ההחלטה המקצועית הטובה ביותר שקיבלתי הייתה ללמוד פסיכולוגיה. מאז ומעולם אנשים ריתקו אותי ורציתי להבין מה מניע אותם. אני יודעת שיש מדענים שמתעניינים בחיידקים, במאובנים פרה-היסטוריים או בפונקציות ממעלה שלישית, אבל בעיניי הדבר המעניין בעולם, ללא שום תחרות, הוא בני אדם. שלא כרבים מתלמידי תואר ראשון בפסיכולוגיה ששואפים להפוך למטפלים, אני התעניינתי כבר בשלב מוקדם בלימודיי בחקר התנהגות אנושית.
בתום התואר הראשון התחלתי מסלול ישיר לדוקטורט במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, בהדרכתו של המנחה המופלא פרופ' אילן יניב. כמה עשורים קודם לכן פעלו באותה מחלקה עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, וייסדו את התחום המדעי של קבלת החלטות, שזיכה את כהנמן בפרס נובל לכלכלה (טברסקי נפטר לפני שזכה). כמוהם, התעניינתי בתהליכים פסיכולוגיים שמאפשרים לנבא במידה מסוימת החלטות בתנאי אי-ודאות. נמשכתי בעיקר להחלטות שבהן מקבלי החלטה משפיעים על אחרים ולא רק על עצמם. למשל, חקרתי איך אנשים מחליטים לחלק משאבים, מתי הם בוחרים להקריב מעצמם למען מישהי אחרת, ומתי הם בוחרים להרוויח על חשבון אחרים.
במחקר הדוקטורט שלי, ביקשתי לפענח חידה שעלתה מתוך ממצאים בפסיכולוגיה חברתית ובכלכלה התנהגותית. פסיכולוגים מצאו לאורך עשורים שאנשים שונאים אי-שוויון, ובמיוחד סולדים ממצבים שבהם מישהו מקבל יותר מהם. אבל כמה כלכלנים דיווחו שמשתתפים שקיבלו בניסוי מעבדה סכום מסוים, בחרו מרצונם שמשתתפים אחרים יקבלו סכום גדול משלהם. נשאלת השאלה: אם אנשים מתנגדים לאי-שוויון, מדוע הם בוחרים לעיתים לתת לאחרים יותר מכפי שיש להם?
התשובה שפרופ' יניב ואני הצענו הייתה שההעדפות שלנו תלויות בזהות מקבל ההחלטה. אם אנחנו הם אלו שמקבלים את ההחלטה על חלוקת המשאבים, אי-השוויון מפריע לנו הרבה פחות מאשר במצב שמישהו אחר הוא המחליט. במילים פשוטות – אנחנו נעלבים כשנותנים לנו את הפרוסה הקטנה של העוגה, אבל אם יטילו עלינו לחלק, ניקח בשמחה את הפרוסה הקטנה לעצמנו, וניתן את הגדולה לאחר.
אבל עם כל הכבוד לבחירה בפסיכולוגיה, ההחלטה הטובה ביותר שלי בחיים, מהרבה בחינות, הייתה הבחירה בבן הזוג שלי. כדי שאוכל לצאת להשתלמות פוסט-דוקטורט באוניברסיטת שיקגו, אלכס גיללס-הלל, בעלי, נאלץ לעצור לשנתיים את ההתמחות שלו ברפואת ילדים. הוא לא היה יכול לעסוק ברפואה בארצות הברית, וכך מצא את עצמו עושה פוסט-דוקטורט בעצמו, חוקר השפעות מטבוליות של חוסר שינה על עכברים.
4 צפייה בגלריה
קבוצת המחקר. מימין לשמאל: מיקה גוזיקביץ', ד"ר דבורה מרציאנו, פרופ' שהם חשן-הלל, ד"ר מאיה אניסמן, ד"ר אורי זק ויאיר נהרי
(צילום: באדיבות פרופ' שהם חשן-הלל)
לפני עשור חזרנו ארצה: אני כחברת סגל בבית הספר למנהל עסקים ובמרכז פדרמן לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית בירושלים, ואלכס כרופא ריאות ילדים וחוקר שינה בהדסה ובאוניברסיטה. בין ההחלטות שלי לעכברים שלו מצאנו נקודת השקה: השפעת חוסר שינה על קבלת החלטות. התמקדנו ברופאים מתמחים, שמצד אחד מקבלים החלטות במצב של עייפות אדירה, ומצד שני ההחלטות שלהם חשובות לבריאות של כולנו.
מה שהתחיל כתחביב הפך למחקר מסעיר. בשיתוף כמה וכמה שותפים נהדרים, ובראשם פרופ' ענת פרי, ד"ר תום גורדון-הקר ותלמידת המחקר מיקה גוזיקביץ', התחלנו לערוך ניסויים על החלטות של רופאים אחרי תורנויות של 26 שעות או לפניהן, וכן לאסוף נתונים על החלטות רפואיות מבתי חולים בארץ ובעולם. הממצא הגדול הראשון שלנו: רופאים עייפים מקבלים החלטות מוטות בנושאי כאב. רופאים עייפים פחות רגישים לכאב של מטופלים ורושמים להם פחות משככי כאבים מאשר רופאים רעננים. הרופאים העייפים אף סוטים יותר מההנחיות הרפואיות לטיפול בכאב.
מתוך מיליוני ההחלטות הרפואיות שאספנו, הדהים אותנו ממצא שלא היה קשור לעייפות והוביל אותנו למסע מחקרי חדש. גילינו פער שיטתי בהחלטות של רופאים בנוגע לשיכוך כאב אצל נשים לעומת גברים. התברר לנו שרופאים (וגם רופאות) מטפלים בכאב של נשים פחות מבזה של גברים. למשל, הסיכוי שרופא ירשום משכך כאבים לאישה במיון נמוך במידה ניכרת מהסיכוי שירשום משכך לגבר שמתלונן על אותו סוג כאב באותה עוצמת כאב.
4 צפייה בגלריה
הטיה מגדרית בקבלת החלטות רפואיות בנושאי כאב. נשים המתלוננות על כאב במיון מטופלות פחות מגברים, על אותן תלונות
(איור: אבי בלייר)
רופאים רושמים לנשים פחות משככים קלים (כמו אקמול) וגם פחות משככים חזקים (כמו אופיאטים). אפילו הסיכוי שהצוות הרפואי יקודד במחשב את עוצמת הכאב של מטופלות נמוך מהסיכוי באשר למטופלים. נשים גם נאלצות להמתין זמן רב יותר במיון עד לקבלת טיפול בכאב. אחת הסיבות להטיה בטיפול בכאב, כך נראה, היא סטראוטיפים מגדריים. מחקרים בפסיכולוגיה מצאו שאנשים מן השורה סבורים שנשים נוטות להגזים כשהן מדווחות על הכאב שלהן (במילים אחרות, הן נתפסות כ"היסטריות"). אנחנו מוצאים נטייה דומה בקרב אנשי מקצועות הרפואה. למשל, בניסוי שערכנו, אחיות אמריקאיות דירגו את הכאב של אישה שהתלוננה על כאב בעוצמה של 9 מתוך 10 כנמוך מהכאב של גבר שהתלונן על אותה עוצמת כאב.
לפני כמה חודשים הוענק לי פרס ההצטיינות המדעית של האגודה האירופית לקבלת החלטות על עבודותיי עד כה. בשנים הבאות אני מקווה להרחיב את המחקר שלי לפיתוח דרכים לשיפור החלטות חברתיות, לטובת הכלל.
פרופ' שהם חשן-הלל היא סגנית דקן להוראה בבית הספר למנהל עסקים וחברה במרכז פדרמן לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית בירושלים. היא עורכת בכתב העת המדעי Management Science.
כתבה קצרה מכתב העת Science, אוגוסט 2024, הסוקרת את ממצאי המחקר של חשן-הלל ושותפיה על הטיה נגד נשים במתן משככי כאבים
כתבתו של איתן גפן ב-ynet על מחקר של חשן-הלל ושותפיה על השינויים בדפוסי השינה באוכלוסייה האזרחית בישראל בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", 17.06.25
פודקאסט "מחלקה פתוחה", יוני 2025, פרופ' רן חסין וחופית עופר מראיינים את פרופ' שהם חשן-הלל, בנושא קבלת החלטות רפואיות
"חוקרים פרטיים" הוא מדור ב-ynet שנוסד ביוזמת האקדמיה הצעירה הישראלית שבו חוקרים מסבירים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נערך בסיוע פרופ' נעמה גבע-זטורסקי, פרופ' אורי בן-דוד ופרופ' ארז בן-יוסף מהאקדמיה הצעירה הישראלית.
