לקראת ועידת האו"ם לשינוי האקלים (COP31) שתיערך באנטליה שבטורקיה, החל מ-9 בנובמבר ועד 20 בנובמבר, ד"ר בנג'מין ניימארק, מאוניברסיטת קווין מרי בלונדון, טען בכתב העת British Medical Journal, כי קיים צורך דחוף בנתונים מדויקים על פליטות גזי חממה במהלך סכסוכים מזוינים – וזאת כדי להבטיח שצבאות, ממשלות ואנשים פרטיים יישאו באחריות להשפעה הסביבתית של המלחמה.
הכוחות האוקראיניים משיבים אש לעבר רוסיה
(צילום: Iryna Rybakova/Press Service of the 93rd Kholodnyi Yar Separate Mechanized Brigade of the Ukrainian Armed Forces/Handout/Reuters)
מחקריו של ד"ר ניימארק, מרצה בכיר לאקולוגיה גיאופוליטית, מתמקדים בחיבור שבין פוליטיקה, כלכלה וסביבה, תוך שימת דגש על ההשפעות האקולוגיות של גופים צבאיים ושרשראות אספקה גלובליות. לדבריו, הבנת היקף הפליטות הנובעות מעימותים ומלחמות מהווה צעד ראשון וחיוני בהתמודדות עם תרומתו המופרזת של הצבא למשבר האקלים. "גזי חממה הנוצרים כתוצאה מעימותים מזוינים מהווים בעיה חמורה", טוען ד"ר ניימארק. "ב-14 הימים הראשונים של המלחמה באיראן נוצרה כמות זיהום אקלימי הגדולה מסך הזיהום של איסלנד כולה בשנת 2024 – כ-5 מיליון טונות של פחמן דו-חמצני. לעומת זאת, חמש שנות לחימה באוקראינה הובילו לפליטת כמעט 311 מיליון טונות של פחמן דו-חמצני – כמות השקולה לסך הפליטות השנתיות של צרפת".
ד"ר ניימארק בדק גם את הנתונים באזורנו, והגיע למסקנה כי בעזה, פליטות הפחמן הדו-חמצני במהלך 15 החודשים הראשונים של מלחמת "חרבות ברזל" הסתכמו ביותר מ-30 מיליון טונות – כמות השקולה לפחמן שנספג על ידי יערות המשתרעים על פני כ-134 אלף קילומטרים רבועים בשנה.
אש ותמרות עשן לאחר תקיפת חיל האוויר בעזה
(צילום: Fatima Shbair/AP)
עשן מיתמר ממתקן נפט בדרום טהרן, לאחר שנפגע בתקיפה אווירית
(צילום: AP)
צוותי כיבוי אש נלחמים בלהבות בחרקיב שבאוקראינה
(צילום: Andrii Marienko/AP)
הפליטות המזהמות יכולות לנוע החל מדלקים מאובנים הנשרפים על ידי מטוסי קרב, מטוסי מטען, טנקים וכלי שיט צבאיים, ועד לפליטות עקיפות יותר הנובעות מאספקת אנרגיה לבסיסים, ייצור אמצעי לחימה, פריסת כוחות ושיקום לאחר עימותים, כך עולה מהניתוח שערך ד"ר ניימארק.
עם זאת, מאז הסכם פריז שנחתם בשנת 2015, ובו התחייבו המדינות החתומות על שמירת מגבלת 1.5 מעלות צלזיוס (ביחס לרמות הטרום-תעשייתיות), כל הדיווחים הצבאיים על פליטות הקשורות לסכסוכים נעשים על בסיס התנדבותי. מצב זה מותיר לחוקרים את המשימה לבצע הערכות משלהם לגבי כמות הפחמן שנפלטה במהלך המלחמות והעימותים השונים. ד"ר ניימארק מציין במחקרו כי בשנת 2025 פרסם בית הדין הבינלאומי לצדק חוות דעת מייעצת מכוננת, המאשרת כי על ממשלות מוטלת אחריות משפטית להגן על מערכת האקלים, למנוע נזק כמיטב יכולתן ולשתף פעולה ברמה הבינלאומית.
תקיפת מכליות איראניות על ידי ארצות הברית
(צילום: CENTCOM)
מתקן נפט באיחוד האמירויות הערביות, שנפגע במתקפה איראנית
(צילום: Altaf Qadri/AP)
אף על פי שפליטות ממקורות צבאיים לא נידונו באופן ישיר בהצהרת בית הדין היושב בהאג, הצהרה משלימה ציינה כי חובותיהן של מדינות "כוללות את האחריות לטפל בהשפעות הנובעות מעימותים מזוינים ומפעילויות צבאיות אחרות". מאז ועד היום, הוגשו מספר תביעות משפטיות נגד גורמים מרכזיים האחראים לזיהום התורם להחרפת שינויי האקלים, הן בבתי משפט מקומיים והן בערכאות בינלאומיות. עם זאת, עד כה לא ננקטו צעדים משפטיים נגד צבאות בגין פליטות הקשורות לאקלים. "הנתונים העולים מהמחקר הם חיוניים כדי לספק תמונה ברורה יותר של העלויות הסביבתיות של המלחמה – לא רק עלויות כלכליות, אלא גם המחיר שמשלמים בני האדם ומערכת האקלים שעליה הם נשענים", אמר ד"ר ניימארק. "נתונים מסוג זה יכולים לשמש כראיות בבית משפט, במטרה להטיל אחריות על צבאות, ממשלות ואנשים פרטיים, וכן לסייע בקביעת יעדים להפחתת פליטות. על ממשלות לקבוע הוראות המחייבות צבאות לדווח על הפליטות שלהם, הן בעתות שלום והן בעתות מלחמה".
