לא אפריז אם אומר שזוהי שעה הרת גורל. לא פחות ולא יותר. ההחלטות שניקח עכשיו, לשבט או לחסד, ברמה האישית, המקומית, הלאומית והגלובלית, ישפיעו על החיים שלנו, של ילדנו ושל נכדנו, ועוד הרבה יותר על אלה של הדורות הבאים אחרינו. הם ישפיעו על הסביבה הטבעית ועל הסביבה האנושית, בלי גבולות ובלי להבדיל בין דת, גזע או מגדר. הם ישפיעו על משאבי המים, על הביטחון התזונתי, על הניידות, על הכול. לכן אנחנו חייבים לקחת עכשיו את ההחלטות הנכונות. זה נכון תמיד, אבל פי כמה וכמה כשמשבר האקלים עומד עלינו לכלותנו.
למעשה, ההחלטות שלקחנו עד כה, ואולי בעיקר אלה שלא לקחנו, הביאו אותנו עד הלום. משבר האקלים הוא תוצאה של זחיחות ויוהרה של המין האנושי, שהפך מאחד מהמינים במגוון הביולוגי למין משתלט ושולט. המשבר הוא תולדה של גידול אוכלוסין מואץ ועלייה ברמת החיים, של תרבות צריכה בזבזנית ודורסנית ושל מרוץ טכנולוגיה הרסני.
דלקים מאובנים, לרבות גז טבעי, הם ללא ספק אחד מהמנועים העיקריים והמשמעותיים של ההתפתחות האנושית והבסיס לחיינו עד כה. אבל הפקה, הפרדה, הולכה, אחסון ושימוש בהם משיתים מחיר כבד על האטמוספירה, ההידרוספרה, הליתוספרה, הביוספרה והאנתרופוספרה. מדובר בזיהום באין ספור כימיקלים, שנפלטים לאוויר, ליבשה ולמקורות המים, בפליטה של גזי חממה ובפגיעה בבריאות של המערכות האקולוגיות ובמגוון המינים, לרבות האדם.
כשהעולם בוער, תרתי משמע, וכשעוד ועוד מחקרים ודו"חות מצביעים שאחד הגורמים המרכזיים למשבר האקלים הוא פליטות מתאן - המרכיב המרכזי בגז טבעי, בעוד שהפחתת פליטות אלה היא גם הדרך המרכזית והמיידית למתן את המשבר, מדינת ישראל לא יכולה לעמוד מנגד. ולא רק כי מדובר במהלך שישפיע על האקלים ועל הסביבה הטבעית והאנושית, אלא גם כיוון שההחלטות שלנו בתחום האנרגיה ובפרט בנוגע לגז הטבעי כבר משפיעות וישפיעו ביתר שאת בעתיד הקרוב על מדיניות החוץ שלנו, על התחרותיות העתידית של המשק שלנו, על הביטחון והחוסן הלאומי.
שנים ארוכות שמשרד האנרגיה הישראלי לא קורא את העתיד, מזנב בכל המגמות העולמיות, ממשיך במסלול מקביל למציאות הגלובלית, ולאחרונה אפילו בהתנגשות בלתי נמנעת.
היה זה דוד בן גוריון, שעם הקמת המדינה, הבין את חשיבותה של אנרגית השמש וקבע: "מקור האנרגיה הגדול והמרשים ביותר בעולם, מקור החיים של כל צמח וחיה, אך עדיין מקור שבו משתמשים, כה מעט כיום, הוא השמש … אנרגיה זו ניתן להמיר לכוח מניע, דינמי וחשמלי, ואפילו לאחר מיצוי כל האורניום והתוריום מפני כדור הארץ, אנרגיית השמש תמשיך לזרום לעברנו כמעט ללא גבול". אולם הוא לא חלם שמדינת ישראל תצעד בדיוק בכיוון ההפוך.
הדרך למיצוי פוטנציאל האנרגיה הסולארית בישראל הייתה ועודנה דרך חתחתים, והיא כוללת ניסיונות טרפוד מצד גורמים אינטרסנטיים אלה ואחרים, בירוקרטיה לאומית מכבידה וכשלים ברגולציה, אבל בעיקר חזון לאומי נפסד, ויעדים נמוכים שגם הם לא מיושמים. איך זה יכול להיות שבמדינה שטופת שמש כמו שלנו, בשנת 2021, רק 10% מהחשמל מיוצר מאנרגיה סולארית? איך זה יכול להיות שהיעד שהוביל משרד האנרגיה וקבעה הממשלה רק לפני שנה, יעד נמוך של 30% אנרגיות מתחדשות בייצור חשמל עד שנת 2030, לא בטוח שימומש, כפי שהצהרת מיד עם כניסתך לתפקיד על כל במה? איך זה יכול להיות שהמשרד שתחתיך לא קבע עדיין יעדי אנרגיות מתחדשות לשנת 2050 במסגרת התוכנית הלאומית לכלכלה דלת פחמן שהממשלה אישרה?
תגליות הגז שנמצאו לפני יותר מעשור לחופי ישראל, והחזון להחליף את התחנות הפחמיות ולהפחית את זיהום האוויר ופליטות גזי החממה בתחנות הכוח, לצד ההצהרות שרק בשל הפעולות במשק האנרגיה נעמוד ביעדי הפחתת הפליטות לשנת 2030 אליהם התחייבנו בהסכם האקלים בפריז, מאיימים שוב ושוב על קידום האנרגיות המתחדשות במדינה. בעוד שבמדינות כמו ניו זילנד ודנמרק מוותרות על חיפוש ומיצוי מאגרי גז, המשרד שברשותך דוחף בכל הכוח למצות אותם ו"לעודד חיפוש וקידוח של מאגרי גז טבעי בשנים הקרובות על מנת לשפר את הסיכויים למצוא גז טבעי וכן לייצא אותו בתוך "חלון ההזדמנויות" המצומצם, הן בקידום ההליכים התחרותיים לקבלת רישיונות חיפוש, הן בקידום ושיתוף הידע הקיים, והן בעידוד בתחום המיסוי." ובנוסף "לבחון את המדיניות הקיימת בכל הנוגע ליצוא הגז הטבעי על מנת לקדם חתימה על הסכמי יצוא נוספים".
גז טבעי הוא כבר מזמן לא דלק מעבר, אלא גז חממה מסוכן בפני עצמו. בספרו "אסון אקלימי" כותב ביל גייטס כי הקריאות להפחית את פליטות גזי החממה עד שנת 2030 ולאפס אותן עד שנת 2050 לא בהכרח משלימות זו את זו, גם "אם 2030 היא תחנה בדרך ל-2050". ומדוע? לפי גייטס, "צמצום עד 2030 בדרך לא נכונה עלול להרחיק אותנו לתמיד מהאפס הנחשק". כלומר, "אם להפחית עד 2030 הוא המדד היחיד להצלחה, אז יהיה מפתה מאוד להחליף תחנות כוח שפועלות על בעירת פחמן בתחנות כוח שפועלות על גז. זה יפחית את פליטת הפחמן הדו־חמצני. אבל כל תחנת כוח על גז שתיבנה מעכשיו עד 2030 עדיין תהיה פעילה ב-2050. תחנות כוח צריכות לעבוד עשרות שנים כדי להחזיר את ההשקעה - ועדיין תשחרר גזי חממה." לכן, על פי גייטס, "אנחנו נעמוד ביעד של 'להפחית עד 2030 אבל רק נתרחק מהאפס".
הדו"חות הרבים, המחקרים, הידוענים, כל אלה לא יועילו. כי משבר האקלים הוא בראש ובראשונה משבר מנהיגותי. בימים אלה את צריכה להחליט על יעדי האנרגיות המתחדשות של ישראל ולהבטיח את יישומם. את צריכה להחליט האם להקים תחנות כוח מונעות גז חדשות או תחנות כוח סולאריות עם אגירה. את צריכה להחליט האם להמשיך לחפש גז טבעי בים וביבשה או לא. אלה החלטות לא פשוטות, אפילו קשות, והשאלה היא באיזה צד של ההיסטוריה אנחנו רוצים להיות, אבל אני בטוח שבידך הדבר.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
