ימים אלה של מלחמה מדגישים אולי יותר מאי פעם בעבר את חשיבותם של המדע המתקדם והטכנולוגיה לעצם קיומנו. אין לדעת כמה ישראלים חבים את חייהם למערכות ההגנה נגד טילים שפותחו בישראל, או אילו אילוצים כבדי משקל בהגנת העורף היו מגבילים את מקבלי ההחלטות - כאן ובארצות הברית. אותו דבר נכון גם לעוד שלל יכולות צבאיות ומודיעיניות שבזכותן ישראל וארצות הברית נהנות כיום מעליונות כמעט מוחלטת בשמי איראן. במלחמת 12 הימים, ביוני אשתקד, המחישה הרפובליקה האסלאמית בבירור את חששותיה מהמדע הישראלי, כשתקפה בטילים את מכון ויצמן למדע ברחובות - ממוסדות המחקר המובילים בעולם.
ליכולות האלה יש חשיבות עולמית, בתקופה שבה היציבות העולמית מידרדרת ומוסדות כמו ארגון האומות המאוחדות מגלים אוזלת יד במשימתם להבטיח את השלום העולמי. לא בכדי דו”ח הסיכונים לשנת 2026 של הפורום הכלכלי העולמי קובע כי שני הסיכונים העולמיים המובילים לשנים הקרובות הם עימותים גיאופוליטיים וסכסוכים מזוינים בין מדינות.
במציאות הזאת, שבה החלטות מדיניות וביטחוניות מתקבלות תחת לחץ זמן, אי-ודאות וסכנת חיים, חובה עלינו לשאול "איפה הנשים?". חסרונן מורגש לא רק במעבדות ובחדרי הפיתוח, אלא גם בחדרי המצב. כמחצית מאזרחי ישראל הן נשים, ובמצבי חירום כמו אלה שאנו חווים מאז טבח שבעה באוקטובר, ושנחווה בעתיד, חוסר ייצוג נשי אינו סתם מצב בעייתי, אלא פגיעה מהותית באיכות קבלת ההחלטות וביכולת לראות את מלוא התמונה החברתית, הביטחונית והכלכלית במדינתנו.
חוד החנית של העתיד
השאלה "איפה הנשים?" קריטית במיוחד בזירה שבה מתעצבות לנגד עינינו טכנולוגיות חדשות בעלות השפעה עצמה על תהליכי קבלת ההחלטות – תחום הבינה המלאכותית. כדי לשמור על הובלה מדעית וטכנולוגית, בביטחון ובכל התחומים, אסור לנו להיגרר מאחורי הרכבת הדוהרת של ה-AI. מודלי שפה וטכנולוגיות ביג דאטה מעצבים יותר ויותר את הדרכים שבהן אנו חוקרים, לומדים, מבינים ומקבלים החלטות. על כן השאלה מי נמצאים סביב שולחנות הפיתוח, המחקר וקבלת ההחלטות של הטכנולוגיות החדשות ומי נעדרים מהם אינה סוגיה טכנית בלבד. זו שאלה מוסרית, חברתית ואזרחית הנוגעת ללב הפועם של עתיד המדע והידע האנושי.
הבינה המלאכותית איננה תחום טכנולוגי נפרד, אלא תשתית ידע שמעצבת את האופן שבו אנו מפרשים נתונים מדעיים, מנתחים מגמות חברתיות, מקדמים מחקר רפואי, מחנכים תלמידים, מפתחים תרופות, מתכננים מדיניות ומנווטים את הכלכלה. מערכות בינה מלאכותית משפיעות על דרכי קבלת ההחלטות בתחומים מתרחבים והולכים של חיינו. אנחנו מוצאים את עקבותיהן בבתי המשפט ובקופות החולים שלנו, במערכת החינוך, בהכרעות שמשפיעות על האקלים ועל החברה, והן משאירות את חותמן אפילו על הפסיכולוגיה וההיסטוריה. ככל שהתלות במודלים האלה גדלה, גוברת גם ההשפעה של ההטיות הטמונות בהם.
מודלים של בינה מלאכותית הם מערכות שאומנו על כמויות מידע גדולות מאוד במטרה לזהות בהן תבניות, ובהמשך להשתמש בתבניות הללו בתהליכי קבלת החלטות במקרים שלא אומנו עליהם. למשל מודל לזיהוי עצמים בתמונה שמעריך את הסיכוי שנמצא גידול בדימות רפואי, או מודל שפה שמכריע מה המילה הסבירה הבאה בתור בפסקה שהוא יוצר.
בניגוד לבני אדם, למודלים הללו אין שיקולים ערכים ומוסריים - הם פשוט מנתחים את הנתונים שהזינו להם. הבעיה טמונה בנתונים עצמם: כשהם משקפים מציאות חברתית לא שוויונית, או אפילו תפיסות סטריאוטיפיות ומקפחות, הבינה המלאכותית תספוג את ההטיות הללו ותפיק תוצאות שמנציחות את האפליה ואף מעצימות אותה לפעמים. לכן אם יש הטיות בייצוג של נשים וגברים בתהליך האימון של הבינה המלאכותית, עלולים להיות לזה השלכות חברתיות כבדות משקל.
דוח הסיכונים העולמיים לשנת 2025 המחיש בין השאר את הסכנות הטמונות בהטיות האלגוריתמיות של מערכות בינה מלאכותית. מחבריו הדגישו שמודלים של בינה מלאכותית הם אחד הגורמים שעלולים לחזק בטווח הארוך את הקיטוב החברתי.
ניתוחים מראים כי חסרונן של נשים בתפקידים שמשפיעים על העיצוב והפיתוח של מערכות הבינה המלאכותית מגביר את ההטיות הללו. מודלים לומדים ממאגרי נתונים גדולים שאמורים לשקף את כל צדדיה של התופעה שלשמה הם נוצרו. וכשהתופעה היא החברה האנושית, או היבטים שלה – למשל בינה מלאכותית רפואית או חינוכית – השיקופים האלה מוטים אם נשים נוכחות פחות מגברים בנתונים עצמם, וגם אם תובנותיהן וניסיונן לא באות לידי ביטוי בפיתוח המערכות ובבקרה עליהן. הבינה המלאכותית מסננת את המידע שמגיע אלינו. אם המסנן מוטה, גם הידע שאנו מפיקים ממנו יסבול מהטיות.
ההשלכות אינן מוגבלות לעולם הטכנולוגיה. הן עלולות להוביל גם לשגיאות מדעיות חמורות, כגון מסקנות לגבי נשים ממחקר רפואי שמתבסס בעיקר על נתונים שנאספו מגברים, או סיווגים חברתיים שמבססים סטריאוטיפים. כשחברות מובילות וגופים ציבוריים בעולם מסתמכים על בינה מלאכותית לעיבוד נתונים ולקבלת החלטות, היעדר נשים בעיצוב המערכות עלול להביא לעיוותים ולהטיות. לדוגמה, נשים שמעורבות בפיתוח ובהטמעה של מערכות בינה מלאכותית לאבחון מחלות עשויות להיות ערות יותר מעמיתיהן הגברים לצורך לאסוף ולנתח נתונים שמייצגים ספציפית תסמינים נשיים, שלא תמיד זהים לתסמינים המקובלים, שנחקרו בעיקר אצל גברים. כך תצטמצם ההטיה המגדרית בניתוח הנתונים ואיכות האבחון תשתפר.
דוח שפרסמה הרשות לחדשנות בשנת 2025 על מצבן של הנשים בתעשיית ההייטק הישראלית חושף פערים משמעותיים בהשתתפות נשים בעשייה המדעית והטכנולוגית. אף ששיעור הנערות שלומדות חמש יחידות מתמטיקה דומה לשיעור הנערים (48 אחוז), ורואים עלייה במספר הנבחנות בבגרות במדעי המחשב, רק 34 אחוז מהסטודנטים בתחומי המדע, הטכנולוגיה, ההנדסה והמתמטיקה (STEM) הן נשים. הפער הזה מעמיק בדרגות האקדמיות הבכירות, עד כדי כך שבתחומי ה-STEM באקדמיה יש רק אישה אחת בדרגת פרופסור מן המניין על כל ארבעה גברים.
4 צפייה בגלריה
נוכחות נשית מדשדשת באקדמיה, בהייטק ובחברות ההזנק
(מקור: דו"ח תמונת מצב: נשים בהייטק 2025, רשות החדשנות)
בתעשיית ההייטק הפערים חדים אף יותר. נשים הן קצת יותר מרבע מכלל המועסקים בתפקידי פיתוח, ושיעורן יורד ככל שמתקדמים במדרג התפקידים. לפי הדו”ח, רק 11 אחוזים ממנכ”לי חברות ההזנק (סטארט-אפים) בישראל הן נשים. הייצוג המוגבל הזה במוקדי קבלת ההחלטות משפיע גם על גישה למשאבים, שבא לידי ביטוי בכך שחברות הזנק בהובלת נשים מקבלות שיעור נמוך במיוחד מסך ההשקעות בענף (4.5%). כך שבמדינה שבה בינה מלאכותית חודרת במהירות לכל תחומי המדע, הכלכלה והביטחון, היעדרן של הנשים מבטא לא רק פער חברתי, אלא פגיעה ממשית באיכות המחקר וביכולת להבין את המציאות במלואה.
פתח להזדהות והשתלבות
במכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע, אנו פועלים לתרגם את התובנה הזאת לפעולה. מחקרים מראים שילדות ונערות נמשכות למסגרות למידה שמשלבות מדע, חברה, משמעות ויצירתיות. לכן אנו משלבים בתוכניות הלימודים שלנו לימודים בין-תחומיים במדעים בחטיבות הביניים ובגיל התיכון, בשילוב למידה התנסותית המשלבת מחקר ויישומי בינה מלאכותית. כשממחישים לתלמידות שבינה מלאכותית איננה רק תכנות, אלא כלי מחקר בעל שימושים רבים בכל תחומי המדעים ובחיים בכלל, פותחים להן פתח להזדהות ולהשתלבות בעשייה בתחום. התוצאות מדברות בעד עצמן, כמחצית מתלמידי מכון דוידסון הן תלמידות.
הצעד הזה הוא חלק מאסטרטגיה ששמה לה למטרה לעודד בנות להשתלב במדעים כבר מגיל צעיר. אך החינוך לבדו אינו מספיק. בישראל, כמו במדינות רבות, הפורומים שבהם מתקבלות ההחלטות המכריעות בתחומי המדעים, הטכנולוגיה והמדיניות מאוישים ברובם בידי גברים. במציאות שבה החלטות מדעיות, רפואיות, ביטחוניות וחברתיות נשענות יותר ויותר על המלצות של בינה מלאכותית, איזון מגדרי אינו רק שאלה של צדק אלא של קבלת החלטות איכותיות ונכונות. כל עוד נשים אינן לוקחות חלק מהותי בעיצוב המודלים, פירוש ממצאיהם והבקרה עליהם, הידע שאנו מפיקים מהם אינו שלם הדיוק המדעי עצמו נפגם.
שילוב נשים במדע, בהנהגה ובעשייה הביטחונית אינו רק מעשה של תיקון חברתי. זהו תנאי יסוד לעתיד שבו הידע האנושי, ובתוכו המדע, החינוך, הרפואה, המדיניות והכלכלה, ומעל הכול הביטחוןישקף את המציאות באופן כמה שיותר מלא ואחראי. ככל שהחברה האנושית נשענת יותר על מערכות מבוססות בינה מלאכותית ומשתמשת בהן כעדשה שדרכה היא מבינה את העולם, כך גוברת הסכנה שהטיות מגדריות יוטמעו בעומקם של תהליכי עיבוד הידע וקבלת ההחלטות הציבוריות.
ייצוג הולם של נשים חיוני גם בקבינטים ובכל שולחן שבו מתקבלות הכרעות שמשפיעות על המדינה כולה, לרבות בצוותי משא ומתן ובצוותי המשנה. זה צעד חיוני - לא כמחווה, אלא כתנאי למדיניות אחראית, קשובה ומדויקת יותר. המאבק שלנו אינו על מקומן של נשים בבינה מלאכותית, אלא על עצם קיומנו. זהו מאבק על הביטחון ועל עתיד הידע האנושי כולו.
רות שהם, מנכ"לית מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
