על פי נתוני האומות המאוחדות, העולם משליך לפח מדי שנה 62 מיליון טונות של פסולת אלקטרונית. מיחזור פסולת אלקטרונית תורם לאספקה עולמית של מינרלים חשובים, כגון נחושת ואלומיניום ולייצור סוללות יוני ליתיום.
אך פחות מרבע מהפסולת האלקטרונית הזו נאספת וממוחזרת באופן רשמי, או בתנאים מוסדרים. רוב הפסולת האלקטרונית ממוחזרת באופן לא רשמי, ללא הגנה, רגולציה או רישום מסודר.
כ-15% מהפסולת האלקטרונית בעולם נשלחת לגאנה שבמערב אפריקה. צוות חוקרים בהובלתו של ד"ר ברנדון מארק פין, מבית הספר לסביבה וקיימות באוניברסיטת מישיגן, בחן את אגבוגבלושי (Agbogbloshie), יישוב עני שצץ ליד אחד מאתרי הפסולת האלקטרונית הבלתי פורמליים הגדולים בעולם.
במזבלת הענק באקרה (Accra) בירת גאנה, ערכו החוקרים 55 ראיונות שטח, שנועדו לתעד את גודל "הפרדוקס הבלתי פורמלי" שפוגע בבריאותם של העובדים ובאיכות הסביבה של עיר הבירה. הם ניתחו את הקשר בין האוכלוסייה הגדלה באגבוגבלושי וסביבתה לבין זיהום אוויר כפי שהוא מיוצג על ידי חלקיקים עדינים הניתנים לשאיפה באוויר בקוטר של 2.5 מיקרומטר או פחות (PM2.5).
יחד עם עמיתו מאוניברסיטת מישיגן ד"ר דימיטריס גונארידיס ופרופ' פטריק ברנדפול קובינאה מאוניברסיטת מלבורן, גילו ד"ר פין ועמיתיו שככל שיותר אנשים עברו לאגבוגבלושי, כך גבר זיהום האוויר והסיכון הבריאותי והסביבתי כאחד. הממצאים פורסמו בכתב העת Urban Sustainability ונתמכו על ידי מענקים ממכון גרהם לקיימות וממרכז הלימודים האפריקאים באוניברסיטת מישיגן.
6 צפייה בגלריה
מיקום אתר הפסולת האלקטרונית אגבוגבלושי על מפת גאנה
(איור: מתוך כתב העת Urban Sustainability)
באגבוגבלושי, אנשים ממחזרים פסולת אלקטרונית על ידי שריפת פלסטיק (הרחק מחוטים וממוצרים אלקטרוניים) או בשימוש בחומצה כדי לחלץ מינרלים יקרי ערך מהפסולת האלקטרונית. העובדים מוכרים את המתכות המופקות לסוחרים מקומיים, אשר בתורם מוכרים את המינרלים בחזרה לשרשרת האספקה העולמית. מינרלים אלה חיוניים לצורכי האנרגיה היומיומיים שלנו, כולל למאמצי הפחתת פליטת גזי החממה.
אנשים מבצעים עבודה בלתי פורמלית בתחום פסולת אלקטרונית מסיבות רציונליות. רבים מהם מהגרים מצפון המדינה, שם העוני וסכסוכים אלימים חוגגים. פסולת אלקטרונית מגיעה לגאנה מכל רחבי הצפון הגלובלי ומחלקים מאפריקה, שם מוצרי אלקטרוניקה ישנים ולעתים קרובות בלתי שמישים מתויגים בטעות כתרומות צדקה או פריטים אלקטרוניים שמישים.
6 צפייה בגלריה
אדם שורף ערימת פסולת אלקטרונית, מתוכה הוא מחלץ מתכות למכירה לסוחרים מקומיים, שמוכרים בתורם את החומרים היקרים לשרשרת האספקה הגלובלית. מיחזור לא פורמלי כזה מתרחש ללא הגנה, רגולציה או רישום מצד המדינה
(צילום: Brandon Marc Finn)
לדבריו של ד"ר פין, הפרדוקס נובע מכך שאנשים רואים במיחזור הפסולת האלקטרונית כדרך היחידה להרוויח כסף, או כדרך היחידה לשאוף לשדרוג סוציו-אקונומי. "אם כלכלות מעגליות מסתמכות על ניצול וחשיפה לרעילות, כפי שמראה המחקר שלנו, אי אפשר להניח שהן בנות קיימא. אנחנו צריכים מינרלים למעבר האנרגיה, אבל שלמות שרשראות האספקה שלהן חשובה בדיוק כמו התוצאה של אנרגיה נקייה עצמה", הסביר ד"ר פין. "מצאנו קשר חיובי בין עיור לחלקיקי החומר, מה שאומר שבמהלך העשורים האחרונים זיהום האוויר גדל וכך גם האוכלוסייה", הוסיף ד"ר גונארידיס. "קשר זה היה בולט ביותר באגבוגבלושי, לשם אנשים עברו לצרכי עבודה ונחשפו לזיהום אוויר חמור משריפת פסולת אלקטרונית בשטח פתוח".
החוקרים מצאו כי דינמיקה זו שזורה באופן הדוק: גידול האוכלוסייה העירונית מונע על ידי צורך כלכלי, אך נוכחותם ופעילותם של עובדי פסולת אלקטרונית מחריפות עוד יותר את הזיהום שהם סובלים ממנו. על כן, נשאלת השאלה כיצד לווסת כלכלות בלתי פורמליות ואזורים מיושבים ברחבי הדרום הגלובלי.
ד"ר פין מציע אסטרטגיית "דרך ביניים" היברידית על מנת למזער נזקים, לספק תמיכה כלכלית וטכנית ולהפחית את זיהום הסביבה. אסטרטגיות כאלה יכולות לכלול מתן כלים שיאפשרו גישה לנחושת מפסולת אלקטרונית מבלי לשרוף אותה כדי לחלץ את תוכן החוטים.
עצה נוספת של ד"ר פין היא הקמת יחידת עיבוד מרכזית שבה אנשים יוכלו למחזר פסולת אלקטרונית עם רמה מסוימת של שליטה. הגברת השקיפות לגבי מי קונה חומרים ממוחזרים וכיצד הם משולבים מחדש באספקה העולמית יכולה לעזור בהחלט, ובכך להגדיל את מידת הבטיחות הכרוכה במיחזור פסולת אלקטרונית.
