שתי גורילות בספארי ברמת גן הדגימו שיתוף פעולה יוצא דופן: אחת התמקמה על סלע והפכה ל"סולם חי", בעוד האחרת טיפסה על גבה כדי להגיע לענפי עץ מרוחקים. התיעוד המפתיע של האחיות אמליה ולישה העלה אצל חוקרים מאוניברסיטת תל אביב שאלה מסקרנת: האם אפשר לתכנן ולבצע פעולות מורכבות גם בלי שפה?
שיתוף פעולה נדיר בקרב גורילות בספארי
(צילום: דוברות הספארי)
"השאלה שאנחנו מתלבטים בה הרבה זמן, היא המיקום של השפה ביכולת של האדם לבצע יכולות מורכבות", הסביר פרופ' ישראל הרשקוביץ מהמחלקה לאנטומיה ואנתרופולוגיה בפקולטה למדעי הרפואה והבריאות ע״ש גריי ומרכז דן דוד לחקר האבולוציה של האדם באוניברסיטת תל אביב. "המחשבה היא שעד שלא הגיעה השפה, שהיא דבר יחסית צעיר באבולוציה, אז יכולות האדם לבצע מטלות מורכבות עם תכנון לטווח ארוך היו מוגבלות. ומסתבר שהיכולת הזו לא הכרחית. הגורילות עדיין מסוגלות לבצע מטלות מורכבות ולהצליח בלי שתהיה להן שפה מילולית כמו בני האדם".
החוקרים תיעדו שיתוף פעולה ספונטני בין גורילות בוגרות, תוך חלוקת תפקידים ברורה. הגורילות אמליה ולישה, אחיות למחצה, תועדו בשלושה אירועים שתועדו בספארי (בשנים 2021, 2024 ו-2025) כשהן עושות "סולם חי". לישה סיפקה בסיס יציב על הסלע, ואמליה טיפסה והושיטה יד לענפי עץ. החוקרים מפרשים את הדפוס הזה כשיתוף פעולה, מפני שפעולותיהן של השתיים היו תלויות זו בזו ונראו מכוונות לאותה מטרה מיידית: להגיע לענף ולהוריד אותו.
״כשצפיתי לראשונה בתיעוד, היה לי ברור שמדובר במשהו יוצא דופן", אמר הסטודנט מיכאל לויצקי, שיזם את המחקר והוביל אותו. "מה שמרתק בעיניי הוא שלישה לא שימשה רק כ'מדרגה' עבור אמליה. נראה שהיא השתתפה באופן פעיל ורצוני בפתרון הבעיה, ניגשה מיוזמתה והתמקמה בדיוק במקום הנכון, בלי שאמליה הכווינה אותה פיזית".
לויצקי הוסיף: "זה ההבדל בין שימוש בפרט אחר ככלי לבין שיתוף פעולה של ממש, שבו שני הצדדים פועלים יחד לקראת אותה מטרה. במשך שנים נחשבו הגורילות פחות מתוחכמות מבחינה קוגניטיבית משאר קופי האדם, וככל שיצטברו תצפיות כאלה, נוכל להעמיק ולדייק את ההבנה שלנו לגבי היכולות החברתיות והקוגניטיביות שלהן. מחקרים עתידיים, שיכללו תיעוד שיטתי והקלטות קול, יוכלו לעזור לפענח כיצד הן מתאמות ביניהן, ואולי גם ללמד אותנו משהו על שורשי שיתוף הפעולה אצלנו".
החוקרים מסבירים שההתנהגות שנצפתה הייתה ספונטנית. אף אחת מהגורילות לא אומנה לבצע אותה. עם זאת, המחקר עוסק בשני פרטים בלבד ובשלושה אירועים מתועדים. יש לציין כי התיעוד אינו מאפשר לקבוע אם הגורילות תקשרו באמצעות קולות או מחוות עדינות או אם תכננו את פעולותיהן מראש.
"כשאנחנו מתכננים את העתיד, אנחנו עושים רשימות ומדברים עם אנשים", מוסיף פרופ' הרשקוביץ. "ומסתבר שהיכולת הזו לא הכרחית. נראה היה שהשפה של השימפנזות היא יותר שפה פיזית, של תנועה. הרי כשנכנסים לחדר יודעים מי מתוסכלת ומי עצוב. השפה הפיזית קדמה לשפה המילולית. אבל לא תיארנו לעצמנו שיש יכולת לבצע מטלות מורכבות בלי שפה. זו רמת שיתוף פעולה הכי גבוהה. ואנחנו טוענים שבני אדם, גם ללא שפה, יכולים לבצע מטלות מורכבות ולתכנן את העתיד. וזה מה שאפשר את היכולת שלו להצליח בתור מין".
יהונתן סמוכה, מנהל מחלקת הקופים בספארי ברמת גן, מסכם: ״אנחנו צופים לאורך שנים בהתנהגויות של בעלי החיים, לומדים אותן ועוקבים מקרוב אחר מערכות היחסים, הקשרים החברתיים והיכולות המרתקות שלהם. שיתוף הפעולה בין אמליה ללישה מרגש אותנו מאוד, אבל לא בהכרח מפתיע. אנחנו מכירים את היכולות שלהן ויודעים עד כמה הן חכמות, סקרניות ומסוגלות ללמוד זו מזו ולפעול יחד. לעיתים, ההפתעה שלנו מלמדת יותר על הציפיות שלנו מבעלי חיים מאשר על היכולות האמיתיות שלהם". המחקר פורסם בכתב העת Primates.










