פרסים, זאת יודע כל הורה, נועדו לעודד התנהגות חיובית ולחזק את המוטיבציה לנהוג באופן שהוביל לקבלת הפרס. למשל, פרסים בתחום התרבות מגדירים מהו הקנון הספרותי, הקולנועי וכן הלאה, ואיך צריכות להיראות יצירות שראויות להערכה; בונוס לעובדים מצטיינים נועד לתגמל עובדים שמפגינים תפוקה גבוהה או יוזמה; ופרסים מדעיים מגדירים מהי איכות מדעית ומדגישים את העקרונות והערכים שהקהילה המדעית מעוניינת לקדם ולחזק.
מהם הערכים והעקרונות הללו? בראש ובראשונה סביר להניח שנרצה לתגמל מצוינות מדעית, יצירתיות, דייקנות וקפדנות, ולצידם שקיפות, מהימנות, שוויון ושיתוף פעולה – ערכים חיוניים לעבודה המדעית.
הפרסים והפרסום שנלווה אליהם ממלאים תפקידים רבי ערך עבור המדענים, המדע והחברה כולה. הם מספקים תמיכה כלכלית חשובה לזוכים, מעלים את המודעות לחשיבות המדע ומעניקים במה ציבורית לתגליות משמעותיות. אך מעל הכול הם מעבירים מסר מאנשי המדע לציבור הרחב: זו המצוינות שאנו מוקירים.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
האבולוציה האנושית האיצה בעשרת אלפים השנים האחרונות
הסוד החיידקי של השוקולד
החיפושית שיורה “אש” מהישבן
פסטיבל משחקי חשיבה 2026 של מכון דוידסון
המסר הזה מטיל אחריות כבדה על מחלקי הפרסים. הגופים המעניקים פרסים מחויבים לוודא שהקריטריונים שלהם שקופים, שהם משקפים ערכים של מדע איכותי, ושאינם משמרים הטיות היסטוריות. בלי מחויבות ערכית, פרסים הם רק כסף ופרסום. כשהמחויבות קיימת, הם יכולים להיות מנוע לשינוי תרבותי עמוק.
6 צפייה בגלריה
הגופים המעניקים פרסים מחויבים לוודא שהקריטריונים שלהם שקופים, שהם משקפים ערכים של מדע איכותי, ושאינם משמרים הטיות היסטוריות. ציור של מדליית פרס נובל על הכניסה למוזיאון נובל
(צילום: Bumble Dee/Shutterstock)
פרסים, רבותיי, פרסים
יש פרסים מדעיים רבים, שמייצגים גופים שונים ומטרות שונות. יש פרסים שמדינות מחלקות למדעניהן – למשל פרסי ישראל בתחומי המדע, פרסים של גופים בינלאומיים כמו אונסק"ו, פרסים כלליים להצטיינות מדעית ופרסים ספציפיים לתחום מסוים. קיימים פרסים של אגודות מקצועיות בתחום מדעי ספציפי, פרסים לחוקרים, פרסים למאמרים, פרסים לסטודנטים מצטיינים, פרסים על תגליות מדעיות, על פיתוחים טכנולוגיים, ועוד פרסים רבים.
הפרס המדעי המוכר ביותר הוא כמובן פרס נובל. הוא ניתן מדי שנה בידי האקדמיה המלכותית השבדית למדעים לחוקרים בתחומי הכימיה, הפיזיקה והרפואה או הפיזיולוגיה. הפרס מיועד למי שעומדים מאחורי מחקר יוצא דופן, המצאה ראשונית של ציוד או טכנולוגיה, או תרומה יוצאת דופן לחברה. יוזם הפרס אלפרד נובל קבע בצוואתו כי הפרס יינתן לחוקרים שתגלית או מחקר שפרסמו בשנה שקדמה למתן הפרס תרמו לרווחת האנושות במידה הרבה ביותר. עוד קבע כי בכל תחום יוכרז זוכה אחד בלבד. בפועל, האקדמיה השבדית בחרה להתעלם מהכלל הראשון ולחרוג מהשני. חבריה הבינו שהישג מדעי גדול לא יכול להיבחן בפרק זמן כה קצר, וגם החליטו שהפרס יוכל להתחלק במקרה הצורך בין שלושה זוכים לכל היותר, ולא רק להינתן לאחד.
עבור המתמטיקאים הפרס השקול ביוקרתו לנובל הוא מדליית פילדס, שמוענקת אחת לארבע שנים לחוקרים עד גיל ארבעים על הישגים יוצאי דופן. מאחורי הבחירה עומדת ועדה בינלאומית של מומחים מובילים בתחום, והקריטריונים מדגישים תגליות פורצות דרך. רף הגיל הנמוך והדגש על הישגים מוקדמים מעצבים מודל מסוים של קריירה מדעית אידיאלית עבור מתמטיקאים, שלא בהכרח משקף את כל מסלולי ההתפתחות האפשריים למתמטיקאי. עד כה זכו במדליית פילדס רק שתי נשים, לעומת עשרות גברים. נראה כי אחת הסיבות לפער העצום הוא שפרק הזמן בחיים שבו מצפים ממתמטיקאים להגיע לשיאם חופף את שנות הפוריות העיקריות של נשים.
דוגמה לפרס מוכר פחות היא מדליית דרווין, שמטרתה "לחגוג את עבודתם יוצאת הדופן של יחידים וצוותים התורמים לקידמה מדעית, מכל רחבי הקהילה המדעית המגוונת”. הבחירה נתונה בידיהם של חברי ועדה קבועה, בהתאם לקריטריונים אחידים, אך חסויים. בהנחיות להגשת מועמדות לפרס נכתב כי יקבלו בברכה מועמדויות של נשים, אנשים מקבוצות מיעוט אתניות ואנשים עם מוגבלויות, אך בפועל מאז שנת 1890 זכו בו רק שתי נשים. אין להתבלבל בין מדליית דרווין לפרס דרווין, שהוא פרס הומוריסטי המוענק לבני אדם ש”סייעו לאנושות לשפר את מאגר הגנים שלה, על ידי סילוק עצמם מהעולם או סירוס עצמי בדרך מטופשת במיוחד".
6 צפייה בגלריה
דוגמה לפרס מוכר פחות היא מדליית דרווין, שמטרתה "לחגוג את עבודתם יוצאת הדופן של יחידים וצוותים התורמים לקידמה מדעית, מכל רחבי הקהילה המדעית המגוונת". מדליית דרווין
(צילום: ויקימדיה, Katherine Clifford)
מי מפקח על הפרסים?
האם הזוכים בפרסים שמחולקים בקהילה המדעית באמת משקפים את העקרונות והערכים שהקהילה מעוניינת לקדם ולחזק? כדי לבדוק כשלים אפשריים במדיניות חלוקת הפרסים המדעיים בעולם, מחקר משנת 2024 אסף נתונים על 222 פרסים שניתנים למדענים שפרסמו מחקרים מצטיינים בתחומים מדעיים ספציפיים. צוות החוקרים הבינלאומי ביקש לברר מהם הקריטריונים שנקבעו למתן כל פרס, ואם הם אכן משקפים עקרונות ראויים של מדע איכותי.
הממצא הבולט ביותר היה שקיימת מגמה עקבית של חוסר שקיפות כללי בפרסומים הפומביים המתארים את הפרסים. על פי רוב, הקריטריונים להערכת המועמדים היו עמומים והסתתרו מאחורי הרבה מילים יפות אך כלליות מאוד הקשורות למושג המופשט "מצוינות". לעומת זאת, כמעט שלא הייתה בפרסומים הללו התייחסות לערכים מקצועיים של מדע, כמו דיווח מקיף, קפדנות ומהימנות.
אם הרטוריקה של הפרסומים הפומביים הללו על הפרסים אכן משקפת את אופן הבחירה בזוכים בפועל, ייתכן שזה מעיד כי שיטת ההערכה של המועמדים מתעלמת מדרישות מהותיות של העשייה המדעית. החוקרים גם הביעו דאגה ממה שתיארו כמגמה גוברת והולכת של שימוש בשפה סנסציונית בתיאור הפרסים, שבאה לדבריהם על חשבון קריטריונים ברורים ושקופים.
במקרים רבים, הגופים שעומדים מאחורי הפרסים בוחרים להתבסס על קריטריונים פשוטים ומדידים, כמו מדדי השפעה של מאמרים כגון מספר הציטוטים או ההורדות שלהם. השימוש במדדי השפעה כאלה מעניק לקריטריונים מראית עין של אובייקטיביות ומפשט את תהליך ההערכה, אך משמר את ההטיות המובנות בהם, ומתגמל בולטוּת וממצאים מרשימים על חשבון עבודה קפדנית, מבוססת ומקיפה.
הבעיה במדדי השפעה היא שהם לא בהכרח משקפים מצוינות מדעית. חוקרים ותיקים ומוסדות עתירי תקציב מפרסמים יותר מאמרים ומאמריהם זוכים ליותר ציטוטים לעומת אלה של חוקרים צעירים שעובדים באוניברסיטה פחות מוכרת, בלי קשר ישיר לאיכות מחקריהם. גם מחקרים שעוסקים בנושאים פופולריים, למשל בינה מלאכותית או שינויי האקלים בתקופתנו, יזכו לחשיפה רבה יותר לעומת מחקרים חשובים לא פחות בתחומים שנחשבים אפורים. כך נוצר מעגל של היזון חוזר: שמות ידועים מפרסמים יותר, מחקריהם זוכים לתשומת לב רבה יותר, ולכן סיכוייהם לזכות בפרסים עולים – והפרסים עצמם מחזקים עוד יותר את מעמדם. כל אלה אינם מגיעים בהכרח עם מצוינות, דייקנות או איכות.
6 צפייה בגלריה
קיימת מגמה עקבית של חוסר שקיפות כללי בפרסומים הפומביים המתארים את הפרסים. מאמרים מדעיים
(צילום: Patrick Tomasso, Unsplash)
שמרנות בשם החדשנות
הפרסים אומנם נועדו לקדם מדע חדשני, אך הקריטריונים שלהם נוטים להתעלם מפרקטיקות חדשות של עשייה מדעית שמעודדות שיתוף וביקורת, ובראשן המדע הפתוח. לטענת החוקרים, ניכר שהגופים שמנהלים את הפרסים לא מעריכים במיוחד פרקטיקות כאלה, כגון פרסום מוקדם של טיוטות מחקרים בארכיוני מאמרים שבהם המחקר פתוח לביקורת ולשיפורים, או שיתוף פומבי של נתונים וקוד. מנגנונים כאלה מעודדים מחקר שקוף ומהימן וההתעלמות מהם עלולה ליצור הטיה במתן פרסים על עשייה מדעית.
הטיה אחרת קשורה לכך שכמו בתחומים רבים אחרים בתרבות האנושית, גם עולם הפרסים המדעיים מתאפיין בדומיננטיות כמעט מוחלטת של חוקרים גברים ושל אנשים לבנים. הפער הזה בולט לא רק בבחירת הזוכים והזוכות, אלא אפילו בשמות הפרסים. מחקר אחר מצא כי פחות מעשרה אחוזים מהפרסים המדעיים בעולם נקראים על שם נשים, ורובם המכריע נוסדו רק בשנים האחרונות, כך שבעבר הלא רחוק הפער היה גדול אף יותר.
שיעור הנשים הזוכות בפרסים על שם נשים היה גבוה לעומת פרסים אחרים, אולי משום שהגופים שמעניקים אותם והשופטים בוועדות הבחירה שלהם מודעים יותר לאפליה נגדן. נראה כי חוסר האיזון המגדרי והאתני נשען על כמה מעגלים של היזון חוזר. זה מתחיל כבר עם הממליצים על המועמדים לפרס, שאולי נוטים לדבוק במה שהם מכירים ויודעים. שנית, לנשים יש פחות מודלים לחיקוי מאשר לגברים, כי פחות נשים זכו בפרסים מדעיים וכי שמות הפרסים עצמם ממוקדים בגברים. בעקבות מחקר נוסף, שבדק את שיעורי הנשים הזוכות בפרסים מדעיים, העלו החוקרים השערה כי ככל שיהיו יותר פרסים על שם נשים, נראה מגמה שוויונית יותר בחלוקת הפרסים.
באותו מחקר עלתה גם הטענה כי פרסים נועדו בין השאר לעורר מוטיבציה לביצוע מחקרים יוצאי דופן ולחזק את תחושת השייכות לקהילה המדעית. פרס מחזק את התחושה ש"רואים אותי" ומעריכים את מעשיי, ולכן מגביר את המוטיבציה שלי להצטיין ומחזק את תחושת השייכות שלי. לעומת זאת, כשאדם רואה אחרים סביבו, שאינם בהכרח טובים ממנו, זוכים להכרה ולכבוד, קורה התהליך ההפוך – התמרמרות, ניכור ואובדן מוטיבציה להצטיין. הרי "ממילא אף אחד לא שם לב למה שאני עושה". כקבוצה, נשים סובלות מכך יותר, בגלל מיעוט הפרסים הניתנים להן.
לפרסים, ובמיוחד לגדולים והחשובים שבהם כגון פרס נובל, יש גם השפעות מערכתיות, בכך שהם מפנים את הזרקור לנושא שעליו ניתן הפרס, ומדרבנים חוקרים חדשים להתעניין בתחום. העלייה בהתעניינות יכולה להגיע אפילו לארבעים אחוז ולבוא לידי ביטוי גם בתקציבי המחקר שמופנים אליו. כך שההילה שנוצרה סביב זוכי פרס נובל מאפשרת להם להגדיל את עניין הציבור במדע, וגם עוזרת למוסדות המחקר שבהם הם עובדים לגייס כספים למימון מחקרים נוספים.
6 צפייה בגלריה
כמו בתחומים רבים אחרים בתרבות האנושית, גם עולם הפרסים המדעיים מתאפיין בדומיננטיות כמעט מוחלטת של חוקרים גברים ושל אנשים לבנים. תמונה שמראה את מספר הנשים שזכו בפרס נובל, מ-1901 ועד 2025. אפשר לראות שבשנים רבות לא הייתה אף זוכה אישה
(איור: ויקימדיה, Girona7)
גאון בודד או צוות מנצח?
רבים מהפרסים המדעיים, ובראשם פרס נובל, מחזקים את מיתוס הגאון הבודד – דמות רומנטית של מדען יחיד שבכוח שכלו ונחישותו פיצח את סודות היקום והקיום. פה ושם ייתכן שיש גאונים כאלה, אולם מדע עכשווי מתבצע בדרך כלל, וברוב התחומים, בצוותים גדולים, בין-תחומיים ובינלאומיים. אולם הפרסים מתעלמים מזה. הגבלת הזכייה לזוכה יחיד, או למספר מוגבל של מדענים, בונה סיפור פשוט ומושך מבחינה שיווקית, אך הוא לא משקף נאמנה את האופי הקולקטיבי של הצטברות הידע המדעי.
כתוצאה מכך, הבחירה בזוכים לא באמת מייצגת את תהליכי הגילוי המדעי והפיתוח הטכנולוגי. היא משאירה מאחור מדענים מקופחים שתרמו אף הם לתגלית החשובה אך לא זכו להכרה הראויה להם. לדוגמה, בשנת 2017 הוענק פרס נובל בפיזיקה לשלושה חוקרים מצוות הגלאים הרגישים LIGO ו-VIRGO – ריינר וייס (Weiss), בארי בריש (Barish) וקיפ ת'ורן (Thorne), על תרומתם לגילוי גלים כבידתיים. עם זאת, הגילוי היה תוצר של עבודת צוות רחבה שכללה מאות מדענים ומהנדסים, ויותר מאלף חוקרים היו חתומים על המאמר המדעי.
מה אפשר לעשות?
במחקר שבחן את תחום הפרסים בשדה הפסיכולוגיה, הציעו החוקרים לשנות את הקריטריונים למתן פרסים לשיטה שהם קוראים לה "הצעה דו-שלבית". לדבריהם, הצעתם תאפשר לבסס את הפרסים על הערכת האיכות, הקפדנות, המהימנות, היציבות, השקיפות וכמובן החדשנות של המחקרים המועמדים.
בשלב ראשון, הם מציעים לבחון שורה של מדדים שתפקידם לוודא שהמחקר עומד על שתי רגלים יציבות. למשל האם המחקר פורסם בפרסום מקדים? האם הנתונים והקוד זמינים לכל המעוניין בצורה נגישה ומקיפה? האם אפשר לשחזר את המחקר? האם הניסוחים התיאורטיים עומדים בעקרונות הלוגיקה הפורמלית? רק בשלב השני מגיעים לתוכן ולמעלות המהותיות של המחקר, על סמך קריטריונים יותר סובייקטיביים כמו שאפתנות, רלוונטיות, חדשנות ויצירתיות.
לפרסים בתחומי המדעים יש ערך – הם מעלים את קרנו של המדע בעיניי הציבור, מביאים אותו לקדמת הבמה, מקדמים מצוינות מדעית ומתגמלים מדענים שתרמו תרומה ממשית לאנושות. ועם זאת נדמה לא פעם שלא כל מחלקי הפרסים נאמנים תמיד לעקרונות שהם שואפים לייצג. כדי שהפרסים ימלאו את ייעודם יש לדרוש גם מהם שקיפות, אמינות ומצוינות. על הוועדות הבוחרות בזוכים להכיר בהטיות כלפי נשים ומיעוטים ולפעול לצמצם אותן – כמובן בלי לוותר על הדרישה למצוינות מדעית. ואולי… אולי הגיעה השעה להתנער ממיתוס הגאון הבודד ולפתוח את פרס נובל ופרסים חשובים אחרים גם לקבוצות מחקר ופיתוח, ולהכיר סוף כל סוף בכך שמדע איכותי בימינו נולד כמעט תמיד משיתוף פעולה בין מדענים והשראה הדדית.
אור פלג, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
