קחו נשימה עמוקה ותחשבו על הפעם האחרונה שהלכתם לים בקיץ. סביר להניח שהחוויה הזו כללה בעיקר תלונות: המים מרגישים כמו מרק חם, המדוזות שוב הגיעו, החול רותח, הציליות מסתירות את הנוף וקשה למצוא פינה אחת שקטה. אנחנו הישראלים רגילים להרגיש כמו הקורבנות של הקיץ, כאילו הים עושה לנו "דווקא". אבל אם נסתכל על זה בעיניים אקולוגיות, התמונה הפוכה לחלוטין. ברגע שבו אנחנו חוצים את קו המים, מאזן הכוחות משתנה: אנחנו אלה שהופכים לגורם המפריע בבית הגידול הימי.
מתחת לרגליים שלנו, בזמן שאנשים מסביבנו משחקים מטקות במים הרדודים או סתם צפים על הגב, מתרחשת דרמה שלמה שרובנו בכלל לא מודעים אליה. המים הרדודים האלה, בעומק של עשרות סנטימטרים בודדים, הם הרבה יותר מסתם בריכת שכשוך בשבילנו.
מדובר ב"אזורי אומנה" קריטיים - הגרסה הימית לפעוטון מוגן. אלו הם שטחי מחיה ייחודיים שבהם דגיגים צעירים ממינים שונים, כמו הסרגוסים למשל, מעבירים את שלבי החיים הראשונים והפגיעים ביותר שלהם. המים הרדודים הללו משמשים להם כמקלט בטוח, פשוט מפני שהטורפים הגדולים לא מסוגלים פיזית להגיע לעומק כזה. בעונות מסוימות מגיעים ממש עד לקו החוף דגי סחוס צעירים ונדירים, כמו גיטרנים, כדי להתרבות ולמצוא הגנה.
לנוכחות הפיזית שלנו ברדודים יש מחיר אמיתי. הרעש שאנחנו עושים, החול שאנחנו מרימים מהקרקע ובעיקר הרמיסה של טבלאות הגידוד, אותן פלטפורמות כורכר ייחודיות ורגישות שנמצאות בקו המים, פוגעים ישירות ביצורים הזעירים שחיים עליהן. הפגיעה הזו ממשיכה גם על החוף עצמו. קחו למשל את "חולון החוף", סרטן חולות נדיר שהולך ונעלם מחופי הרחצה הפופולריים פשוט מכיוון שאנחנו מקימים ציליות, פורסים מחצלות ויושבים לו, פשוטו כמשמעו, על פתחי המחילות שלו. באופן אירוני, המקומות היחידים שבהם הוא מצליח לשרוד היום הם דווקא סביב סוכות המציל, שם לאנשים אסור לשבת ולהקים מאהלים.
סוכת מציל. המקום הבטוח
(צילום: עידו ארז)
זה לא אומר שאתם צריכים להפסיק ללכת לים, וממש אין כוונה להגביל את תרבות הפנאי של הציבור. הים שייך לכולם, ולפעילויות כמו שחייה, קיאקים או חתירה על סאפ יש השפעה אקולוגית נמוכה יחסית. הנזק האמיתי וההרסני ביותר לים מגיע מדיג, שינויי אקלים ופלישות ביולוגיות ועליהם אנחנו יכלים להשפיע באמצעות שמורות טבע סגורות ומפוקחות בקשיחות. עם זאת, אנחנו כן צריכים לגלות קצת יותר אחריות כשאנחנו שם: להבין שהחוף הוא מערכת רגישה, ולהימנע מלהפוך סלעים סתם בשביל לחפש סרטנים, או לדרוס באגרסיביות את טבלאות הכורכר.
הקיץ הישראלי, שמביא איתו בשנים האחרונות טמפרטורות מים חסרות תקדים שנושקות ל-30 מעלות, מביא את הדגים המקומיים לקצה גבול היכולת שלהם ודוחק רבים מהם אל המעמקים הקרירים יותר. בפעם הבאה שתשתכשכו ברדודים ותתהו מדוע המים ריקים מדגים, זכרו: הדגים לא רק בורחים מהטמפרטורות הקיצוניות, הם פשוט מנסים לפנות לכם את הדרך. מחובתנו להיות אורחים מתחשבים יותר בבית שלהם. כדי לדעת איך להגן על המערכות הללו באמת, נדרשת הבנה עמוקה של המגוון הביולוגי והסביבה הימית – בדיוק המיומנויות שאנחנו מקנים לסטודנטים ולסטודנטיות במסלול לתואר שני במגוון ביולוגי ובמסלול לתואר ראשון בביולוגיה וסביבה, בבית הספר החדש לסביבה.
הכותב הוא ראש מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט ואוצר אוסף הדגים באגף האקווטי-ימי, פרופסור מן המניין בבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים וחבר סגל בבית הספר החדש לסביבה באוניברסיטת תל אביב.
