רבש"ץ קיבוץ אפיק שברמת הגולן, ליאור ליאני, מסרב להשאיר מאחור את כלבו המבוגר ברי - גם בזמן אזעקות. בתום כל התרעה, ליאני נושא את הכלב בן ה-14 על אלונקה במדרגות אל מחוץ למקלט.
ברי, כלב רועים פרינאי שאומץ לפני כ-11 שנים מהסגר, מצליח לרדת בכוחות עצמו אל המקלט יחד עם שאר התושבים – אך מתקשה לעלות חזרה בשל גילו ומשקלו. הפתרון שנמצא בקיבוץ לכלב ששוקל כ-70 ק"ג: אלונקה, בעזרתה מעלים אותו חברי כיתת הכוננות, מתנדבים ולעיתים גם אשתו של ליאני.
"אנחנו קרובים לגבול הסורי, אבל יחסית שקט כאן", סיפר ליאני. "אין הרבה אזעקות, אבל אנחנו חווים את המלחמה כמו שאר הארץ". לדבריו, ברי כבר למד לזהות את ההתרעות: "הוא שומע את הטלפון, רואה שכולם נכנסים למקלט - והולך יחד איתם. בהתחלה היה לו קשה לרדת, אבל הוא התרגל. הבעיה היא בעיקר בעלייה, בגלל הגיל והמשקל".
"הוא כלב מאוד עצמאי. עושה מה שהוא רוצה. הוא בעיקר פעיל בלילה. בבוקר הוא ישן בבית ובערב הוא מטייל בקיבוץ. ב-6:00 בבוקר הוא דופק עד הדלת שנכניס אותו הביתה והולך לישון. בכל פעם אני מוצא מישהו שיעזור להעלות אותו מהמקלט כי לבד אני לא יכול. פעם זה החברים מכיתת הכוננות, פעם אשתי, ופעם מתנדבים. כל פעם מישהו אחר. לרוב זה אני ואשתי", סיפר ליאני.
(עריכה: Dimon buro, דמיטרי בורו)
על רקע העליה בנטישת כלבים בגלל המלחמה, ליאני מבקש להעביר מסר שדווקא בתקופות הקשות חשוב שלא לנטוש את החברים הכי טובים. "בגלל שאנחנו גרים בקיבוץ אני רואה המון כלבים שננטשים. אנשים מגיעים לקיבוץ, נוטשים את הכלב ונוסעים. לפני שלושה ימים הגיע לפה כלב רועה בלגי, גור בן שלושה-ארבעה חודשים, פשוט עזוב. זה ממש עצוב".
על ברי, אמר ליאני: "הילדים אוהבים את ברי מאוד, והוא אוהב שמלטפים אותו. בכל פעם שהוא רואה אנשים הוא מגיע ומקבל את היחס. הוא ממש מבקש את זה. בהתחלה הרבה אנשים פחדו ממנו כי הוא כלב גדול. אבל למדו לאהוב אותו בקיבוץ. חשוב לי להבהיר: אל תנטשו את הכלבים שלכם במלחמה. דווקא עכשיו. כלב זה משפחה".
