אתמול (שבת) קיבלנו תזכורת נוספת לסכנה המרחפת בחופים רבים בישראל. לאחר שחלק מהמצוק בחוף סידני עלי בהרצליה קרס. למרבה המזל לא היו נפגעים. מדובר בקריסה שנייה בתוך חודשיים, לאחר שבסוף חודש דצמבר קרס חלק ממצוק ליד חוף בלו-ביי בגבול נתניה-עמק חפר. מומחים מתריעים כי מצוקים ברחבי ישראל ימשיכו לקרוס. לדבריהם, לא נעשים די מאמצים כדי למנוע את הסכנה, שכבר גבתה בעבר חיי אדם.
ריאיון אולפן פרופ' דב צביאלי
(צילום: ליאור שרון)
פרופ' דב צביאלי, ראש תוכנית מוסמך ניהול משאבי ים בפקולטה למדעי הים במרכז האקדמי רופין, הסביר בריאיון לאולפן ynet מדוע המצוק החופי בישראל קורס מדי פעם. "המצוק החופי של ישראל, כמו במקומות אחרים בעולם, מתמוטט באופן טבעי. כמובן שישנן השפעות נוספות שגורמות לכך שהמצוק יגביר את ההתמוטטות שלו. רובו ככולו של המצוק בנוי מחול, פשוט חול עם שכבות סלע קשות ביניהם. במקרה הנוכחי זו גלישה של חול, וזה קובר הכל. אי אפשר לעמוד בזה. אני חושב שהדברים היו וימשיכו לקרות בחופי ישראל", אמר.
מדובר בסכנה מוכרת היטב, שכבר גבתה בעבר חיי אדם. לדברי פרופ' צביאלי, כבר בשנת 2010 נקבעה מדיניות להגנת המצוק בישראל. "אז הוחלט שעל החלק הימי, כלומר עד לחלק התחתון של המצוק, כולל החוף, המדינה תגן", הוא אמר. "הוקמה חברה ממשלתית לנושא והיא עושה פעולות מאז כדי לשמר את המצוק. לעומת זאת נקבע שאת המצוק עצמו וכל מה שיש מעליו יטפלו העיריות. לעיריות אין תקציבים לטפל בפרויקטים בסדר גודל כל כך יקר. וכך זה נופל בין הכיסאות. כלומר, ישנה חלוקה של תחומי אחריות ותקצוב בין מה שקורה בחלק הימי, שזה החברה הממשלתית להגנת מצוקי החוף של ישראל תחת המשרד להגנת הסביבה, לבין העיריות שאמורות לטפל במצוק. זה נחמד שנתנו להן את האחריות הזאת, אבל התקציבים אינם נורמליים. אני מדבר על פרויקטים שיעלו מיליארדים כדי להגן על המצוק".
קריסת צוק בחוף סידני עלי
(צילום: מיכאל ליסיצ'קין)
והיכן מרחפת הסכנה? פרופ' צביאלי התייחס גם לאזורים המסוכנים בחופי ישראל: "חוף ישראל בים התיכון הוא בערך 190 קילומטר. מתוך זה המצוקים הם כרבע, בערך 45 קילומטר. מתוך 45 קילומטר, משהו כמו 15 קילומטר הם בתוך הערים - אשקלון, בת ים, תל אביב, נתניה, הרצליה, חדרה והמועצה האזורית עמק חפר והאזורים של בית ינאי. אלו האזורים שבהם יש גם מצוק בסכנת התמוטטות ברורה וגם ריכוז אוכלוסייה די גדול. בשאר המקומות המצוק נמצא באזורים שלאורכם יש שטחים פתוחים, כלומר שטחים טבעיים".
הוא אמר כי יש לטפל באופן מיידי בסכנה, כפי שהתריעו גורמים רבים - ביניהם מבקר המדינה: "ההתעסקות הזאת במצוק דורשת טיפול קבוע, ואני מעריך שההתמוטטות תמשיך ללא התראה מוקדמת. המצוקים באזורים מסוימים ממש נמצאים בסכנת התמוטטות - בטח במועצה האזורית עמק חפר, בטח באשקלון, בנתניה, אפילו בנקודות מסוימות בתל אביב, ביפו, ממש מקומות שאנשים הולכים בהם".
פרופ' צביאלי הזהיר מפני אסון: "במצב הפשוט יחסית זה רק איבוד שטחים ונזק למבנים. במצב הגרוע זה פגיעה בנפש כמו שהיה בעבר. זו בעיה רצינית מאוד שההתמודדות איתה מורכבת מאוד, היא רב-תחומית ודורשת התגייסות אמיתית, כי התופעות האלה יימשכו".
לדבריו, הוא רואה את המצב המדאיג בחופים ואף מזהיר אנשים. "אני מסתובב בחופים, ולא פעם אני בא לאנשים ששמים את המגבת שלהם מתחת למצוק, כי שם יש צל, ואני אומר להם, תגידו, אתם בסדר? זוזו הצידה, אל תשימו שם", הוא אמר. "אז אם עיריית הרצליה סגרה את החוף שמצפון לנוף ים - היא צודקת, כי יש אחריות לעירייה על מה שקורה. אז קודם כל לשלט את כל המקומות, להרחיק את האנשים מהמצוק, להרחיק את האנשים מהאזורים שהמצוק יכול להתמוטט גם למטה וגם למעלה. ברמה של העיריות וברמה של הממשלה זה צריך לקבל החלטה - זה סדרי עדיפויות. אי אפשר מצד אחד להפוך את ישראל לחומת עכו, זה לא טבעי, זה לא סביר. מצד שני, במקומות שכן אפשר לטפל, בריכוזי הערים, פשוט להתחיל לטפל בהם ברמה הלאומית. אני אומר שזה מיליארדים של השקעה, לא מדובר בהשקעה של מאות מיליונים, אבל צריך להתחיל, כי זה ימשיך ויהיה".
הסכנה מוכרת, אך לא מטופלת
חוף סידנא עלי לא לבד. ישראל גובלת במערבה בים התיכון לאורך כ-190 ק"מ, מהם כ-45 ק"מ ברצועת החוף שבין חדרה לאשקלון שבהם מצוק חופי בלתי יציב בגובה שבין עשרה ל-45 מטר (מעל פני הים). המצוק החופי הוא נכס שיש לשמור עליו, אך כוחות הטבע ופעילות האדם גורמים להתמוטטות המצוק. בשנת 2010 הכירו הרשויות בצורך לשמור ולהגן עליו, אך כמו תמיד נעשה מעט מדי.
בדוח מבקר המדינה משנת 2024 בנושא נמצא כי בשמונה מ-13 ק"מ של מקטעי מצוק לא הוקמו הגנות ימיות כלל, וב-14 מ-27 מקטעי שטח לא בוצעו עבודות למיגון יבשתי, אף שיש צורך בכך. בנוסף, המדינה הקציבה 90 מיליון שקל בלבד מתוך 670.5 מיליון השקלים הדרושים להקמת ההגנות היבשתיות הנדרשות.
לאורך קו החוף שעשוי מכורכר, החברה הממשלתית להגנת מצוקי חופי הים התיכון הגדירה את האתרים המסוכנים ביותר. בין היתר יש חמישה חופים מוכרזים, בהם חוף סידנא עלי של רט"ג, חוף געש, בלו ביי, חוף נעורים דרומי וחוף נעורים. הטבלה נפתחת בחוף גן לאומי תל גדור ולאחר מכן חופי עמק חפר (בית ינאי, בית ינאי צפון, בית ינאי דרום, נעורים, כפר הנוער נעורים, חוף נעורים ונעורים דרומי), ולאחר מכן חופי נתניה (בלו ביי, נתניה צפון, שדרות ניצה, חוף סירונית ארגמן, נתניה דרום, וינגייט), חופי המועצה האזורית חוף השרון (געש, ארסוף, תע"ש), חופי רשות הטבע והגנים (גן לאומי תל גדור, גן לאומי אפולוניה צפון ודרום וחוף סידנא עלי), חוף בת ים צפון, חופי גן רווה בהם קיבוץ פלמחים ופלמחים בית עלמין, וחוף אשקלון צפון.
"אנחנו לפני אסון גדול"
ראש המכון לשלטון מקומי, אופיר פינס פז, מתריע והתריע בנושא שנים: "אני מתחנן בפניכם, עומד להיות פה אסון גדול, ורק אחרי האסון פתאום יימצא הכסף", אמר בדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לפני כחודש. נציג האוצר התנער מאחריות: "אי-אפשר לפתור את הבעיה ברגע. לא משנה מה נעשה, המצוק ימשיך לקרוס כי הטבע משתנה ויש סיכונים ולא משנה כמה כסף נשים. הציבור צריך להכיר את המצב, לנהל סיכונים ולקחת אחריות".
מעיריית הרצליה נמסר: "אנחנו רגע לפני סגירת חופי הים בהרצליה. קריסת המצוק היא לא אירוע נקודתי. היא תוצאה של גרירת רגליים של שנים ואי-תקצוב של תוכנית ההגנה הארצית על מצוקי החוף. לא ניקח סיכון של חיי אדם".
רק הבוקר התייחסה השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, לקריסת המצוק ואמרה: "קריסת המצוק אינה אירוע מפתיע. מדובר בתהליך שעליו התרענו לאורך זמן, ויש כבר תוכניות מוכנות לביצוע. כעת נדרשת הכרעה תקציבית שתאפשר להמשיך את העבודות ולהגן על הציבור. אי אפשר להשאיר את המצוק ללא מענה ולהמתין לאירוע חמור יותר".
