יחד עם החידקל, נהר הפרת מהווה את אחת ממערכות הנהרות המשמעותיות ביותר מבחינה היסטורית במערב אסיה. האופן שבו הוא נוצר מסמל אירוע מפתח בהתפתחות הסהר הפורה במזרח התיכון. שני נהרות אלה יצרו נווה מדבר של אדמה פורייה באזור צחיח, מה שסייע לימים לציוויליזציות עתיקות כמו השומרים והאשורים לשגשג לפני כ-6,000 שנים. אורוק (Uruk), המטרופולין הראשון בעולם ומקום הולדתה של השפה הכתובה, ניזונה מנהר הפרת, וכך גם בבל, העיר הגדולה ביותר במסופוטמיה העתיקה.
ממחקר שפורסם בכתב העת Nature Geoscience עולה כי נהר הפרת נוצר לפני בין 3.6 מיליון ל-1.6 מיליון שנים, כאשר שתי מערכות נהרות קדומות התמזגו עקב מיליוני שנים של פעילות טקטונית – שהפנתה אותם הרחק מהים התיכון, לכיוון הלוח הערבי.
הפרת, הנהר הארוך ביותר בדרום-מערב אסיה, משתרע לאורך כ-2,800 קילומטרים. מקורו בטורקיה והוא זורם דרך סוריה ועיראק לפני שהוא נשפך למפרץ הפרסי. בעוד שהפרת עיצב את הגאולוגיה של האזור זה מכבר, עיתוי מקורו והתפתחות מסלולו הנוכחי נותרו אניגמטיים. החוקרים אמרו כי פענוח סיפורו של הנהר חשוב להבנת אבני הדרך בתרבות האנושית בחקלאות, בכתיבה, בפיתוח עירוני ובתחומים אחרים שהתרחשו במישורי ההצפה שלו.
6 צפייה בגלריה
לפני 5.4 מיליון שנים, נהרות הפלאו-קאראסו ופלאו-מוראט זרמו אל מזרח הים התיכון המיובש ברובו, שהפך למדבר מלח עצום. בקצהו הדרומי ביותר, נהר הפלאו-מוראט התקרב לפלאו-נילוס, וייתכן שהוא מסמן את המרחק הקצר ביותר ביניהם בהיסטוריה של כדור הארץ
(איור: Lina Jakaitė ,Andrew S. Madof)
גאולוגים, המשתמשים בנתונים סיסמיים תת-קרקעיים בעת ניסיון לזהות עתודות גז אפשריות מתחת לים התיכון, זיהו תצורות קבורות דמויות תעלה המתוארכות לתקופה בת 5.4 מיליון שנים, כאשר חלקים גדולים מהים התייבשו (האירוע המסיני). הם קבעו ששני נהרות נפרדים – קודמיהם של נהרות קאראסו (Karasu) ומוראט (Murat) של ימינו בטורקיה – זרמו על פני אזור המשתרע על פני טורקיה וסוריה ונשפכו לאגן הים התיכון. באותה תקופה, מזרח הים התיכון היה מדבר מלח עצום.
החוקרים מאמינים שפעילות טקטונית באזור זה, המועד לרעידות אדמה, גרמה לפלאו-מוראט לסטות לכיוון המפרץ הפרסי לפני 3.6 מיליון שנים, כאשר פלאו-קאראסו הצטרף אליו לפני כ-2.8 מיליון שנים. חיבור זה יצר מערכת נהרות אחת שהפכה בסופו של דבר לנהר הפרת. "הסטות אלו יצרו בסופו של דבר רשת נהרות אחת שהתפתחה לנהר הפרת של ימינו לפני כ-1.6 מיליון שנים, שזורם כיום למפרץ הפרסי", אמר הגאולוג ד"ר אנדרו מאדוף, מתאגיד האנרגיה הרב-לאומי שברון ביוסטון. "הממצאים מדגישים את התפקיד המרכזי של תהליכים טקטוניים – מהתרוממות הרים ועד לרעידות אדמה – בארגון מחדש של מערכות נהרות לאורך קני מידה גאולוגיים".
כלי מרכזי בו השתמשו החוקרים היה הדמיה סיסמית, טכנולוגיה מתקדמת מבוססת גלי קול ומחשוב-על, המשמשת למיפוי תת-קרקעי. היא חיונית לאיתור מאגרי גז ונפט, חקר הרי געש, והבנת מבנה כדור הארץ. "טכנולוגיה זו שקולה לשימוש באולטרסאונד, אבל במקרה הזה השתמשנו בה כדי לצלם חצץ, חולות, בוץ, אבן גיר ומלח קבורים שנדחסו והפכו לסלע", אמר פרופ' סיימון לאנג, גאולוג מאוניברסיטת אוסטרליה המערבית, שנמנה עם מחברי המחקר.
באמצעות מידול של המאפיינים התת-קרקעיים, קבעו החוקרים כי לשני הנהרות הקדומים היה קצב זרימה גבוה מזה של הנילוס והפרת והחידקל של ימינו. "כיום, המים לאורך הפרת והחידקל מתאחדים ליד בצרה ויוצרים דלתה ענקית בראש המפרץ הפרסי. הם מילאו שטח גדול של מישור מסופוטמי עליו התפתחה חקלאות קדומה, כולל צמיחתן של ערי-מדינות עתיקות, ופיתוח כתב היתדות החיוני כל כך להתפתחות האנושית הקדומה", אמר פרופ' לאנג.
למעשה, גם הנהר הגדול ביותר על פני כדור הארץ – האמזונס – הושפע מתהליכים גאולוגיים. תחילה, הוא זרם מערבה לכיוון קולומביה ופרו של ימינו, אל האוקיינוס השקט, עוד בטרם התרומם רכס האנדים. ככל שהרי האנדים גדלו עם התרוממות הקרקע, חל שינוי כיוון שנמשך מיליוני שנים, וכעת האמזונס זורם לכיוון הנגדי, אל האוקיינוס האטלנטי.
