ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות וגם יום הולדתה של הכנסת. השנה, באופן אירוני, אחד הנושאים המרכזיים שעוסקים בהם במשכן הוא חוק ההסדרים, שמוצמד לתקציב וכולל סדרה של בשורות מרות לשמירה על הטבע ועל הסביבה. התקווה היא שיו"ר הקואליציה ח"כ אופיר כץ ישאיר בחוץ את החקיקה הדורסנית.
ט"ו בשבט ידע לאורך הדורות שינויים משמעותיים: בתקופת המקרא והתלמוד, החקלאי העברי היה מביא לבית המקדש פירות שהבשילו אחרי ט"ו בשבט בהודיה לגשמים; עם הזמן התגבש סדר קבלי שידע את ימי הזוהר שלו בצפת ומדמה את נפש האדם לפירות מסוגים שונים; המנהג האחרון שהתווסף הוא נטיעת עצים, שהחלה עם העלייה הראשונה בסוף המאה ה-19, ודרכה ביקשו החלוצים לטעת שורשים באדמת המולדת שאליה שבו.
מאז, דורות של מורים, תלמידים, חניכי תנועות נוער ובעצם כולנו, נטלנו חלק בנטיעות כביטוי לחיבור לאדמה ולטבע. עד היום, הציבור הישראלי מצביע ברגליים על אהבתו לטבע: בחורש הטבעי וביערות קק"ל, בגבים של הנגב ובמעיינות הגליל, בבוסתנים העתיקים ובמשעולי הכרמים. הטבע תמיד היה חשוב לישראלים, ועם המלחמה הוא ממש הפך להיות אוויר לנשימה.
הטבע הישראלי הוא הרבה מעבר לתועלות שהוא מעניק לנו בטיהור האוויר, בייצוב הקרקע ובמיתון גלי חום. הקשר אליו הוא בלב ליבה של הישראליות, וכשאנו נוטעים שתיל בט"ו בשבט, יותר ממה שהעץ מעמיק שורשים – אנחנו מעמיקים שורשים.
השורשים הללו עומדים להיעקר אם לא נתעורר: הממשלה דוהרת קדימה עם תוכנית חסרת רסן לריסוק הרגולציה הסביבתית במסגרת חוק ההסדרים המוצמד לתקציב ושאושר בקריאה ראשונה בכנסת ביום רביעי האחרון. זוהי בשורה מרה: הקמת תשתיות לאומיות בשמורות טבע ובגנים לאומיים בניגוד לעמדת רשות הטבע והגנים; בנייה על קו החוף תוך עקיפת הסמכויות של הוועדה לשמירה על הסביבה החופית (ולחו"ף), שנוסדה בדיוק כדי לשמור לציבור את מעט החופים שנותרו לנו; בנית שכונות מגורים במסלול עוקף תכנון (דרך הוותמ"ל) על חשבון יערות ושטחים פתוחים, ללא יכולת להשמיע קול סביבתי במוסדות התכנון. החוק כולל גם בין היתר הקלות בכריתת עצים ובהקמת פרויקטים מזהמים.
הסעיפים בחוק ההסדרים הפוגעים בסביבה אינם עוד "מאבק ירוק" או קפריזה. הם איום אסטרטגי על עתיד המדינה. האוכלוסייה בישראל גדלה במהירות ואופי הפיתוח שנבחר יכתיב את התנאים שבהם יחיו ילדינו: אישור חוק ההסדרים כפי שהוא יעניק לילדים שלנו עולם עם אוויר פחות נקי, פחות חופים ופחות טבע דווקא בעידן של החרפת אירועי אקלים קיצוניים. דחיית החקיקה הפוגענית תאותת על שמירת האינטרס הציבורי ויכולה להיות פתח לקידום רגולציה חכמה ששומרת על הנכסים של כולנו.
חוק ההסדרים השנה נושא חותם של תפיסה כלכלית צרה, שבה היחס לטבע הופך מנטיעה וחיבור לעקירה וניכור. באופן אירוני, הבשורות הללו מגיעות לכנסת דווקא בט"ו בשבט. הסמליות הזו מעידה על אובדן דרך אבל אולי נושאת בשורה. לוועדת הכנסת בראשות יו"ר הקואליציה אופיר כץ הסמכות להחליט לא לקדם פרקים מסוימים מחוק ההסדרים. זהו הזמן להפציר לא לגעת בטבע של כולנו, הזמן לזעוק בקול צלול ולא מתפשר: אל נא תעקור נטוע!
ד"ר יונתן אלון (אייקנבאום) הוא סמנכ"ל אסטרטגיה וקשרי ממשל ב"חיים וסביבה" ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל
