הסיקסק הוא ציפור מוחצנת ואגרסיבית, שמסוגלת לקנן בכיכר סואנת בלב יישוב. שוחחנו עם ד"ר מיקי בר-זיו, בוגר תוכנית ממשק, דוקטורנט לשעבר במעבדתו של פרופ' אור שפיגל באוניברסיטת תל אביב וכיום פוסט-דוקטורנט במעבדתו של פרופ' יוני וורטמן בתל-חי – אוניברסיטה בהקמה, כדי לצלול אל עולמה המרתק של הציפור שחיה ממש מתחת לאף שלנו.
איפה הסיקסק חי?
"הסיקסקים נפוצים בכל רחבי ישראל, מאילת ועד מטולה, והם מין סתגלן במיוחד. בניגוד למיני חופמאים אחרים שמציגים ירידה מתמשכת באוכלוסייתם, אוכלוסיית הסיקסקים נמצאת במגמת עלייה משמעותית. הם אינם גורמים נזק למערכת האקולוגית או דוחקים מינים מקומיים. להפך, התפשטותם נובעת מיכולתם הגבוהה לנצל בתי גידול חדשים ומושפעי אדם כמו שדות חקלאיים ופארקים, עד כדי כך שיצא לנו לראות אותם מקננים בכיכר סואנת או בערוגה קטנה במגרשי חניה".
איך הם מצליחים לשרוד כל כך קרוב לבני האדם?
"ייתכן שאופיו המוחצן של הסיקסק תורם ליכולת ההסתגלות החריגה שלו. הסיקסק ידוע באומץ לבו, והוא אינו מהסס להתעמת גם עם בעלי חיים גדולים ממנו, ואף עם בני אדם. את ההגנה הזו הוא מבצע באמצעות 'התגודדות' שכוללת התקבצות של פרטים שצוללים בחדות מעל פולש וקוראים קריאות רעשניות שנועדו להפחיד אותו".
"נוסף על כך, זו ציפור עם שיטות יצירתיות להרחקת טורפים מהקן. הורים שמזהים איום מתקרב עשויים להתגנב מהקן בהליכה שפופה ומהירה, ולעיתים אף לדמות ישיבה על הקרקע במקום דגירה כדי לבלבל את הטורף ולמשוך אותו לכיוון אחר. במקרים מסוימים, הם אף מתנהגים כאילו הם פצועים בזמן שהם מתרחקים מהקן - הם מציגים תנועות לא יציבות, קפיצות קצרות או שמיטה של הכנף לקרקע. ברגע שהאיום התרחק מספיק, הסיקסק 'הפצוע' מפסיק את ההצגה, פורש כנפיים ועף מהמקום".
"מחקר עדכני שנעשה במעבדתו של פרופ' שפיגל, על ידי המסטרנטית הילה זיו, הדגים כיצד ההתנהגות ההורית של הסיקסקים יעילה נגד טורפים שונים. באמצעות קיני דמה וביצי דמה שהודפסו במדפסת תלת-ממדית, התגלה שעורבים ותנים הם הטורפים המרכזיים של קיני הסיקסקים. בעוד שההתנהגות האגרסיבית וההסחה של ההורים הייתה יעילה מאוד נגד עורבים - שכמעט לא הצליחו להתקרב לקן אמיתי, הסיקסקים התקשו יותר מול תנים".
איך בכל זאת פעילות האדם משפיעה על הסיקסקים?
"הסביבה האנושית יוצרת חלוקה לתת-אוכלוסיות. פרטים נועזים ואמיצים יותר של סיקסק מצליחים להשתלב טוב יותר בסביבה העירונית, בעוד פרטים ביישנים ורגישים מעדיפים להישאר בבתי גידול טבעיים. במחקרים שערכנו מצאנו שסיקסקים שחיים בסמיכות לבני אדם מתנהגים באופן נועז יותר ומגלים סובלנות רבה יותר להפרעות. הם לא רק אדישים יותר לנוכחות של בני אדם, אלא גם חוששים פחות מטורף טבעי כמו תן, ומאפשרים לו להתקרב אליהם יותר. נתונים מסיקסקים ממושדרים הראו שהסיקסיקים 'העירוניים' עפים יותר ושוהים פחות זמן על הקרקע. ככל הנראה זה בגלל תנועה אנושית גבוהה יותר ורעש תכוף בערים, שמאלצים אותם להיות דרוכים וניידים יותר."
"השאלה המרכזית שנשארה פתוחה לגבי זה היא מה המקור להתנהגות הנועזת שמאפיינת סיקסקים בסביבה העירונית. עדיין איננו יודעים האם פרטים אמיצים היגרו מהטבע אל העיר או שמא הם בקעו וגדלו בסביבה העירונית ולכן פיתחו את תכונות האופי המתאימות. כמו כן, איננו יודעים עד כמה התכונות הללו תורשתיות. כדי לבדוק זאת, יש צורך למשדר ולסמן את האפרוחים ולבחון אם יש ערבוב בין האוכלוסיות השונות בבגרות".
מהם האיומים המרכזיים על הסיקסק?
"אחד האיומים המשמעותיים ביותר נובע מפעילות אנושית וחקלאית לא מכוונת. סיקסקים רבים רואים בשדות חקלאיים ובצידי דרכים מקום מתאים לקינון. אך מכיוון שהביצים מוסוות היטב על הקרקע, הן עלולות שלא להיראות בזמן חריש או נסיעה, והקן נהרס. נוסף על כך, אפרוחים שבוקעים מביצים שהוטלו באיי תנועה עלולים להיפגע מדריסות. למרות אובדן ביצים ואפרוחים, אוכלוסיית הסיקסקים אינה נפגעת משמעותית. זה נובע מהיכולת שלהם לפצות במהירות: כאשר קן נפגע, הם מסוגלים במקרים רבים למצוא אתר חדש ולהתחיל מחזור קינון נוסף בתוך פחות משבוע".
איך משבר האקלים משפיע על הסיקסק?
"כחופמאים, הסיקסקים תלויים באופן טבעי במקורות מים ובבתי גידול לאורך גדות נחלים. משבר האקלים, שגורם לייבוש נחלים ולצמצום בתי גידול טבעיים, עלול להשפיע על זמינותם של אזורים אלה. למרות זאת, יכולת ההסתגלות הגבוהה של הסיקסקים מאפשרת להם לנצל מקורות מים חלופיים שנוצרו בעקבות פעילות האדם כמו בריכות דגים ומדשאות שמושקות באופן מלאכותי".
מה היו התגליות המפתיעות ביותר בנוגע לסיקסק?
"גילינו שמדובר במין מונוגמי באופן עקבי, שבו הזוגות נשארים יחד במשך שנים ארוכות. החלפת בני זוג מתרחשת רק במקרים חריגים שבהם אחד מבני הזוג נעלם או מת. המונוגמיה הזו מפתיעה במיוחד משום שהסיקסקים נוטים להתקבץ בלהקות גדולות וצפופות שכוללות עשרות פרטים באותו האזור, ולמרות זאת, בני הזוג מזהים אחד את השנייה. הסיבה לכך היא שקשר ארוך טווח מאפשר להם לצבור ניסיון משותף, לשפר את שיתוף הפעולה ביניהם ולגדל צאצאים בהצלחה גבוהה יותר משנה לשנה".
"עוד תגלית מפתיעה שמצאתי היא שלמרות יכולת התעופה המרשימה שלהם, גודל תחום המחיה של הסיקסקים בישראל קטן מאוד. הם נצמדים לשטח קבוע כמעט ללא תזוזה לכל אורך עונת הקינון. נדיר לראות סיקסק שמתרחק מתחום המחיה הקטן הזה."
איך בעצם חוקרים סיקסקים?
"כדי לחקור את תנועת הסיקסקים השתמשנו בלכידות ומשדורים בטבע. קבוצת המחקר משתמשת במערכת מתקדמת למעקב מרחבי בשם ATLAS שמאפשרת להצמיד תגים קלים ולעקוב אחר תנועתם בתדירות גבוהה במשך תקופה ארוכה. המערכת מספקת מיקום מדויק מדי שמונה שניות, והתגים מחזיקים מעמד כמעט שנה. עם זאת, האתגר הגדול ביותר במחקר היה דווקא איתור הקינים עצמם. אף על פי שהסיקסק הוא עוף בולט, בזמן דגירה הוא משתלב באופן כמעט מושלם בנוף, וביצי הסיקסקים מוסוות היטב עד כדי כך שקשה לזהותן גם כשעומדים ממש מעליהן".
איך אנחנו יכולים לשמור על הסיקסק?
"הציבור הרחב יכול לנקוט בצעדים פשוטים כדי לא להפריע לסיקסקים בתקופת הקינון. לאחר הדגירה שנמשכת כ-28 ימים, האפרוחים נעשים ניידים ועצמאיים בתוך יום-יומיים, אך ההורים ממשיכים להשגיח עליהם מרחוק. לכן חשוב מאוד לזכור כשנתקלים באפרוח או בביצים שמונחות על האדמה שאסור להרים או להזיז אותן. אנשים רבים מוצאים אפרוח וחושבים שהוא ננטש, ובשביל לעזור לו הם אוספים אותו. בפועל, דבר זה עלול לנתק את הקשר בין ההורים לאפרוח ולהעמיד אותו בסכנה קריטית. עדיף להימנע ממגע ולהשאיר ביצים ואפרוחים במקומם גם אם הם נראים נטושים".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
