האם העיר שלא ישנה בדרך לכיבוי אורות? הצעת חוק חדשה ושנויה במחלוקת, שהוגשה לאחרונה בבית המחוקקים של מדינת ניו יורק, מבקשת לחייב תושבים ובעלי עסקים למסך או לכבות לחלוטין את תאורת החוץ והחצרות שלהם מדי לילה, החל מהשעה 23:00 ועד 05:00 בבוקר.
היוזמה, שזכתה לשם "חוק הגנת השמיים החשוכים", נועדה להילחם בזיהום האור של המטרופולין ולהציל מיליוני ציפורים נודדות. הציפורים הללו, שמנווטות את דרכן בלילות בעזרת אור הכוכבים, מתבלבלות מהתאורה המלאכותית הבוהקת, מסתנוורות, ומתרסקות אל מותן על זגוגיות גורדי השחקים.
על פי נתוני ארגוני הסביבה, קרוב לרבע מיליון ציפורים מוצאות את מותן ברחובות העיר ניו יורק לבדה מדי שנה כתוצאה מהתנגשויות אלו. המקרה המתוקשר האחרון היה של פלאקו, הינשוף המפורסם שברח מגן החיות בסנטרל פארק והפך לאטרקציה של העיר, עד שהתנגש למוות בגורד שחקים בפברואר 2024.
אלא שבזמן שארגוני הסביבה מריעים, התושבים בניו יורק, ובעיקר אלו המתגוררים בבתים פרטיים בפרברים או ברבעים פחות אורבניים כמו סטטן איילנד, זועמים. הם מזהירים כי החשכת הרחובות, הכניסות לבתים והחצרות תוביל בהכרח לזינוק במקרי שוד ופריצות, תפגע בתחושת הביטחון האישי בעיר, ותסכן קשישים והולכי רגל בנפילות בחשיכה. זאת, למרות שהחוק המדובר מחריג במפורש תאורת חירום, מערכות ניווט, שילוט כבישים ונורות חלשות מתחת ל-70 וואט.
אך רבים מהמתנגדים זועקים "האח הגדול" ורואים בהצעה התערבות בוטה ומוגזמת של הממשל בחייהם הפרטיים. קשישה מסטטן איילנד המשתמשת בהליכון אמרה ל-ynet שהיא צריכה תאורת רחוב כדי לראות לאן היא הולכת. רינת, ישראלית שמתגוררת כיום באפר איסד סיט במנהטן, אמרה כי "המחשבה שחזית הבניין שלי לא תהיה מוארת בלילה גורמת לי סיוטים בלילה. זה ימשוך לפה הומלסים ופורצים. אור חושף הכול".
מאחורי היוזמה עומדים דווקא שני פוליטיקאים ותיקים מהרובע של רינת, מנהטן: חברת אספת המדינה דבורה גליק, ונשיא הרובע (וסנאטור המדינה לשעבר) בראד הוילמן-סיגל. "אבותינו יכלו לחוות עם שמי לילה מלאים כוכבים, אך כעת 80% מהאמריקנים אינם יכולים לראות את שביל החלב ולחוות את יופיו המכונן״, כתבו בדברי ההסבר לחוק. "חשיפה לעודף אור מלאכותי עלולה לשבש את המקצבים הצירקדיים הטבעיים של הגוף ("השעון הביולוגי", ד״א) - ולגרום לשיבושים בדפוסי גלי המוח, בייצור הורמונים, בוויסות תאים ובפעילויות ביולוגיות אחרות".
המחוקקים ציטטו גם מחקר של רשות הבריאות של ניו יורק, שמצא כי "כמעט אחד מכל שבעה תושבי ניו יורק סובל מהפרעות שינה כתוצאה מחשיפה לאור לפחות שלושה ימים בשבוע".
לפי ההצעה, מי שיעבור על התקנות ייקנס בסכום של בין 100 דולר לעבירה הראשונה ועד 1,000 דולר לעבירות חוזרות.
למרות הכוונות הירוקות, הסיכויים שהחוק יעבור במתכונתו הנוכחית אינם גבוהים. נבחרי ציבור מחוץ למנהטן, שבוחריהם נשענים על תאורת חוץ, צפויים להתנגד בתוקף להצעה שנידונה כעת בוועדות המדינה ודורשת מאבק פוליטי עיקש כדי להגיע לאישור סופי. מבחינתם מדובר ברעיון סביבתי חביב, אך מנותק מעט מהמציאות האורבנית והפלילית. היזמים בינתיים הראו נכונות להתפשר, הבינו שיהיה קשה לעמוד מול הקונגלומרטים כדי להחשיך את טיימס סקוור והחריגו את אזור התיאטראות של מידטאון, כמו גם הוסיפו אפשרות לפטור לאירועי ספורט וגופים "בעלי חשיבות תרבותית או היסטורית".
ב-2021 אמנם עבר בעיר חוק המחייב בניינים בבעלות העירייה לכבות אורות חיצוניים בלילה בשיא עונת הנדידה, אך הניסיון הנוכחי לכפות זאת גם על המגזר הפרטי באמצעות חקיקה גורפת - זאת כבר מלחמה מסוג אחר לגמרי.
חושך ב"עיר האורות"
כך או כך, ניו יורק לא לבד במערכה העולמית מול זיהום האור, ובערים אחרות בעולם כבר מפעילים החשכות יזומות. בפריז, "עיר האורות", החל מ-2013 מחויבים לכבות תאורת חלונות ראווה, חזיתות ומשרדים ריקים אחרי השעה 01:00 בלילה ועד 7:00 בבוקר. המהלך הזה לא רק החזיר את הכוכבים לשמי פריז, אלא גם חסך למשק הצרפתי מיליוני אירו בשנה בחשבונות חשמל (חיסכון שווה ערך לצריכת החשמל של כ-750 אלף משקי בית) וצמצם משמעותית את פליטת גזי החממה (כ-250 אלף טונות של פחמן דו-חמצני בשנה).
ברחבי אירופה, בערים בגרמניה וספרד, החלו לאמץ מדיניות של עמעום תאורת רחוב בשעות הקטנות של הלילה כדי להגן על חרקים מאביקים ועל השעון הביולוגי של התושבים.
גם בארצות הברית יותר מ-50 ערים ואזורים כבר מפעילים תוכניות תחת הכותרת "Lights Out”, שדוחפות את התושבים לכבות אורות על בסיס התנדבותי. בשיקגו, שנחשבת לעיר הקטלנית ביותר בארה"ב עבור ציפורים בשל מיקומה הגיאוגרפי על נתיב הנדידה המרכזי של צפון אמריקה, מאות בניינים רבי-קומות, כולל מרכז הכנסים העצום מקורמיק פלייס, מכבים את התאורה הדקורטיבית שלהם לחלוטין בעונות הנדידה של הסתיו והאביב.
ערים כמו דאלאס, יוסטון ואטלנטה, כולן עתירות גורדי שחקים, הצטרפו גם הן ליוזמה והצליחו להפחית את תמותת הציפורים בעשרות אחוזים.
ומה המצב בישראל?
ישראל נחשבת כיום לאחת המדינות המוארות - או המזוהמות באור - ביותר בעולם המערבי. הצפיפות האדירה במישור החוף, יחד עם תשתיות תאורה מיושנות שזורקות אור לכל עבר, הפכו את הלילה הישראלי לסוג של יום מעומעם.
בישראל אין כיום חוק לאומי גורף שמחייב בעלי עסקים, רשויות או בתים פרטיים לכבות את תאורת החוץ בשעות הקטנות של הלילה, והסיבה המרכזית לכך, היא כמובן הטיעון הביטחוני. במדינה שבה איומי טרור ופשיעה לאומנית הם חלק בלתי נפרד משגרת החיים, תאורה חזקה נחשבת לאמצעי הרתעה והגנה, וכל ניסיון לצמצום תאורה ביישובים, נתקל מיד בחומה בצורה של דרישות ביטחוניות ומשטרתיות.
עם זאת, המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים הובילו בשנים האחרונות כמה סיפורי הצלחה בתחום, כמו מכתש רמון שהוכרז כ"שמורת אור כוכבים בינלאומית" לאחר שהותאמה בה התאורה. גם לאורך חופי הים התיכון, הרשויות נאבקות בעיריות במטרה להחליף את פנסי הטיילות לתאורה עמומה וכתומה כדי למנוע מצבי הים הצעירים שבקעו מהביצה לזחול בטעות לעבר הכבישים המוארים במקום אל הים. למרות אלה, בזמן שערים בעולם מורידות את השאלטר כדי לתת לטבע לנשום, ישראל משאירה את האצבע על המתג, ונותרת נקודה בוהקת במיוחד - עם מחיר אקולוגי.
