אם יש ציפור שלא זקוקה ליחסי ציבור חיוביים זוהי כנראה הפלמינגו. הייחודיות שלו היא לא רק בצבעו הבוהק: הוא רקדן מחונן שמחקה הליכת ירח כדי לאכול, ואפילו הציפורים האחרות אוהבות אותו כיוון שהוא הופך עבורן את המזון לזמין ונגיש יותר. נועם וייס, מנהל מרכז הצפרות אילת, מהחברה להגנת הטבע, מספר לנו על הפלמינגו הגדול שמגיע לארצנו.
למה קוראים לפלמינגו "פלמינגו"?
"שמו מגיע או מריקוד הפלמנקו או מהלהבה לה הוא דומה במעופו".
מה כל כך מיוחד בפלמינגו?
"הפלמינגו הוא עוף איקוני, מהמוכרים בעולם. הוא מופיע כסמל מותג של מגוון מוצרים וארגונים, בדרך כלל בשל צבעוניותו וצורתו האלגנטית והייחודית, וכבר הופיע אפילו באיורים הפרעוניים. והוא באמת בעל מאפיינים יוצאי דופן: צבעו, אורך רגליו וצווארו וצורת המקור שלו, כולם ייחודיים. אף על פי שהוא עוף גבוה מאוד – גובהו כמעט מטר וחצי – הוא שוקל עד שלושה קילוגרמים בלבד. אם ראיתם אותו מעופף, בכנפיים בוהקות וקטנות יחסית, ודאי התקשיתם להבין כיצד הוא מצליח להתרומם מהמים ולעוף בחינניות למרחקים של מאות קילומטרים בלילה של נדידה".
איפה אפשר למצוא את הפלמינגו בארץ, ומה מצבו?
"הלהקות הגדולות שמגיעות לכאן הן של הפלמינגו הגדול – מין הפלמינגו הגדול והגבוה ביותר. בעולם מצבו סביר, והוא אינו מוגדר בסכנת הכחדה. הוא מגיע אלינו מאזורי הדגירה שלו בטורקיה, איראן, קזחסטן וייתכן שגם מצרפת. הוא שוהה אצלנו תקופה וממשיך לאגמים הגעשיים של אתיופיה ומזרח אפריקה. הכי קל לראות אותו בבריכות הפלמינגו באילת, שם מספר הפרטים מגיע עד 2,000 בעונות הנדידה; אך הוא נצפה דרך קבע גם בבריכות הדגים של נחשולים, ולעיתים גם באגמון החולה".
חיות את הרגע - לכל הכתבות הקודמות
הדבר הכי בולט בפלמינגו הוא הצבע שלו. למה הפלמינגו ורוד?
"הצבע הוורוד בא מהסרטנית שהוא אוכל, שצבעה הוורדרד מספק לו את הפיגמנט שצובע את נוצות הפלמינגו. חוץ מזה, יש גם פלמינגו שחור – ככל הנראה רק אחד בעולם. גופו וכנפיו שחורים כפחם, ואילו צווארו ורגליו ורודות. אנחנו יודעים שהוא כבר בן כמעט 10 שנים אבל עדיין נמנע מלהתרבות. הוא מחלק את זמנו בין אילת (רוב הזמן), לרנקה בקפריסין, אדנה בטורקיה ולאחרונה גם פיום שבמצרים. הוא ממש לא מתנהג כפי שחשבנו ונדידתו נראית יותר כמו שוטטות לא מסודרת".
הדבר הבא הכי בולט הוא שהפלמינגו עומד על רגל אחת. למה הוא עושה זאת?
"עמידה על רגל אחת מפחיתה את החשיפה של הפלמינגו למים הקרירים וכך הוא שומר על חום גופו טוב יותר. את רגלו המקופלת הוא מכניס בין נוצותיו כדי לשמור עליה יבשה וחמימה, וכשהוא ישן, הוא מכניס את מקורו אל נוצות גבו כדי לנשום אוויר חמים. שמירה על חום הגוף חוסכת לפלמינגו אנרגיה רבה ומאפשרת לו לנוח במקום לאכול כמעט כל היום את מזונו הפצפון".
אילו עוד התנהגויות מעניינות יש לו?
"צורת האכילה שלו ייחודית. הפלמינגו מתחיל בריקוד שמזכיר 'הליכת ירח'. בעזרת צעדים קטנים הוא מרחיף חסרי חוליות במים ובקרקעית, לרוב בתנועות מעגליות שמרכזות את מזונו הפוטנציאלי במרכז המעגל. אז הוא מכניס את ראשו אל המים, כשחלקו העליון של המקור מופנה אל המים וחלקו התחתון אל השמיים, ומניע את ראשו ימינה ושמאלה, תוך שהוא מגרד עם מקורו את קרקעית הבריכה הרדודה. הוא אוגר מים בתוך המקור, ובאמצעות לשונו ומעין מסננת הנמצאת במקורו מפריד את סרטניות המלח וחסרי חוליות אחרים מן הבוץ. הריקוד דורש קואורדינציה מרובה: תנועת רגליים, הנעת הראש, המקור והלשון – הכול באותו הזמן".
"גם אופן הקינון שלו ייחודי. בני הזוג בונים יחד קן עשוי בוץ בצורת הר געש, שגובהו כ-40 ס"מ ובלועו מקום לביצה אחת בודדה. אף על פי שבישראל לא מוכר קינון של פלמינגו ולא נצפתה הטלת ביצים, באילת הם בכל זאת בונים את הקנים שלהם, ואפילו יושבים עליהם כאילו הם דוגרים. במקומות שבהם הם מטילים, האפרוחים נאספים ל'גנון ילדים' משותף, המוקף בפרטים בוגרים שמגנים עליהם מפני טריפה".
מה התפקיד של הפלמינגו במערכת האקולוגית?
"כשהפלמינגו מרחיף את הבוצה במים הרדודים של בריכות המלח, המוני ציפורים מגיעות במהירות כדי ליהנות מארוחה קלה. רק הפלמינגו מסוגל להעלות את הסרטניות מהקרקעית, ולכן ציפורים אחרות מחפשות את חברתו, וברגע שהוא מתחיל לרקוד הן נאספות באזור. גם אנשי חברת 'מלח הארץ', שקוצרים מלח מבריכות הפלמינגו (שהן למעשה בריכות אידוי לייצור מלח), די מרוצים ממנו; הסרטניות ושאר חסרי החוליות מנקים את המים מאצות, והפלמינגו מייצר עבור האצות סביבה יציבה ומאוזנת. גם הציבור אוהב מאוד את הפלמינגו, והוא יוצר סביבו אתר תיירות שוקק חיים".
מהם האיומים המרכזיים על הפלמינגו כיום?
"השמירה על הפלמינגו באזורנו קשה במיוחד משום שהם איבדו את בתי הגידול הטבעיים שלהם ונדחקו אל בתי גידול שאינם טבעיים ואינם מוגנים. הלהקה הגדולה של הפלמינגו באילת בחרה את בריכות האידוי של מפעל המלח שמספקות להן שפע מזון, אולם זהו אינו אתר טבע עם הגנה חוקית כלשהי. בשנים האחרונות מרכז הצפרות אילת וארגוני סביבה נוספים בלמו תוכניות פיתוח שהיו עלולות לפגוע בפלמינגו – למשל הקמת טורבינות רוח ענקיות ואנטנות המוחזקות בידי כבלים שהיו עלולים לפגוע בו במעופו הלילי, וכן הקמת אתר קמפינג צמוד לבריכות, שנועד 'למצות את הפוטנציאל התיירותי' בלי לקחת בחשבון את הרגישות הרבה שלו להפרעת אדם, בעיקר בשעות החושך. כמו כן, מטיסי רחפנים מייצרים במכוון הפרעות כדי להניס את הפלמינגואים, במטרה לצלמם תוך כדי מעוף".
"ברחבי העולם, אגמים מלוחים, שהם בתי הגידול הטבעיים של הפלמינגו, מאבדים את המים שלהם לשימושי האדם, בעיקר באזורים היובשניים המאפיינים את סביבת האגמים הללו. סכרים שנבנו כדי להגדיל את שטחי החקלאות ייבשו את בתי הגידול, למשל בימת אראל בקזחסטן, ימת אורמיה באיראן והאגמים המלוחים בטורקיה. בדומה למה שקרה אצלנו, הפלמינגואים נדחקו לאתרים שאינם טבעיים, ולכן ההגנה עליהם מסובכת. גם יופיים של הפלמינגואים היה בעוכרם – והתיירות הגוברת הביאה להטרדתם באתרים לא מוסדרים אלו. אתרי קינון התייבשו ונזנחו. מוקדם לומר כיצד כל אלו ישפיעו על הרגלי נדידתם, אך ייתכן שבעתיד, עם היעלמות בתי גידול נוספים, נראה אותם נודדים פחות ו'נתקעים' באתרים המועטים שעוד מתאימים להם".
מהם מאמצי השימור שנעשים כדי להגן עליהם?
"אנו מקווים לעבוד בקרוב עם חברת 'מלח הארץ' על שיפור הבריכות כבית גידול, ושמירה על הפלמינגו ושאר העופות העוצרים בהן בזמן נדידתם. נתמקד בשיפור גדות הבריכות, שימור נישות שיאפשרו להם קינון בהמשך, וניהול מסודר יותר של המבקרים באתר, שיבטיח את השמירה על שלוותם וישמור על תפעול הייצור התעשייתי. כמו כן נצטרך כנראה להמשיך ולבלום יוזמות תיירותיות שאינן שומרות על ערך הטבע המיוחד הזה ושמתייחסות אל הנכס הציבורי הזה כפרטי".
"משום שההגנה על בתי הגידול העכשוויים של הפלמינגו דורשת יצירתיות, עיקר המאמץ לשימורם עבר אל תחום דעת הקהל ויצירת מודעות לרגישותם, גם במקומות שאינם טבעיים. ההבנה שגם באתרים כאלו קיימת 'תשתית טבע' שדורשת התייחסות והגנה תביא בסופו של דבר להגנה אפקטיבית עליהם ועל עופות רבים מאוד. אנחנו עובדים על כך ומטפלים באתרים שאינם טבעיים כגון מאגרים, מטעים, שדות, גינות וכדומה: מאתרים הזדמנויות לשיפורם ודרכים למיתון מפגעים, תוך שיתוף פעולה עם מי שמנהל את האתרים הללו. תוכנית האב לאתרי עצירה לעופות נודדים באתרים שאינם טבעיים, שנמצאת היום בעבודה, מקיפה כיום כ-80 אתרים באילת ובערבה הדרומית, ובתקווה תביא לשמירה על עופות נודדים רבים בעתיד".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה




