פתרון מקורי לאתגר הביולוגי של הפעלת טורבינות רוח ומניעת הפגיעה בבעלי הכנף, בדגש על עטלפים. חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת חיפה מציעים להתקין על רחפן טכנולוגיה ייחודית, המשדרת שילוב של אותות על-קוליים ואורות. לדברי החוקרים, שילוב זה מרתיע את העטלפים וגורם להם לעוף בגובה רב יותר, מחוץ לאזור הסכנה ובכך ניתן לאפשר לטורבינות להמשיך לפעול באופן יעיל ורציף. החוקרים הוסיפו כי מדי שנה טורבינות הרוח ברחבי העולם קוטלות מיליוני עטלפים ובעלי כנף אחרים שמתנגשים בלהבים.


המחקר החדש נערך בהובלת הדוקטורנט יובל וורבר מהחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית באוניברסיטת חיפה ושני המנחים שלו, פרופ' יוסי יובל, ראש בית ספר סגול למדעי המוח וחבר בית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ופרופ' ניר ספיר מהחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית באוניברסיטת חיפה, ובשיתוף עם חברת וינגו אנרגיה והיזם גדי הראלי. המאמר פורסם בכתב העת Remote Sensing in Ecology and Conservation. המחקר מומן על ידי מענק של משרד האנרגיה.
פרופ' יובל מסביר: "טורבינות רוח נחשבות לטכנולוגיה מבטיחה בתחום האנרגיה המתחדשת, אך הפעלתן כרוכה במגוון אתגרים ביולוגיים. כיום המענה היחיד לקטל העטלפים הוא הפסקת פעילות הטורבינה בזמנים בהם צפויה פעילות רבה שלהם, אך הפסקות כאלה פוגעות ביעילות הטורבינה ומצמצמות את כמות האנרגיה שניתן להפיק ממנה. היתרון של הרחפן הוא בכך שהוא נמצא בתנועה מתמדת ומשדר שילוב של אותות ויזואליים ועל-קוליים המיועד ספציפית לעטלפים ומתריע מפני הסכנה. כשהאותות נייחים וקבועים בעלי החיים נוטים להתרגל ולהתעלם מהם".
1 צפייה בגלריה
איור של הפיתוח
איור של הפיתוח
איור של הפיתוח
(איור: אוניברסיטת תל אביב)
וורבר הוסיף: "המחקר, המהווה חלק מעבודת הדוקטורט שלי, נערך באזור עמק החולה, מקום שיש בו פעילות רבה של עטלפים. הפעלנו את הרחפן בגובה של 100 מטר – הגובה הממוצע של מרכז טורבינות הרוח, ובתנועה לאורך מסלול של כ-100 מטר, הלוך וחזור. כדי לעקוב אחר פעילות העטלפים נעזרנו במכ"ם הממוקם על הקרקע, המאפשר מעקב בגובה של 100 מטר ומעלה, והוספנו מכשיר מסוג לידאר – כלי מבוסס-לייזר שמשמש לזיהוי עצמים במרחקים קצרים, בעיקר בתעשיית הרכב - לצורך מעקב בגובה נמוך יותר. במקביל ביצענו הקלטות אקוסטיות של העטלפים במעופם, באמצעות מקלטים שמוקמו בשלושה גבהים שונים: מטר אחד, 150 מטר, ו-300 מטר. כדי להעלות את המקלטים לגובה נעזרנו בצפלין. חשוב לציין שהמחקר שלנו היה הראשון בעולם שיישם את הטכנולוגיות הללו - מכ"ם, לידאר, והקלטות אקוסטיות בגובה רב - כדי לעקוב אחר עטלפים".
בעזרת מגוון אמצעי המעקב השוו החוקרים בין פעילותם הרגילה של העטלפים לבין פעילותם בנוכחות הרחפן הנושא מכשיר הרחקה. הממצאים היו חד-משמעיים: המכשיר אכן מרחיק עטלפים. בנוכחותו פחתה פעילות העטלפים מתחת לרחפן בכ-40%, ובמרחק של עד כ-400 מטר ממנו. לעומת זאת התגברה הפעילות מעל לגובה של 100 מטר ועד 800 מטר.
פרופ' יוסי יובלפרופ' יוסי יובלצילום: אוניברסיטת תל אביב
פרופ' יובל סיכם: "נראה שהמכשיר יעיל בהרחקת עטלפים מסביבתו הקרובה: העטלפים חשים את האותות הוויזואליים והעל-קוליים שהוא משדר ובוחרים לעוף מעליו, כפי שקיווינו. אנחנו משערים שאם המכשיר יופעל בקרבת טורבינה הוא יגרום לעטלפים להגביה עוף ולהתעופף מעל הטורבינה - מחוץ לטווח הסכנה. מדובר בפתרון יעיל וישים שעלותו סבירה, עם תועלת רבה לכל הצדדים: מצד אחד מניעת קטילתם של עטלפים, ומצד שני אפשרות להפעיל את הטורבינה ולהפיק אנרגיה ירוקה באופן בטוח, רציף ויעיל. בכוונתנו לבצע ניסוי המשך באתר של טורבינות רוח, על מנת לבחון את יעילות המתקן בתנאי אמת".