נפתח את מבזק החדשות הטובות עם העוצמה הלא מוסברת של חור שחור סופר-מסיבי, שבלע כוכב שלם ועדיין ממשיך להפתיע אסטרונומים. במקום לדעוך, עוצמת הקרינה שהוא פולט דווקא הולכת וגוברת.
(צילום: ליאור שרון)
האירוע, המכונה AT2018hyz, התגלה לראשונה ב-2018 אך רק ב-2022 החלו להימדד ממנו פליטות רדיו עוצמתיות. מחקר חדש מראה כי הקרינה ממשיכה להתחזק בקצב חריג, וכיום היא בהירה פי 50 מאשר בעת גילויה הראשוני - תופעה נדירה במיוחד באירועים מסוג זה.
החוקרים מציעים שני הסברים אפשריים: התפרצות חומר שהחלה בעיכוב של שנה וחצי לאחר בליעת הכוכב או סילון אסטרופיזי (זרם פלזמה עוצמתי ומהיר במיוחד). מה שבטוח - עוצמת האנרגיה של האירוע משתווה להתפרצויות קרני גמא - מהפיצוצים החזקים ביקום - ואף עשויה להיות גדולה פי טריליונים מעוצמת "כוכב המוות" הבדיוני מ"מלחמת הכוכבים". הקרינה צפויה להגיע לשיאה רק ב-2027 והמדענים ממשיכים לעקוב.
ומהחלל הרחוק לאנשים שמרחרחים מומיות מצריות "להנאתם" ולטובת המחקר, כמובן. מדענים מאוניברסיטת בריסטול פיתחו שיטה לא פולשנית לחקר מומיות עתיקות - באמצעות "הרחה" מדעית של האדים הכימיים שהן פולטות.
במקום לגזור את התחבושות ולהמיס חומרים, החוקרים אספו תרכובות אורגניות נדיפות מהאוויר סביב 19 מומיות, וניתחו אותן. כך הצליחו לזהות אילו שומנים, שעוות, שרפים ועוד שימשו את המצרים בתהליך החניטה - מבלי לפגוע בשלמות הממצא הארכאולוגי.
הממצאים מראים כי מתכוני החניטה השתנו לאורך הדורות. בהתחלה השתמשו במצרים העתיקה בעיקר בשמנים פשוטים, בהמשך נוספו חומרים יקרים ומורכבים יותר כמו מעצי אורן או ארז. הניתוח הזה מאפשר לא רק להבין טוב יותר את טכניקות החניטה אלא גם להבחין בין תקופות שונות בשיטה שאינה פוגעת במומיה, כמו הרחה.
ונשארים במצרים, רק בחצי האי סיני. שם נחשף לאחרונה אזור מחסה סלעי, ובו ציורי סלע וכתובות המשתרעים על פני כ-10,000 שנה - מתקופות פרהיסטוריות ועד ימי הביניים.
האתר, שהתגלה במהלך סקר ארכיאולוגי, כולל דמויות של צייד האוחז בקשת ומלווה בכלבי ציד, לצד רוכבי סוסים, כתובות עתיקות וצורת גיאומטריות שונות ומגוונות. הציורים הקדומים ביותר מתוארכים לאלף העשירי עד השישי לפני הספירה - אלפי שנים לפי תחילת המלוכה הפרעונית במצרים.
