מאובן ינשוף בן כ-47 מיליון שנים – שהשתמר בצורה יוצאת דופן – התגלה בבור מסל (Messel) שבגרמניה, מקום שהוכרז כאתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו בשנת 1995, לאור האיכות המעולה של המאובנים שהתגלו בו. התגלית האחרונה מספקת רמזים חדשים לגבי מועד הפיכת העופות הדורסים לפעילים בשעות הלילה. המין שתואר לאחרונה, Masillastrix blattophaga, היה ככל הנראה פעיל בשעות היום – כך עולה מחרק ססגוני שהתגלה בבטנו, כמו גם ממבנה נוצותיו ועצמות כנפיו. במחקר שפורסם בכתב העת Current Biology, שיערו מחבריו כי התנהגות לילית בקרב ינשופים התפתחה רק לקראת סוף תקופת האאוקן (Eocene), לפני כ-47-34 מיליון שנים.
גלריה
הינשוף Masillastrix blattophaga צד את החרק ההסגוני שהתגלה בקיבתו
(איור: Senckenberg Research Institute and Natural History Museum)
עבור רוב הינשופים, היום מתחיל עם רדת החשיכה. הודות לשמיעתם החדה במיוחד, הם מסוגלים לאתר את טרפם גם באור עמום, וכנפיהם, הבנויות באופן ייחודי, מאפשרות להם לדאות בחשיכה בשקט כמעט מוחלט. "עדיין לא ידוע מתי, במהלך ההיסטוריה האבולוציונית של הינשופים, התרחש המעבר מאורח חיים יומי לאורח חיים לילי", הסביר ד"ר ג'רלד מאייר ממכון המחקר והמוזיאון להיסטוריה של הטבע זנקנברג בפרנקפורט. "הדבר נובע, בין היתר, מכך שלמרות שנמצאו לא מעט מאובני ינשופים, רובם מיוצגים על ידי עצמות בודדות בלבד".
המצב שונה בכל הנוגע למאובן שנחשף במהלך עונת החפירות של 2025 באתר המאובנים הגרמני. "למעט הגולגולת, שלד הדורס שלם והשתמר בצורה יוצאת דופן", אמר ד"ר מאייר. "אורכו נאמד בכ-12 סנטימטרים, והוא חי לפני כ-47 מיליון שנים. זהו רק מין הינשופים השני הידוע מהאתר בור מסל, המאופיין במשקעים עשירים במאובנים בתוך סביבה מיוערת".
המאובן של הינשוף Masillastrix blattophaga, מיד עם גילויו (כולל החרק ההסגוני שהתגלה בקיבתו)
(צילום: Helge Schweinhardt)
המאובן של הינשוף Masillastrix blattophaga (החלק בו התגלו שרידי התיקן הוסר)
(צילום: Sven Tränkner)
עצם הזרוע החסונה של הינשוף Masillastrix blattophaga (משמאל), בהשוואה לעצם הדקה והארוכה הרבה יותר של ינשוף מודרני (במרכז). מימין, מוצגת כף רגלו של הינשוף המאובן
(צילום: Sven Tränkner)
השתמרותו של מאובן ינשוף זה היא חסרת תקדים: לא רק שנוצות הכנף והזנב שלו נשתמרו, אלא שבקיבתו גילו החוקרים שרידים של חרק בעל גוון ירוק-כחלחל בוהק – ככל הנראה הארוחה האחרונה שלו מאותה תקופה. "צורתם ומבניהם של שרידי הכנף – ובכלל זה העורקים האורכיים החזקים והעורקים הרוחביים הרבים – מצביעים על כך שהחרק הוא תיקן מאובן", הסבירה ד"ר סוניה ודמן, שהובילה את החפירות מטעם מכון המחקר ומוזיאון הטבע זנקנברג. "באותו אתר, במרחק של מטרים ספורים בלבד ממאובן הינשוף, מצאנו תיקן דומה מאוד – אם כי במצב השתמרות טוב הרבה יותר. ממצא זה מאשש כי השרידים בעלי הגוון הירוק-כחלחל הבוהק, שנמצאו בקיבת הינשוף, הם אכן חלק מכנף של תיקן".
אצל תיקנים וחרקים אחרים, כנפיים ססגוניות וצבעוניות קשורות לאורח חיים יומי. "לכן, שרידי החרק שנמצאו בבטנו של הינשוף מספקים רמז חשוב לגבי תקופת הפעילות של הדורס עצמו", אמר ד"ר מאייר. "יתר על כן, נוצותיו של הינשוף המאובן חסרות את המאפיינים האופייניים לדורסים ליליים של ימינו, בעוד שעצם הכנף של הינשוף המאובן קצרה משמעותית מזו של ינשופים מודרניים".
תקריב של כנף התיקן שנמצאה בקיבת הינשוף המאובן, לצד תיקן ססגוני מודרני (Eustegasta buprestoides)
(צילום: Uta Kiel, Katia Neven, Zoological State Collections Munich)
כנפיים של Masillastrix blattophaga מתקופת האאוקן (משמאל) ושל ינשוף בן-ימינו (מימין)
(צילום: Sven Tränkner)
בור מסל, אתה מורשת עולמית של אונסק"ו, בו התגלו מאובניו של הינשוף Masillastrix blattophaga
(צילום: Mabeline72/Shutterstock)
על סמך המאובנים המוכרים, קשה לקבוע במדויק מתי עברו הינשופים מאורח חיים יומי לאורח חיים לילי. עם זאת, צורתה של עצם הכנף מספקת רמז חשוב לכך. הינשוף הקדום ביותר שנמצאו אצלו פרופורציות של עצם הכנף האופייניות לינשופים בני ימינו, חי בצרפת לפני כ-35 מיליון שנים. לדברי צוות המחקר, ממצא זה מרמז כי הפעילות הלילית התפתחה, ככל הנראה, במהלך תקופת האאוקן – לפני כ-47 עד 34 מיליון שנים. "גילוי מין חדש זה של ינשוף מדגים באופן מרשים את ייחודו של בור מסל, שכן סביבת השימור יוצאת הדופן שבו תרמה להשתמרותם של פרטים עדינים ביותר – כגון נוצות ותוכן קיבה – במצב שלם. הדבר מאפשר לנו כיום לא רק לקבל מושג על מראה הדורס המכונף, אלא גם להבין כיצד חי, ולצמצם את טווח הזמן שבו פיתחו הינשופים את אורח חייהם הלילי", אמרה ד"ר ודמן.
מתיאוריות קודמות עולה כי ינשופים פיתחו אורח חיים לילי כדי להימנע מתחרות עם עופות דורסים יומיים או כדי ליהנות מריבוי יונקים ליליים. עם זאת, שתי הקבוצות הללו חוו צמיחה ניכרת הרבה יותר מאוחר מהתקופה אליה תוארכו הינשופים הקדומים ביותר – לפני כ-20 עד 25 מיליון שנים – מה שמרמז על כך שלא היה יתרון ברור שגרם לינשופים לעבור לאורח חיים לילי באותה תקופה. "הממצאים החדשים העמיקו את אי הוודאות לגבי הסיבה שבגללה ינשופים הפכו לפעילים בשעות הלילה", סיכם ד"ר מאייר. "אך על ידי צמצום מסגרת הזמן שבה ינשופים הפכו לפעילי לילה, המחקר שלנו עשוי בסופו של דבר לתרום לפתרון תעלומה זו".
