לפני כ-1.4 מיליון שנים, בשולי אגם טורקאנה שבאפריקה, צעדה קבוצה של הומינינים קדומים – כלומר פרטים ממין בשושלת האדם, שנכחד מאז. חמישה מהם הלכו יחד, זה לצד זה, לעבר פנים האגם. עוד שלושה צעדו באותו אזור בנפרד, אולי באותו זמן, אולי בהפרש של כמה שעות.
טביעות הרגליים שהם השאירו בבוץ הרך של שפת האגם התאבנו והשתמרו – וכעת, לאחר כל אותן שנים, הן מתוארות במאמר בכתב העת PNAS. הבוץ באגם טורקאנה היה כנראה טוב במיוחד בשימור של טביעות רגל, שכן באזור כבר נמצאו כמה אתרים כאלו. לפני כשנתיים התפרסם מחקר שבו זיהו החוקרים טביעות של שני מיני הומונינים על שפת האגם. הם הניחו שהטביעות הן של רגלי פרטים ממינים שעצמותיהם זוהו בעבר באתרים סמוכים: הומו ארקטוס (Homo erectus), ששייך לסוג שלנו והופיע לפני כ-1.9 מיליון שנים, ופרנתרופוס בויזאי (Paranthropus boisei), מין עם מוח קטן יותר שחי בין 2.3 מיליון שנה לכמיליון שנה לפני זמננו.
השתמרו 1.4 מיליון שנה. ראש צוות המחקר, קווין הטאלה (Hatala). מצביע על טביעות הרגל הקדומות
(צילום: Kay Behrensmeyer, Smithsonian)
"כל אתר מייצג תמונה של העבר, ואנחנו בונים בעזרתם אלבום תמונות, עם כמה חלונות לעבר האנטומיה, התנועה וההתנהגות של ההומינינים, והסביבה שבה הם חיו בתקופת הפלייסטוקן", אמר מוביל המחקר, קווין הטאלה (Hatala) מאוניברסיטת צ'טהאם בארצות הברית וממכון מקס פלנק בגרמניה. טביעות הרגל שנבחנו במחקר היו… מבלבלות. להומינינים שהשאירו אותם הייתה כף רגל שטוחה למדי, ללא הקשת העמוקה שמאפיינת את כפות הרגליים שלנו, והבוהן שלהם בלטה קצת הצידה, ולא התיישרה באותו כיוון של שאר האצבעות, כמו אצלנו. המאפיינים האלו מוכרים מטביעות רגל ששוייכו בעבר לפרנתרופוס, וגם לסוג קרוב אליו, אוסטרלופיתקוס (Australopithecus).
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
האם פסיכולוגיה חיובית יכולה לעזור בהתמודדות עם טראומה?
מפילים את הפירמידה האקולוגית
הדרך המסוכנת מסיפור מרגש לבית המרקחת
אלא שהטביעות שהתגלו היו גדולות – גדולות בהרבה ממה שהיינו מצפים. ההשערה המקובלת, לפי מאובני עצמות שנמצאו, היא שהפרנתרופוסים היו נמוכי קומה, כמטר ושלושים בממוצע. אך לפי גודלן של טביעות הרגל, החוקרים מעריכים כי קומתם של כמה מהמטיילים הקדומים הייתה כמטר ושמונים.
אז אולי הטביעות הללו נוצרו בכלל מרגלי הומו ארקטוס, שגם חי באזור והיה גדול יותר? הבעיה עם ההשערה הזו היא שכפות רגליהם של הומו ארקטוס דמו מאוד לאלו שלנו. אפשר לראות זאת לא רק ממאובנים, אלא גם מטביעות רגליים שנמצאו באתרים סמוכים. "ראינו גם טביעות רגל עם קשת כמו של אדם מודרני ובוהן כמו של אדם מודרני", העיר הטאלה בראיון לאתר New Scientist. "ואנחנו מאמינים שהן נוצרו ככל הנראה על ידי הומו ארקטוס".
הטביעות שהתגלו היו גדולות בהרבה ממה שהיינו מצפים מהומינין בגובה 1.30 מ'. אחת מטביעות הרגל המאובנות שנלמדו במחקר החדש
(צילום: Kay Behrensmeyer, Smithsonian)
פרנתרופוס XXL
פירוש השם "פרנתרופוס" הוא "ליד האדם" – שם שמשקף את ההשערה המקובלת של החוקרים שהסוג מייצג ענף צדדי בעץ האבולוציוני של האדם. לפרנתרופוסים היה מוח גדול מזה של שימפנזה, אך הרבה יותר קטן מזה של אדם מודרני וקטן משמעותית גם מהמוח של הומו ארקטוס. המאפיין הבולט ביותר שלהם היה לסת גדולה, עם שיניים רחבות וחזקות ולפי מבנה העצמות, גם שרירי לעיסה עבים וחזקים. החוקרים מכנים אותם "מפצחי אגוזים", משום שככל הנראה התמחו באכילת מזון צמחי קשה.
הפרנתרופוסים הלכו על שתיים: אנחנו יודעים זאת גם ממאובנים, שמראים שלד שמותאם לעמידה זקופה, וגם מטביעות רגל באתרים אחרים. כף הרגל שלהם הותאמה להליכה כזו, אך שמרה עדיין גם על מאפיינים מסוימים שקשורים לטיפוס על עצים, כמו הבוהן הנוטה הצידה. את התכונה הזו, כמו גם את הקשת השטוחה יותר של כף הרגל שמאפיינת את המין הזה, אפשר לראות בבירור מטביעות הרגל שעומדות במרכז המחקר הנוכחי. לכן משערים החוקרים שפרנתרופוסים היו אלו שהשאירו את הטביעות.
ייתכן שהעקבות מצביעות גם על מבנה חברתי מורכב יותר ממה שחשבנו. המראה המשוער של פרנתרופוס
(הדמיה: Shutterstock AI Generator)
יש בידינו כמה וכמה מאובנים של פרנתרופוס בויזאי, גם זכרים וגם נקבות, כך שאנחנו יודעים – או לפחות חשבנו שאנחנו יודעים – פחות או יותר מה טווח הגדלים במין הזה. הגובה הממוצע הוא כאמור בסביבות מטר ושלושים, וגובהו של המאובן הגדול ביותר שנמצא הוערך בכמטר ושישים. החוקרים העריכו את גובהם של שבעה מתוך שמונה הפרטים שהשאירו את טביעות הרגל במחקר החדש – העקבות שהשאיר השמיני לא היו ברורות מספיק לשם כך. לפי ההערכות, כל השבעה היו גבוהים יותר ממטר ושלושים, וגובהם של ארבעה עלה על מטר ושישים – כלומר הם היו גבוהים יותר מהפרנתרופוס הגבוה ביותר הידוע עד כה. "אם אלו טביעות רגל של פרנתרופוס בויזאי, אז הן מעלות באופן ניכר את הרף העליון של גודל הגוף למין הזה", אמר הטאלה.
מהמאובנים שבידינו נראה שהזכרים של פרנתרופוס היו גדולים יותר מהנקבות, תופעה נפוצה אצל קופי אדם. מכיוון שכל שבעת המטיילים שגובהם נאמד במחקר הנוכחי היו גדולים מהממוצע, רובם באופן משמעותי, סביר להניח שכולם היו זכרים. לפי העקבות לפחות חמישה מהם צעדו יחדיו, זה לצד זה – הראיה הראשונה שיש בידינו לכך שפרנתרופוסים נעו בקבוצות.
"העובדה ששמונה פרטים של פרנתרופוס בויזאי, רובם זכרים בוגרים, הלכו יחד כקבוצה, בלי נקבות או ילדים, מצביעה על כך שלמין הזה היה מבנה חברתי מורכב", אמר ניל רואץ' (Roach), אחד החוקרים החתומים על המאמר, בהודעה לעיתונות. "ייתכן שהם חיו בקבוצות גדולות, שבהן זכרים התחרו ביניהם על הנקבות, אבל לעתים גם גילו סובלנות זה כלפי זה, כדי שיוכלו לשמור על ביטחונם בסביבה מסוכנת".
לא רק הומינינים. לצד טביעות הרגל של אבותינו הקדומים התגלו גם טביעות של שלל בעלי חיים, כולל היפופוטמים מסוכנים. אתר הטביעות המאובנות לחוף אגם טורקאנה
(צילום: Kay Behrensmeyer, Smithsonian)
בכל זאת הומו ארקטוס?
למרות המאפיינים ה"פרנתרופוסיים" של כף הרגל, כפי שנראו בטביעות, הגודל יוצא הדופן שלהן הוביל את החוקרים לסייג את מסקנותיהם, ולומר שייתכן שהעקבות נוצרו ברגליהם של הומו ארקטוס דווקא. במקרה זה, עלינו לשנות את מה שחשבנו על האנטומיה של הומו ארקטוס. אנחנו יודעים שלפרטים מסוימים היו כפות רגליים דומות מאוד לכפות הרגליים שלנו, אך יכול להיות שהיו גם פרטים אחרים, בעלי כפות רגליים דומות יותר לאלו של פרנתרופוס. "אם מדובר בהומו ארקטוס, משתמע מכך שאצל המין הזה היה מגוון רחב מאוד של צורות מורפולוגיות של כף הרגל, רחב יותר ממה שנצפה אפילו במדגמים גדולים של בני אדם מודרניים", אמר הטאלה ל-New Scientist.
אם מדובר בהומו ארקטוס, עלינו לשנות את מה שחשבנו שאנו יודעים על האנטומיה שלהם. איור של הומו ארקטוס בעיני אמן
(איור: Henry Gilbert and Kathy Schick, Wikipedia, CC BY-SA 3.0)
אפשרות נוספת היא שאת הטביעות השאירו פרטים ממין שלישי, שאינו פרנתרופוס או הומו ארקטוס – מין שהוא בעל כפות רגליים דומות לאלו של פרנתרופוס, אך גדול ממנו. עם זאת, החוקרים אינם חושבים שזה סביר: האזור הזה נחקר כבר עשרות שנים ונמצאו בו מאובנים רבים, אך אין רמז להימצאותו של מין שלישי משושלת האדם.
יהיו אשר יהיו, אנחנו יודעים לפחות דבר אחד על ההומינינים הקדומים הללו: יום אחד, לפני כמעט מיליון וחצי שנים, הם צעדו בקבוצה בבוץ הרך של אגם טורקאנה. עם העקבות שלהם השתמרו בו גם טביעות רגל של בעלי חיים, וסיפקו לנו מידע על המערכת האקולוגית אותה תקופה. היו שם אנטילופות ממינים שונים, זברות, ציפורים רבות, וגם היפופוטמים – שידועים כתוקפניים ומסוכנים. אפילו בימינו היפופוטמים הורגים כמה מאות אנשים כל שנה. סביר להניח שקרובי משפחתינו הרחוקים הכירו היטב את בעלי החיים הללו ואת הסכנה הנשקפת מהם, אך החליטו להתקרב לאגם בכל זאת.
"הנוכחות של היפופוטמים רבים באזור מעידה על כך שהסביבה הזו הציבה סכנות ממשיות בפני הומונינים", ציין הטאלה. "מה שזה לא יהיה שמשך אותם אל שפת האגם – אולי חיפוש אחר מים או מזון – נראה שהוא היה שווה מבחינתם את הסיכון".
ד"ר יונת אשחר, העורכת הראשית של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
