הסוס הוא בעל חיים בעל משמעות סמלית עמוקה במגוון רחב של מיתולוגיות ותרבויות עתיקות. החל מהמיתולוגיה היוונית והרומית, דרך המיתולוגיה הנורדית ועד המיתולוגיה הקלטית וההודית, מייצג הסוס לרוב תכונות של כוח, מהירות, ניידות, אמצעי לחימה ולעיתים אף יסודות טבע.
פרופ' עמוס בוסקילה, מהמחלקה למדעי החיים באוניברסיטת בן-גוריון, הסביר שההערצה העמוקה שרחשו בני האדם לסוסים בעולם העתיק אינה מתכתבת עם הסוסים המודרניים המוחזקים באורוות - שם חסר להם החופש לנוע ולרוץ מבחירה חופשית. "כשצופים בסוסים החיים בחופשיות בטבע, אפשר להבין את ההערצה שרחשו תרבויות עתיקות לבעלי החיים המופלאים הללו. האדם יכול ליצור קשר עמוק עם הסוס ממקום של הערכה הדדית ושיתוף פעולה".
כשחוזרים אל המיתולוגיה היוונית, אחת הדמויות הבולטות שמקושרת עם הסוס היא של פוסידון – אל הים, רעידות האדמה והסוסים במיתולוגיה היוונית, ואחד מ-12 האלים האולימפיים. לעיתים קרובות, מתואר פוסידון כמי שיצר את הסוסים מקצף הגלים או שהיכה בקרקע עם הקלשון שלו ויצר את החיה האצילה. לכן, נקשר שמו לסוסים ימיים בשם היפוקמפוס - חיה מיתולוגית שפלג גופה העליון כשל סוס ופלג גופה התחתון כשל דג גדול.
הקשר הכפול של פוסידון לים ולסוסים משקף את הקשר שלו לכוח בלתי נשלט ולתנועה דרמטית. פוסידון כאל "מטלטל האדמה" קשור לתנועה האלימה והבלתי צפויה של רעידות אדמה שמגיעות מהים. תנועת הדהירה של סוסים גדולים יוצרת רעש ורטט שמזכירים רעידת אדמה קטנה, ולכן הסוסים נתפסו ככפופים או קשורים לאל המטלטל את האדמה.
פוסידון הוא אביהם של כמה מהסוסים המיתולוגיים המפורסמים ביותר: פגסוס, הסוס המכונף שנולד מהזיווג של פוסידון והגורגונה מדוזה, ואריון שהיה סוס זהב פלאי שיכול לדבר ולרוץ במהירות עצומה.
"כיום, מתייחסים למדוזה כקורבן אונס. היא הייתה אישה יפהפייה שנאנסה על ידי פוסידון במקדש של אתנה – ואתנה התנקמה בהפיכתה למפלצת. כאשר פרסאוס כרת את ראשה של מדוזה, פגסוס נולד מראשה הכרות יחד עם קריסאור, האדם המוזהב", מסבירה ד"ר בר לשם מהמחלקה לתולדות האמנות באוניברסיטת חיפה. "לעומת זאת, אריון נולד כאשר פוסידון שינה את צורתו לזו של סוס הרבעה כדי לפתות את דמטר - אלת החקלאות, הפריון והיבול במיתולוגיה היוונית – שהסתתרה בצורת סוסה כדי לחמוק ממנו. סיפור זה מדגיש את הקשר המיתי העמוק שלו לסוסים".
בהתחשב בכך שפוסידון יצר את הסוסים והאלה אתנה בנתה את המרכבה הראשונה, הם הפכו לאלים המייסדים של עולם הסוסים והרכיבה. במקדשים רבים, במיוחד ליד הים, היו מלחים ויורדי ים מקריבים לפוסידון פרים וסוסים בתמורה להפלגה בטוחה או כדי לפייס את זעמו. כמו כן, משחקי סוסים ומרוצים רבים ביוון העתיקה היו נערכים לכבודו.
דמות נוספת מהמיתולוגיה היוונית שראויה לציון בהקשר של הסוס, היא של הליוס (Helios) – אל השמש הקדום, שרכב במרכבת אש רתומה לארבעה סוסים לוהטים דרך השמיים מדי יום.
הסיפור המפורסם ביותר המדגיש את הקשר של הליוס לסוסיו קשור דווקא לבנו פאתון, שביקש מאביו לרכוב במרכבת השמש ליום אחד - החלטה שעלתה ביוקר רב. בהיעדר הניסיון הנדרש, איבד פאתון שליטה על הסוסים העוצמתיים. כדי למנוע חורבן מוחלט של העולם, זאוס הרג את פאתון במכת ברק. סיפור זה מדגיש את הכוח העצום והבלתי ניתן לשליטה של סוסי השמש, שרק אל חזק ומנוסה כמו הליוס יכול היה לרסן.
15 צפייה בגלריה
תבליט של הליוס, אל השמש, על מרכבתו שרתומה לארבעת סוסיו
(צילום: Achim Wagner/Shutterstock)
15 צפייה בגלריה
פאתון רוכב על מרכבת סוסיו של אבי, הליוס אל השמש
(איור: Morphart Creation/Shutterstock)
אף שאינו יצור מיתולוגי, חשוב להזכיר גם את סוס העץ העצום ששימש ככלי מלחמה מתוחכם במלחמת טרויה. היה זה אחד הסמלים המפורסמים ביותר לתחבולה והונאה בהקשר של סוסים בעת העתיקה, מה שהוביל לנפילתה של טרויה. "בהקשר הזה של טרויה - נאמר שהטרויאנים היו עם גאה בסוסיהם, ולכן המתנה הזו סימלה מבחינתם כניעה.
כלומר, לא סתם מדובר במתנה של סוס ענק - אלא שמבחינת הטרויאנים הייתה לזה משמעות רבה", מסבירה ד"ר לשם. "הסוסים במלחמת טרויה הם חיילים כמו בני האדם – הם חולקים את אותו גורל קשה של הקרב, הם ממלאים אחר פקודות, ולעתים גם מתים בקרב".
15 צפייה בגלריה
דגם דמוי "הסוס הטרויאני" בו עשו שימוש היוונים לפריצת חומות טרויה
(צילום: Sergii Figurnyi/Shutterstock)
גם דמויותיהם של הקנטאורים מופיעה במיתולוגיה היוונית. היו אלה יצורים עם פלג גוף עליון של אדם ופלג גוף תחתון של סוס. כיירון, החכם והטוב שבהם, שימש כמורם של כמה מהגיבורים המיתולוגיים של יוון העתיקה. כיירון ייצג את השילוב המושלם של חוזק גופני וחוכמה אנושית.
15 צפייה בגלריה
כיירון מלמד את אכילס לנגן בלירה
(איור: National Archaeological Museum, Naples, Italy/Wikipedia)
כמו כן, נקשרים הסוסים בתרבות היוונית העתיקה למעבר בין החיים למוות. "הסוסים קשורים לחציית גבולות, הן פיזיים והן מטאפיזיים. במקורות מסוימים מתייחסים לסוסים כמי שמלווים את נשמות האדם לעולם הבא. במקרים מסוימים באמונה היוונית עתיקה – הסוס הוא החיה שמסוגלת לעבור את הגבול שאדם חי אינו יכול לעבור", מסבירה ד"ר לשם.
כאמור, לא רק המיתולוגיה היוונית מתהדרת בדמויות בהן מיוצג הסוס, אלא גם המיתולוגיה הרומית. הסוס אינקיטאטוס של קליגולה – קיסר רומא בין השנים 37 עד 41 לספירה – הוא דוגמה בולטת לכך. אף שאינקיטאטוס אינו יצור מיתולוגי במובן הטהור של "חצי אל" או "חיה מכונפת", הסיפורים סביבו הפכו לאגדה המייצגת שחיתות, ראוותנות ועריצות קיסרית.
אינקיטאטוס זכה לאהבתו של הקיסר הרומי הנודע. הסיפורים על אודות יחסו המוגזם של קליגולה לסוסו מופיעים בכתבי היסטוריונים רומיים, כשאינקיטאטוס זכה לרמת חיים שעלתה על זו של רוב האצילים הרומיים: אורווה מפוארת, מזון עשיר (שעורה מעורבת בפתיתי זהב ויין מגביעי זהב) וציוד יקר ערך (שמיכות ארגמן ורבידים משובצי אבנים חן יקרות). אינקיטאטוס אף הובא לסעודות רשמיות, שם התייחסו אליו בכבוד רב.
ההיסטוריונים שתיארו את קליגולה השתמשו בסיפורי הקיצון הללו כדי לתאר את הקיסר הרומי כמטורף, חסר אחריות ועריץ אכזרי. אינקיטאטוס הפך לסמל של ראוותנות קיסרית ללא גבולות ולרעיון ששליט עריץ יכול להשפיל את האליטה הפוליטית על ידי הענקת הכבוד הגבוה ביותר לבעל חיים.
גם במיתולוגיה הנורדית יש מקום של כבוד לסוסים. בהתחשב בכך שהיא מייצגת אזור קר ומבודד, מעניקה המיתולוגיה הנורדית תפקיד חשוב ביותר לסוסים, ככלי תחבורה קריטי וכייצוג של כוחות טבע ויקום. הסוסים בסיפורים הנורדיים אינם רק חיות, אלא יצורים בעלי כוחות מאגיים המסוגלים לחצות גבולות בין תשעת העולמות מהם מורכב היקום במיתולוגיה הנורדית.
הסוס המפורסם והחשוב ביותר במיתולוגיה הנורדית הוא סלייפניר. האל אודין, מבכירי האלים במיתולוגיה הנורדית ומלך האסגארד (מקום מושבם של האלים), הוא זה שרוכב על פי האמונה על גבו של סלייפניר בעל שמונת הרגליים. על פי הפולקלור המקומי, לסלייפניר נזקפת יצירת קניון אסבירגי בצפון איסלנד. המאמינים בכך סבורים כי כאשר סלייפניר הוריד את אחת משמונת רגליו מהשמיים אל הקרקע, פרסתו הותירה לכאורה את הקניון בצורת פרסה.
סוסים נוספים ממלאים תפקידים קוסמיים הקשורים לשמש ולמחזורי הזמן במיתולוגיה הנורדית. למשל, ישנו צמד הסוסים הרימפקסי שהיה סוסו של האל דאגר ("יום") ופימסווארטניר שהיה סוסו של האל נוט ("לילה"). על פי האמונה, כשהסוסים הללו מרימים את ראשיהם, הטל מרעמתם יוצר את הטל היורד על האדמה, ובכך הם קשורים ישירות לתופעות טבע יומיומיות.
15 צפייה בגלריה
האל נוט (משמאל) רוכב על סוסו פימסווארטניר והאל דאגר רוכב על סוסו הרימפקסי
(איור: Peter Nicolai Arbo/Wikipedia)
לעומת זאת, במיתולוגיה הקלטית הסוסים קשורים בעיקר לפוריות, ריבונות ומלחמה. שמה של האלה הקלטית אפונה נגזר מהמילה הקלטית לסוס. בהתאם לתפקידה ומהותה, נחשבה אפונה לאחראית על הגנתם של הסוסים. קיימת סברה כי לאפונה היה גם תפקיד כאלה המובילה את המתים אל העולם הבא, כשרכיבתה על הסוס מסמלת את המעבר מהחיים למוות.
גם במיתולוגיה ההודית (הינדואיזם) יש קשר לסוסים, הודות לסוס לבן בעל שבעה ראשים בשם אוצ'אישרווס. היה זה סוס שנולד מחבטת האוקיינוס על ידי אלים ושדים, ונחשב למלך הסוסים המסמל כוח ויופי אלוהיים. גם האל סוריה – אל השמש במיתולוגיה ההינדואית – דהר במרכבה רתומה לסוסים, מה שמסמל את מסע השמש בשמיים.
יש לציין גם את המשמעות שיוחסה לסוסים על פי צבעים שונים, כמו למשל ארבעת פרשי האפוקליפסה – דמויות סמליות מספר חזון יוחנן בברית החדשה, המתאר את מאורעות אחרית הימים. הפרש על הסוס הלבן סימל ניצחון וכיבוש, הפרש על הסוס האדום ייצג מלחמה ודם, הפרש על הסוס השחור אופיין ברעב ואופל והפרש על הסוס החיוור/הירקרק היווה ייצוג של חולי ומוות.
