דן אלון הוא חבר של קבע בחברה להגנת הטבע. גדל בתוך הארגון וחי אותו באוויר וביבשה. במשך יותר מרבע מאה שימש כמנהל מרכז הצפרות. כעת, אחרי שמונה למנכ"ל החברה, הוא מתכוון להביא עימו לתפקיד עולם ערכים שמציב את שמירת הסביבה במרכז. וכן, הוא משוכנע שבכוחו לגייס אפילו את הפוליטיקאים לטובת המשימה החשובה.
אלון, בן 56, כיהן עד לאחרונה כסמנכ"ל שמירת טבע וסביבה בחברה להגנת הטבע. הוא עובד בארגון כבר 28 שנה. החל את דרכו כמנהל מרכז הצפרות, תפקיד שבו החזיק עד 2021, וגידל וחינך לאורך השנים צפרים רבים. כאמור, הוא ינהל בשנים הקרובות את החברה, במקומה של איריס האן. גם הסופר המנוח מאיר שלו ז"ל העריך את פעילותו והיה נוכח פעם אחת במפגש פסגה עימו ועם הסופרת הנערצת מרגרט אטווד, שהסדרה "סיפורה של שפחה" מבוססת על ספרה "מעשה השפחה".
אלון מתגורר בכפר ביל"ו עם אשתו ושלושת ילדיו. הוא גדל בקיבוץ מזרע שבעמק יזרעאל. "שם התחברתי לטבע ונהייתי צפר", הוא מספר. "בגיל מאוד צעיר אחי, שהיה מדריך בחברה להגנת הטבע, חיבר אותי לצפרים, אנשים שאוהבים ציפורים, חברים שלו. נתפסתי לעולם הזה".
אלון הפך לצפר צעיר ונלהב, מתנדב בחברה בסקרי הנדידה הגדולים שעשתה בשנות ה-80. אחר כך הפך לצפר הצבאי הראשון בישראל. "אחריי היו רק עוד שני צפרים בסך הכל", הוא אומר. "כחייל ניהלתי את סקרי הנדידה. כל הצפרים הכירו שם, נהיינו חברים לחיים. בשבתות הייתי לוקח טרקטור מהקיבוץ ונוסע למאגרים של העמק לראות ציפורים. זו הייתה חוויה מיוחדת. נקשרתי לציפור השיר חרגולן זמירי, שפעם קיננה בישראל ממש ליד הבית שלי. היום היא כבר נכחדה כמקנן בישראל. זה סיפור שאני לוקח איתי הרבה שנים. יש דברים שזכיתי לראות ולשמוע שהבן שלי כבר לא יוכל. החרגולן הוא אחד הסיפורים האלה".
את התואר הראשון שלו עשה בביולוגיה והוראת המדעים בסמינר אורנים. יש לו גם תואר שני בזואולוגיה ואקולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב, שם חקר את העגורים בעמק החולה. פרויקט ההאכלה של העגורים, שספג בשנים האחרונות ביקורת רבה, בין היתר על רקע התפרצות שפעת העופות, הוא תוצאה של המחקר שלו. "שפעת העופות הייתה מתפרצת גם בלי ההאכלה", אומר אלון. "נלחמנו אז נגד תוכנית להקמת מלונות באגמון והפכנו אותו למוקד תיירות מסוג אחר".
עשייתו כוללת בסך הכל עשרות פרויקטים בתחומי צפרות ושמירת טבע, לצד כתיבת שורה ארוכה של מאמרים מקצועיים וספרים בנושאי צפרות ושמירת טבע. אבל אלון הוא לאו דווקא הבחירה הטבעית לתפקיד. הוא לא תמיד התבלט. במשך השנים כתב, העניק הרצאות, ובעיקר התמקצע. ואולי דווקא בשל כך הוא מתאים לג'וב.
"לא תמיד רציתי להיות מנכ"ל, אבל בשנים האחרונות מאוד רציתי", הוא מודה. "הייתי 26 שנים מנהל מרכז הצפרות. אין תפקיד טוב ואהוב ונעים יותר להיות בו. הייתי במקום הכי נוח. זה הכיף שלי, העולם שלי. אבל החברה להגנת הטבע היא ארגון מאוד חשוב לי ויש המון דברים שאני רוצה לשפר. אנחנו צריכים להיות יותר טובים בעולם החינוך ובקשר שלנו עם הציבור. זה ארגון של אנשים, ואנחנו לא מספיק טובים שם. הם עוזרים לנו במאבקים הסביבתיים שלנו. יש לנו 30 אלף חברים, אבל אנחנו רוצים יותר".
משמר המפרץ
אלון לא מתווכח עם הסטיגמה שעם ישראל מצטיין בהשארת זבל בטבע. הוא רוצה לבנות, ולטענתו יש עם מי לעבוד. "לציבור מאוד אכפת, רוצים לעזור", הוא אומר. "אני רואה את זה בכל מקום. כשעשינו אירוע גדול בפסח בגולן למען שימור הטבע הפראי במקום, עשרות אנשים ניגשו אליי וביקשו להתנדב. אני יודע שיש ביקורת רבה על כך שאנחנו עם שמלכלך. זה אכן קיים. אבל אנחנו גם עם שמאוד אוהב טבע".
המנכ"ל הנכנס מוסיף ש"ישראל היא מדינה קטנה וצפופה ובתוך זה צריך לשמור על טבע איכותי. המצב רק הולך ומחמיר. האוכלוסייה ממשיכה לגדול. מקבלי ההחלטות לא באמת שם. הם לא מאמצים קו תכנוני שמאפשר לשמור על הטבע ולפתח אותו. אנחנו עובדים בתוך המערכות הקיימות ומביאים את הקול שלנו, שאומר שאפשר להמשיך לקיים כאן איכות חיים טובה ולשמור על טבע מתפקד, עם הרבה אזורים שמורים ומסדרונות אקולוגיים".
מהו המאבק הכי חשוב של הארגון כיום?
"יש הרבה כאלה. למשל שמירה על מפרץ אילת. קצא"א הוא לא האיום היחיד על המפרץ. מדברים היום שוב על רכבת לאילת. אנחנו חושבים שזה רעיון גרוע מאוד שרק יזיק למדבר שלנו ולא יועיל לעיר עצמה. אנחנו לא אוהבים יישובים חדשים. בנייה צריכה קודם כל להיעשות ביישובים קיימים. המשמעות של יישוב חדש, מעבר לבתים באזורים פתוחים, היא עוד תשתיות שמזיקות לטבע ולסביבה ועולות הרבה מאוד כסף למשק. בנוסף, יש את נושא האנרגיות המתחדשות. לצערנו, התכנון הוא לא כפי שהיינו רוצים. במקום להשקיע בהקמת תשתיות של אנרגיה סולרית על תשתיות קיימות, המדינה ממשיכה לתכנן אותה רחוק מאזורי הביקוש, בשטחים פתוחים. הדבר הזה ידרוש גם תשתיות הולכה. הרי צריך להוליך את החשמל ממקום הייצור לאזורי הביקוש. זו אחת המשימות הגדולות שלנו. אנחנו נלחמים על מה שבאמת חשוב ולא במקומות שאין בהם צורך".
עד כמה השרה להגנת הסביבה עידית סילמן חולקת את ראיית העולם שלכם?
"פגשתי אותה פגישה מאוד קצרה. התרשמתי שהיא מאוד אוהבת טבע, זה מאוד מדבר אליה וחשוב לה. אני מקווה שלאהבת הטבע הזו יהיה תפקיד מרכזי במדיניות המשרד".
האם למהפכה המשפטית יש השפעה גם על הסביבה?
"יש בעיות קשות עם הצעות החוק השונות. אחד הכלים המרכזיים שלנו כארגון אזרחי הוא פנייה לבית המשפט. אני חושב שכל אזרח שחי כאן מודאג ממה שקורה כרגע. הקיטוב בסופו של דבר מביא לכך שאנחנו מדינה לא מתפקדת. ובחוסר התפקוד הזה גם הטבע, שצריך משילות וממשלה שמעבירה חוקים למען הסביבה, נפגע. כרגע העולם שלנו תקוע. אנחנו מתעסקים בדברים מאוד חשובים, אבל לא בשוטף. לא מעבירים חוק אקלים, לא עוסקים בחוק לשמירה על המגוון הביולוגי. כל הדברים שחיכינו להם בממשלות הקודמות. אנחנו לוקחים שני צעדים קדימה ושניים אחורה. הכל תקוע. במקביל אנחנו רואים חוק הסדרים מאוד דרקוני. הצלחנו שם בנושא היועצים הסביבתיים של המשרד להגנת הסביבה (בחוק ההסדרים הייתה כוונה להפריט את תפקיד היועצים הסביבתיים של המשרד במוסדות התכנון - א"ק), אבל יש עוד הרבה דברים שמאוד מטרידים אותנו. תוכניות רבות שקשורות בעולם התכנון שעלולות לפגוע בסביבה".
מה קורה במוסדות התכנון כיום?
הם קודם כל מוטי-פיתוח. לבנות - והרבה. זו ההנחיה של כל הממשלות הקודמות. ולמרות כל זאת, אנחנו מצליחים להביא במוסדות התכנון את הקול שלנו. לדבר, להתדיין ולהגיע להרבה מאוד הישגים. אני לא משלה את עצמי - אנחנו מפסידים הרבה מאוד. מפסידים כל יום שטחים ערכיים. הדוגמאות הכי חזקות הן נושא היישובים החדשים בפריפריה. מוסדות התכנון מאשרים בשנים האחרנות הרבה מאוד תוכניות אנרגיה על שטחים פתוחים, ואנחנו חושבים שזו טעות".
5 צפייה בגלריה
אזור רכס לבן בהרי ירושלים. גם פה מנוהל קרב על תוכנית בנייה
(צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע)
ראש מינהל התכנון הקודמת הייתה דלית זילבר, שהיו לכם יחסי עבודה טובים איתה. היום בתפקיד נמצא רפי אלמליח, לשעבר בכיר ברשות מקרקעי ישראל.
"היו לנו ויכוחים עם דלית. והיו דברים שעבדנו איתה טוב. רפי מכיר היטב אותנו ואת העמדות שלנו. נדע לעבוד עם כל מי שיעמוד בראש מינהל התכנון. היו לנו תקופות קשות יותר ופחות. אנחנו באים ממקום מאוד מקצועי וענייני, ואני מתכוון לשמור על זה. אנחנו עובדים עם כולם. פעמים רבות כשאנחנו חושבים שתוכנית היא לא טובה - אז נלחמים. לפעמים גם מביאים את המלחמות שלנו לבית המשפט. אלה כללי המשחק. כך עובד העולם. אבל בתוכו אנחנו כאמור שומרים על מקצועיות וענייניות".
החזית הפוליטית
בימים אלה מנסה המשרד להגנת הסביבה לקדם את חוק האקלים, עם יעדי הפחתת פליטות של 50%, תחת התנגדות משרדי האנרגיה והאוצר. טיוטת החוק עלתה כבר בוועדת השרים לחקיקה, ובשל ההתנגדויות, המשרד נשלח לדיונים ומשא ומתן.
"חוק האקלים עבר בקריאה ראשונה בממשלה הקודמת", אומר אלון. "אפשר היה לקדם אותו לפי דין רציפות, אף על פי שהיו ארגונים שאמרו שאם זה מה שעובר, אז אולי עדיף שלא (חוק האקלים הקודם היה עם יעדי הפחתה של 27% - א"ק). העמדה שלנו הייתה שעדיף חוק אקלים כזה, ואחר כך אפשר לשפר. אנחנו מסתכלים על האקלים דרך עולם הטבע. אני מאוד לא אוהב את הביטוי 'המשברים התאומים', משבר המערכות הטבעיות ומשבר האקלים. זה אותו משבר. האדם התחיל לפגוע בטבע ומשם התחיל משבר האקלים. לכן שני הדברים האלה הולכים ביחד. מדינת ישראל צריכה לשמור טוב יותר על הטבע, וכך תשמור טוב יותר על האקלים".
5 צפייה בגלריה
מרגרט אטווד (מימין), מאיר שלו ז"ל, דן אלון ויוסי לשם בסיור בארץ. אוחז בתנשמת: אלכס רולין
(צילום: אמיר עזר)
אלון החל את הקריירה שלו כצפר יחד עם אנשי מקצוע בולטים כמו יוסי לשם. הוא כאמור חלק מדור של אוהבי טבע שזכו לטייל עם הסופר המנוח מאיר שלו. "יצא לי לפגוש אותו הרבה פעמים בשטח", הוא אומר. "הסיפור הכי מרגש היה הפגישה המשותפת שלנו לפני 13 שנה עם מרגרט אטווד, שהיום היא סמל. היא באה לקבל את פרס דן דוד בישראל. אטווד היא אשת ציפורים מוכרת מאוד בקנדה ובעולם, והייתה מעין נשיאת כבוד של ארגון הצפרות הבינלאומי. בילינו יום שלם יחד, אני, יוסי לשם, מאיר שלו ומרגט אטווד בצפון. זה היה מאוד מרגש. הראינו לה את התנשמות של יוסי ובזים אדומים. הבזים האדומים הם אחד מבעלי החיים שהקיום שלהם תלוי לגמרי באדם. הם מקננים כיום אך ורק בבתים. חינכנו קהילות וחיברנו אותן לבזים, שיבינו ששווה לחיות לידם. מאיר שלו ידע המון על הטבע. אני מכיר ציפורים, אבל ההיכרות שלו עם צמחי בר הייתה משהו פנומנלי. קצת לפני שחלה הוא בא לכפר שלי לספר על 'שתיים דובים'. נפגשנו לפני, וישבנו ודיברנו והוא בא עם חולצה של נשרים. אמר שזו חולצת ההרצאות שלו".
וממפגשים עם ענקי ספרות, חזרה לפוליטיקה המקומית. "התפקיד שלנו הוא גם לקרב את חברי הכנסת לטבע", אלון אומר. "אנחנו מבלים הרבה שעות בכנסת ונפגשים עם אנשים שהפנים שלהם אומרות: 'מי אתם? אני פה בשביל דברים אחרים'. אבל בסופו של דבר אנשים מבינים. אנחנו בתקופה מורכבת ויש לממשלה הזאת תוכניות אחרות. הם הרי לא באו לכנסת בשביל טבע, אקלים וסביבה. אנחנו פה בשביל להזכיר להם שזה חלק מהתפקיד שלהם, של כולנו, לעשות יותר".
