשפוז בתוך שבעה ימים ממועד הנשיכה היה נדיר ולא נמצא קשר מובהק בין עצם האשפוז לבין רמת החשיפה לאזעקות. עם זאת, בחודשים שבהם הייתה חשיפה גבוהה במיוחד לאזעקות נמצא סיכוי גבוה יותר לכך שהנפגעים יזדקקו לניתוח בתוך 30 יום מהאירוע. מדובר בעלייה של כ-9%. לדברי ד"ר שבת, אמנם מדובר בעלייה יחסית קטנה, אך מפני שמספר מקרי הנשיכות מלכתחילה גבוה, גם תוספת מתונה כזו עלולה ליצור עומס כירורגי מורגש, במיוחד בתקופות שבהן מערכת הבריאות מתמודדת במקביל עם עומסים נוספים.
אחד המקרים שנתקל בהם ד"ר שבת בתקופת מלחמת "חרבות ברזל" הוא של לריסה אברהם (56), שהותקפה באוקטובר 2024 על ידי כלב השייך לשוכרת בדירה שבבעלות בנה, וספגה פציעה קשה בפניה. אברהם הגיעה לבית החולים בילינסון, שם עברה ניתוח דחוף לשחזור השפה העליונה. "אני עדיין בטראומה. הייתי בסטרס מה יהיה עם הפנים שלי ואיך אראה אחרי, איך אני אעבוד ואיך אהיה עם אנשים", היא סיפרה בשיחה עם ynet.
לדבריה, התקיפה אירעה בעת שהגיעה לדירה עם בעל מקצוע כדי לתקן תקלה בדוד. "ידעתי שיש כלב, אז לפני שנכנסתי התקשרתי לשוכרת שלא הייתה בבית, כדי לוודא איתה אם אני יכולה להיכנס או לא", היא משחזרת. "השוכרת אמרה שברגע שהוא מתחיל לנבוח אני יכולה לתת לו חטיף וכך עשיתי. הוא אכל מהיד שלי, ואז ניסיתי לגשת להביא לו עוד כמה חטיפים והשקית נקרעה והכל התפזר".
אברהם מתארת כי לאחר שהתכופפה במעט כדי לאסוף את החטיפים שהתפזרו על הרצפה, הכלב תקף אותה ונשך אותה באזור השפה. "הייתי כולי דם. לא ידעתי מה לעשות", היא מספרת. "הגעתי עם חתיכת הרקמה מהשפה ביד לבילינסון". ד"ר שבת, שניתח את לריסה, מסביר כי הפגיעה כללה חסר רקמה מלא שכולל את שריר השפה ועל כן היא נאלצה לעבור כבר באותו הלילה ניתוח מורכב לשחזור השפה העליונה במטרה לשחזר הן את תפקוד השפה והן לנסות ולשחזר תוצאה אסתטית מספקת.
"בעצמי גידלתי כלב 8 שנים ובחיים לא התנהג ככה", מוסיפה אברהם. "אם הייתה קצת יותר אחראית ואומרת לי לא להתקרב, לא הייתי נכנסת. יכול להיות שידעה שהוא בסטרס, ויכול להיות שלא". מאז המקרה, חוששת אברהם מכלבים. "אני עושה סיבובים כשאני רואה כלבים, לא מתקרבת, וסובלת גם מניתוקים כשאני מדברת עם אנשים".
נשיכות כלבים הן דאגה משמעותית וגוברת לבריאות הציבור ברחבי העולם, עם מיליוני מקרים מדווחים מדי שנה. לדברי ד"ר שבת, פציעות אלה מהוות נטל פיזי, פסיכולוגי וכלכלי משמעותי, במיוחד בקרב אוכלוסיות ילדים. הוא מציין כי ישנם מגוון גורמים לנשיכות כלבים, החל ממאפיינים ספציפיים לכלב כגון גזע, מין, אילוף ותכונות התנהגות, ועד התנהגות אנושית וגורמי לחץ סביבתיים שעשויים לשנות את תגובות הכלבים.
ד"ר שון שבתצילום: אירנה פיירשטייןהחוקרים מסבירים כי מספר מחקרים שנעשו בעולם זיהו רעשים חזקים כגורמים תורמים עיקריים לחוסר ויסות התנהגותי ותוקפנות הקשורים בחרדה אצל כלבים, כאשר הרעשים הנפוצים ביותר המעוררים תגובות פחד כוללים זיקוקים בעוצמה גבוהה, סופות רעמים, סירנות ופיצוצים. "מחקרים ניסויים שבחנו סביבות אקוסטיות מבוקרות דיווחו על תגובות פיזיולוגיות של לחץ בכלבים, כולל רמות קורטיזול גבוהות וקצב לב מוגבר, התומכים בסבירות הביולוגית של שינויים התנהגותיים הנגרמים מרעש", כותבים החוקרים.
לדברי ד"ר שבת, בעלים לכלבים בעצמו, המחקר הייחודי מספק ראיות ראשונות המקשרות גורמי לחץ סביבתיים הקשורים למלחמות, לעלייה בשכיחות נשיכות כלבים. "מניעת נשיכות כלבים עשויה להיות מרכיב שלא זכה עד כה למספיק תשומת לב במסגרת היערכות לפגיעות אזרחיות בזמן סכסוך מזוין", כותבים החוקרים. לטענתם, יש לשקול פרסום הנחיות לציבור בזמן אזעקות, שיכללו המלצות מעשיות להתנהלות עם כלבים: הקפדה על השגחה על ילדים, הימנעות מאינטראקציות מסוכנות במרחבים סגורים כמו מקלטים, וניסיון לשמר את השגרה עבור הכלבים גם במהלך מלחמה.
