חברת ספייס אקס מתכננת לשגר הלילה (בין שישי לשבת שעון ישראל) את טיסת הניסוי ה-13 של מערכת סטארשיפ, והשנייה של הדור החדש שלה, V3, כחודשיים אחרי טיסת הבכורה של הדגם הזה בניסוי האחרון. השיגור תוכנן לצאת לפועל לפני שבוע, אך הספירה לאחור נעצרה ממש בסיומה לאחר שכמה ממנועי טיל השיגור סופר-הבי לא פעלו כמתוכנן. ספייס אקס החליפה שניים ממנועי הטיל, ואתמול הודיעה כי הושלמו הבדיקות המקדימות לקראת השיגור, אם כי הם נדרשים לפקוח עין על מזג האוויר. וכאן, בלילה שבין חמישי לשישי נדחה השיגור בשל מזג האוויר.
גם הטיסה המתוכננת הזו, כמו קודמותיה, תהיה טיסה תת-מסלולית, בלי הקפה מלאה של כדור הארץ. החללית תשוגר מבסיס החלל של ספייס אקס בדרום טקסס, תטוס לחלל במסלול קשתי, תחזור לאטמוספרה מעל האוקיינוס ההודי, ותבצע תמרון המדמה נחיתה אנכית מעל המים ממערב לאוסטרליה.
הניסוי ה-11 של סטארשיפ
(צילום: SpaceX/רויטרס)
החללית אמורה לבצע הפעלת מנוע בחלל, צעד שוויתרו עליו בניסוי הקודם עקב תקלה. חידוש נוסף בטיסה הזו יהיה הצבה בחלל של לווייני סטארלינק אמיתיים, לאחר שבניסוי הקודם הציבה החללית בחלל 20 לווייני דמה, בגודל ובצורה של לווייני סטארלינק מהדור החדש. הלוויינים לא ייכנסו למסלול ויישרפו באטמוספרה זמן קצר לאחר פליטתם לחלל, אבל פרק הזמן הזה אמור לאפשר ניסויי תקשורת עמם, לקראת שילוב עתידי של לווייני הדור השלישי ברשת כולה.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
מדוע המונדיאל מזהם כל כך?
להצעיר את העין
טיפול הקסם בעצי האבוקדו
ששה מהלוויינים יצוידו במצלמות כדי לאסוף כמה שיותר מידע על מגן החום של החללית, ולבחון כמה אריחי מיגון אבדו או ניזוקו בשיגור.
אתגר נוסף בניסוי הקרוב הוא תמרון הנחיתה של טיל השיגור. בניסוי הקודם התכוונו בחברה לבחון תמרון נחיתה של טיל השיגור מעל המים, לפני שמנסים להנחית את הדגם החדש על מגדל השיגור, אך בשל תקלה הטיל יצא משליטה לאחר הניתוק מהחללית, והתרסק בים. בספייס אקס אומרים כי שינויים קטנים באופן הפעלת המנועים של החללית בשלבי ההפרדה גרמו לסיבוב לא צפוי של הטיל שהוביל להתרסקות, וכי שיפורים שהוכנסו בו כעת אמורים למנוע תקלה כזו.
בצל ההכנות לשיגור מתמודדת ספייס אקס עם הליך משפטי נגד תוכניתה להרחיב את בסיס השיגור של סטארשיפ בדרום טקסס. ארגוני סביבה עתרו לבית משפט פדרלי בבקשה להוציא צו שיקפיא עסקת חילופי שטחים בין ספייס אקס לרשות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית (USFWS). במסגרת העסקה סוכם כי ספייס אקס תקבל שטח של כמעט 3,000 דונם משמורת הטבע של עמק הריו גרנדה התחתון, תמורת שטחים קטנים מעט יותר של החברה באזור, לא כולם רציפים. ארגוני סביבה תבעו את ה-USFWS על המהלך בנימוק שהוא פוגע בשמורה ומפר כמה וכמה חוקים. כעת הם מבקשים צו מניעה שימנע את ביצוע ההחלפה עד לפסיקה בעניין.
העותרים טוענים כי הפעילות של ספייס אקס באזור, ובמיוחד שיגורי סטארשיפ, גורמים נזק כבד לחיות הבר בסביבה, ומאשימים את הרשויות כי במקום לאכוף את החוק ולבדוק - יחד עם החברה - איך אפשר להפחית את הנזק ולהגן על החיות, שירות חיות הבר משתמש בנזק כתירוץ להעברת השטח לספייס אקס. ספייס אקס התמודדה בעבר עם כמה תביעות של ארגונים ושל תושבים באזור בשל הנזקים והמפגעים של שיגורי סטארשיפ, אך עד כה יצאה כשידה על העליונה, ופעילותה באזור נמשכת.
מהמים לשמיים
החברה הסינית אוריאֶן (Orienspace) השלימה השבוע שיגור מוצלח של לוויינים לחלל בטיל המונע בדלק מוצק. זה היה השיגור השלישי של טיל מדגם Gravity-1, וכמו שני קודמיו גם הוא בוצע מסיפון ספינה בים. הטיל נשא תשעה לוויינים וסוכנות הידיעות הסינית שינחואה דיווחה כי הם נכנסו למסלוליהם כמתוכנן, אך לא מסרה פרטים על הלוויינים עצמם.
השיגור לחלל מסין
(צילום: CNS / AFP)
Gravity-1 הוא טיל קטן יחסית, בגובה 30 מטרים, שמסוגל לשאת מטען של כ-6.5 טונות למסלול נמוך סביב כדור הארץ, בעזרת ארבעה טילי האצה (בוסטרים), שגם הם מונעים בדלק מוצק. לשם השוואה, טיל פלקון 9, סוס העבודה של ספייס אקס המונע בדלק נוזלי, יכול לשגר כמעט 23 טונות למסלול נמוך.
השיגור הראשון של Gravity-1 בוצע ב-2024, והשני באוקטובר 2025. בחברה הודיעו כי ההמתנה לשיגור הבא לא צפויה להיות כה ארוכה, והוא אמור להתבצע בחודשים הקרובים. בשונה מהשיגורים הקודמים, שבוצעו במרחק קילומטרים אחדים מהחוף, הפעם השיגור נעשה בלב ים ממש, כ-170 קילומטרים ממזרח לשנחאי. שיגור מהים מאפשר גמישות רבה במיקום אתר השיגור, עם פחות סיכון לפגיעה באזורים מאוכלסים.
במקביל החברה מפתחת שני דגמים של טילים גדולים יותר, גם הם יפעלו בדלק מוצק וישוגרו כנראה מספינות בלב ים. “שיגור ימי של טילים בדלק מוצק סולל את הדרך לשיגור מהים גם של טילים המונעים בדלק נוזלי”, אמר המתכנן הראשי של טילי Gravity-1, שו גואוגנג (Xu). “אנו גם בודקים אפשרות לשגר בשיטות אחרות, למשל מאסדות קידוח בים”.
מוותרים על הירח
סוכנות החלל של ארצות הברית, נאס”א, והחברה האמריקנית דרייפר (Draper) הודיעו על ביטול משימה לא מאוישת שהיתה אמורה לנחות בצד הרחוק של הירח. החברה זכתה ב-2022 במכרז של נאס”א לבצע את המשימה בשנת 2025, במסגרת תוכנית CLPS. סוכנות החלל מממנת במסגרת התוכנית משימות של נחתות ירח פרטיות, והן אמורות להציב על הירח גם ניסויים של נאס”א. החברה זכתה במימון של 73 מיליון דולר, וחתמה על שיתוף פעולה עם הנציגות האמריקנית של החברה היפנית iSpace לפיתוח הנחתת עצמה. היא היתה אמורה לנחות סמוך לקוטב הדרומי של הירח, אזור שנאס”א מתמקדת בו לאחרונה בשל תוכניתה להקים שם בסיס קבע.
אולי בכל זאת תנחת בסוף על הירח? הנחתת Apex שחברת iSpace פיתחה עבור דרייפר |
(הדמיה: iSpace-US)
פיתוח הנחתת התעכב שוב ושוב בגלל שינויים בתכנון שלה, והשיגור המתוכנן נדחה ל-2026 ולאחר מכן ל-2027. בסופו של דבר העדיפו בנאס”א לצמצם הפסדים ולקטוע את הפרויקט. מתוך 73 מיליון דולר נאס”א כבר שילמה לדרייפר 43 מיליון על עמידה ביעדים מסוימים, והכסף הזה ירד לטימיון ברובו. עם זאת, הסוכנות מתכוונת לשבץ במשימה אחרת את מערכות הניסוי שנבנו בשביל הנחתת הזו, כדי לצמצם את ההפסד הכספי.
זאת לא הפעם הראשונה שחברות שזכו במכרז של תוכנית CPLS אינן עומדות ביעדים. ב-2019 ויתרה חברת Orbit על מכרז שזכתה בו. חברה אחרת, Masten, פשטה רגל ב-2022, שנתיים אחרי שזכתה במכרז. עם זאת, ייתכן שלהשקעה של נאס”א בדרייפר יהיו פירות אחרים, מכיוון שחברת iSpace האמריקנית הודיעה כי תנסה לגשת למכרזים במחזור הבא של התוכנית.
גילוי ראשון של ירח במערכת שמש אחרת
חוקרים גילו בפעם הראשונה גוף פלנטרי שעונה להגדרה של ירח: הוא מקיף גוף פלנטרי אחר שבעצמו מסתובב סביב כוכב. החוקרים, בהובלת מדענים ממצפה הכוכבים האירופי הדרומי בצ’ילה, גילו את העצם במערכת של הכוכב CD-35 2722, שמש קטנה בהרבה משלנו כ-73 שנות אור מאיתנו. סביב השמש הזו חג ננס חום, שהוא עצם גדול מכדי להיחשב כוכב לכת, אבל קטן מכדי להיחשב כוכב. הננס החום הזה הוא בעל מסה גדולה בערך פי 30 מכוכב הלכת צדק.
כשהחוקרים מדדו תנודות בסיבוב העצמי שלו, הם זיהו שיש עצם נוסף סביבו, גם הוא כנראה בעל מסה גדולה משל צדק, ומורכב מגזים. הגילוי עדיין ממתין לאישור סופי במדידות נוספות. “יש לו די מסה כדי להיחשב כוכב לכת בעצמו, אבל הוא לא מקיף כוכב, אלא מקיף עצם שמקיף כוכב. מכיוון שהוא גלגל שלישי במערכת הזו, אנו רוצים לקרוא לו ‘ירח’, למרות שהוא שונה מאוד מהירחים הקטנים והסלעיים במערכת השמש שלנו”, אמר קווין הוי (Hoy) שהוביל את המחקר.
הדמיה של מערכת CD-35 2722 בעיני אמן.
(איור: ESO/M. Kornmesser)
המפתח המולקולרי למשימות חלל ארוכות
אסטרונאוטים במשימות ממושכות מאבדים מסת שריר ועצם במהלך שהותם בתנאי מיקרו-כבידה. התופעה מוכרת כבר עשרות שנים, אבל יש מעט מאוד מידע על התהליכים שמתרחשים ברמה התאית והמולקולרית שגורמים לכך. מחקר חדש בהובלת מדענים מאוניברסיטת טוקיו וממכון ריקן היפני מצא כי האשם הוא במיטוכונדריה, האברונים שאחראים על ייצור האנרגיה של התא. מחקרים קודמים כבר הצביעו על האפשרות שהאברונים האלה אחראים להשפעות של מיקרו-כבידה על הגוף, אבל המחקר הנוכחי ממקד את האחריות עוד יותר, ומצביע על ייצור החלבונים של המיטוכונדריה.
רוב ה-DNA שלנו מרוכז בגרעין התא, אבל גם במיטוכונדריה יש DNA משלהם, והוא נושא את ההוראות לייצור חלבונים מסוימים. מחקר מלפני עשור על תולעים ששוגרו לחלל מצא כי השהות בתנאי מיקרו-כבידה משפיעה של שעתוק ה-DNA, כלומר העתקת מקטעים קצרים למולקולות RNA שליח (mRNA), שעל פיהן מיוצרים החלבונים. במחקר הנוכחי אסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית גידלו תרביות של תאי אדם שהחוקרים הכינו. כל תרבית גדלה 24 או 48 שעות, ואחר כך הוקפאה. תרביות ביקורת עברו בדיוק אותו טיפול, אבל הוחזקו בתחנה בצנטריפוגה שמדמה את הכבידה בכדור הארץ. כשהתרביות המוקפאות חזרו לכדור הארץ, החוקרים גילו כי במיטוכונדריה של התאים ששהו במיקרו-כבידה היה פחות mRNA מאשר בתאי הביקורת, והם ייצרו פחות חלבונים. תופעה דומה, אם כי מובהקת פחות, נצפתה גם בתאים של תולעים שגדלו עד ארבעה ימים בתנאי מיקרו-כבידה. בניסויים נוספים על כדור הארץ השתמשו החוקרים בקלינוסטט (clinostat), מכשיר שיוצר תנאי כבידה מופחתת, וראו כי אכן ייצור החלבונים של המיטוכונדריה פחת עם כל יממה נוספת בתנאים האלה.
לממצאים יכולה להיות השפעה של ממש על אסטרונאוטים במשימות חלל. צילום של מיטוכונדריה (צבועה מלאכותית בירוק) במיקרוסקופ אלקטרונים
(מקור: Jose Calvo/SPL)
השלב הבא היה לבדוק את ההשפעה הספציפית של מיקרו-כבידה – אילו חלבונים המיטוכונדריה מפסיקה לייצר, ומה הטריגר לכך - איך התאים חשים שהם נמצאים במיקרו-כבידה. החוקרים חשדו כי אחד התהליכים שמעורבים בכך הוא היצמדות התאים זה לזה. התאים ברקמה מחוברים באמצעות חלבונים שנמצאים על פניהם וקושרים אותם לתאים סמוכים. כשהוסיפו לתרביות תאים של בני אדם ועכברים חלבונים שמחזקים את הקשר בין תאים, הם ראו שההשפעה על המיטוכונדריה מתבטלת, והמיטוכונדריה של התאים בקלינוסטט המשיכו לייצר חלבונים כרגיל. לעומת זאת, טיפול בתרביות בחלבונים שמשבשים את הקישור בין התאים גרם לירידה ניכרת בייצור החלבונים במיטוכונדריה.
"ידוע שמיקרו-כבידה מפחיתה ביטוי גנים או משנה אותו, והמחקר הזה מספק ראיות לאיך זה קורה, ברמת החלבון", אמר תומס קורידון (Corydon), ביולוג חלל מאוניברסיטת ארהאוס בדנמרק, שלא היה מעורב במחקר. "לממצאים יכולה להיות השפעה של ממש על אסטרונאוטים ועל ההכנה שלהם למשימות חלל".
ראש צוות המחקר, שינטרו איווסאקי (Iwasaki), הוסיף כי החוקרים מחפשים כעת תרופות או מולקולות קטנות אחרות שיוכלו להפעיל את ייצור החלבונים במיטוכונדריה, בתקווה שהדבר יאפשר לעכב את אובדן השריר והעצם במשימות חלל ממושכות. החוקרים מקווים כי טיפול כזה יוכל לעזור גם למחלות כמו סרקופניה, שגורמת לאובדן מסת שריר, בעיקר בגיל מבוגר.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
