הצרעה המזרחית, שמכונה גם דבור, היא לא אהודה במיוחד, בלשון המעטה. היא טורפת דבורי דבש, מגיעה לשולחן הפיקניק והעקיצה שלה כואבת למדיי. אבל האם ידעת שללא הצרעה, תעשיית היין העולמית הייתה נראית אחרת לגמרי?
שוחחנו עם פרופ' ערן לוין, ראש המעבדה לאקולוגיה של התזונה בבית הספר לזואולוגיה, אוניברסיטת תל אביב, שחוקר את תכונותיהן יוצאות הדופן של הצרעות המזרחיות, החל מעמידותן הקיצונית לאלכוהול ועד למערכת החברתית המורכבת שלהן.
מה מיוחד כל כך בצרעה המזרחית?
"הצרעה המזרחית ייחודית בכך שהיא מסוגלת לחיות בתנאי מדבר קיצוניים. היא נפוצה כמעט בכל הארץ - ממורדות החרמון (בגובה של 1,400 מטר מעל פני הים) ועד אילת".
"עוד מעניין לדעת שזאת צרעה חברתית, שניחנת ברמה הגבוהה ביותר של ארגון חברתי בקרב חרקים, המכונה אוסוציאליות (Eusociality). האוסוציאליות התפתחה אצל חרקים מספר פעמים במהלך האבולוציה, כמו בדבורים, בנמלים ובטרמיטים. היא מוגדרת על פי שלושה קריטריונים קלאסיים".
"הקריטריון הראשון הוא חלוקת תפקידים רבייתית. קיימת קסטה (שכבה באוכלוסייה) שהיא עקרה - אלה הן הפועלות, שאינן מתרבות. לעומתן, יש קסטה רבייתית (המלכות והזכרים). בצרעות המזרחיות יש רק מלכה אחת".
חיות את הרגע - לכל הכתבות הקודמות
"שנית, בקן יש דורות חופפים. דורות של צאצאים – כמו המלכה, בנותיה הפועלות הצעירות, ולפעמים דור נוסף של פועלות – חיים יחד בו-זמנית ומתקיימים בקן משותף. לבסוף, אנחנו רואים טיפול משותף בצאצאים. הטיפול בדור הבא נעשה לא רק על ידי האם. הפועלות מאכילות, מנקות ומגנות על הזחלים. מערכת מורכבת זו היא הבסיס למבנה החברתי המורכב של הצרעות".
מה גרם לך לחקור דווקא את הצרעה המזרחית?
"מה ששבה את ליבי בצרעה המזרחית, ולכן התחלתי לחקור אותה, זו התזונה שלה. הצרעות הבוגרות הן מכונת ציד מדהימה. הן צדות חרקים ביעילות עצומה. דבורי הדבש הן החביבות עליהן במיוחד, והצרעות חותכות את ראשיהן ואת בטניהן ולוקחות את שרירי התעופה שלהן. זו הסיבה שהן כל כך שנואות על מגדלי הדבורים".
"נוסף על טרף חי, הצרעות אוספות גם בשר מפגרים. הן מסוגלות לשאת משקלים עצומים למרחקים גדולים. אך למרות שהן מתמחות באיסוף חלבון, הן גרועות מאוד בפירוק שלו. כאן טמון הסוד החברתי והתזונתי המפתיע: את החלבון שהן אוספות, הן מביאות לקן שלהן ומאכילות בו את אחיותיהן הצעירות שנמצאות עדיין במצב של זחל. הזחלים של הצרעה הם שמנמנים, לבנבנים וחסרי יכולת תנועה. הם מקבלים את הבשר מאחיותיהן הבוגרות, מעכלות אותו, והופכות את החלבון שבבשר לסוכר ולחומצות אמינו חופשיות".
"את הסוכרים האלו - בטיפה של נוזל מתקתק-מר - הן נותנות בחזרה לאחיותיהן הבוגרות. הנוזל הזה ככל הנראה משפיע גם על תפקודה של המושבה. כפי שהראתה לבונה בודנר, תלמידת דוקטורט לשעבר במעבדתי, היחסים יוצאי הדופן האלו, שבהם הבוגרים במושבה תלויים בשלבים הצעירים, הם המחזיקים את המבנה החברתי המורכב של הצרעות. זו דוגמה כמעט פואטית שבה הבוגרים ניזונים ממתיקותם של הצעירים".
אילו תפקידים ממלאת הצרעה המזרחית במערכת האקולוגית?
"הצרעות מווסתות אוכלוסיות של חרקים, מסלקות פגרים ומאביקות פרחים רבים. אך יש להן תפקיד אחד חשוב מאוד שמעטים מכירים: הן מאחסנות ומפיצות שמרים, במיוחד את שמר האפייה החשוב לנו כל כך גם לאפייה וגם ליצור האלכוהול והתסיסה. למען האמת, ללא צרעות לא היו מגיעים כמעט שמרים אל ענבי היין בסתיו, ואי אפשר היה להכין יין בלי להוסיף בצורה מלאכותית שמרים לתערובת התסיסה. הצרעות נושאות מספר עצום של זנים של שמרי יין, ויש להן השפעה גדולה על אופיו של היין".
"כיאה ליצור שחי בשותפות עם השמרים, גילינו שלצרעות המזרחיות יש עמידות יוצאת דופן לאלכוהול. בעבודה של ד"ר סופיה בוצ'בטי, לשעבר פוסט-דוקטורנטית במעבדתי, היא גידלה צרעות על 80 אחוז אלכוהול בתור מקור האנרגיה היחיד שלהן. למרות זאת, לא נמצאה כל השפעה על משך החיים שלהן או על התנהגותן. זו התגלית המפתיעה ביותר. מצאנו בגנום של הצרעות גנים שיכולים להסביר את ההתאמה הזו ואנחנו חוקרים זאת בימים אלו. יש לכך השלכות עצומות על הבנה ופתרון לאלכוהוליזם, שהיא בעיה האחראית לכ-5 אחוזים ממקרי המוות בעולם".
עושה רושם שלצרעות יש לא מעט השפעה עלינו. איך פעילות האדם משפיעה עליהן?
"הצרעות קשורות מאוד לפעילות האדם. הן נמשכות לדבורי הדבש שהאדם מגדל, וגם למזון שלנו (מי שפתח קופסה של טונה במהלך גיחה לטבע, בוודאי שם לב איך הן מייד מגיעות). במעבדה שלי אנחנו משערים שגם ביות השמרים על ידי האדם ותעשיית היין השפיעו על הצרעות, ואנחנו חוקרים זאת בשנים האחרונות".
"מבחינת איומים, אין איום ממשי של האדם על הצרעה המזרחית, אף על פי שיש המדבירים אותה. עם שינוי האקלים והתחממות של אזורים שבעבר לא היו מתאימים למחייתה, הצרעה המזרחית דווקא מרחיבה את תפוצתה. לדוגמה, היא מתפשטת לאזורים גדולים באירופה, ולאחרונה הובאה בטעות לאמריקה הדרומית והצפונית והחלה להתפשט שם".
"נוסף על כך, לצרעה המזרחית יש יכולת מופלאה לוויסות טמפרטורת הקן. היא יודעת לחמם אותו כשקר ולקרר כשחם, ושומרת אותו בתחום צר מאוד של מעלות בודדות. למשל, הטמפרטורה בקן בתל אביב היא 28 מעלות צלזיוס ובים המלח 35 מעלות, גם ביום וגם בלילה. היכולת לווסת את הטמפרטורה מאפשרת לה להתמודד עם תנאים משתנים כמו התחממות".
איך אתה חוקר את הצרעות, ועם אילו אתגרים אתה מתמודד?
"הצרעות אגרסיביות מאוד וצוות המעבדה ואני עובדים עם ציוד מגן מיוחד. יחד עם זאת, הן ממש מתרגלות למי שעובד איתן ויודעות לזהות את הצוות שמטפל בהן. במעבדה, המושבות שלנו פתוחות; הן נמצאות במבנה מיוחד, אבל יש להן פתח אל החוץ והן יוצאות ונכנסות באופן חופשי. אנחנו מצילים קינים של צרעות המיועדים להדברה, לוקחים אותם למעבדה ומעניקים להם חיים בטוחים ונוחים. ללא המחקר שלנו הם היו מושמדים".
"לאחרונה, אנחנו עובדים על פרויקט נוסף ומעניין. בישראל קיים גם מין נוסף של צרעה חברתית – הצרעה הגרמנית. לבונה בודנר יצרה אינטגרציה בין הצרעות הגרמניות ("אשכנזיות") לצרעות המזרחיות ("ספרדיות"). זה החל קצת בתור בדיחה, אבל בעצם נוצרו מושבות מעורבות שבהן הפועלות מתואמות בצורה מושלמת. זו מערכת יוצאת דופן שדרכה אנחנו חוקרים השפעה על מדדים פיזיולוגיים, התנהגותיים ושל המיקרוביום (אוסף המיקרואורגניזמים שחיים בגוף) בצרעות".
מפתיע לגלות כל כך הרבה על בעל חיים שבסך הכול קצת מלחיץ לפגוש בטבע (או בקיר של הבניין). יש לך טיפ לאמיצים?
"בני אדם פוחדים מהצרעות, וקצת בצדק – עקיצתן מכאיבה מאוד ואף מסוכנת. אך הן אינן נוטות לתקוף, ולרוב עוקצות רק כהגנה. בכל מקרה, כדאי להתפעל מהן ממרחק בטוח".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
