הוא קטן, כחול ומרשים, ומאחורי הכנפיים הצבעוניות שלו מסתתר אחד מסיפורי הנדידה המסקרנים ביותר בעולם החרקים: הכירו את הנימפית הכחולה. בשנים האחרונות מצליח הפרפר הטרופי הזה להתבסס גם בישראל, ובדרך הוא חוצה מדבריות, מנווט לאורך קווי אורך מגנטיים וגיאוגרפיים, ומקים מושבות זמניות בדרום הנגב ובסביבת הכינרת.
הנימפית הכחולה היא הרבה יותר מפרפר יפה: היא חלון להבנת נדידה, הישרדות ומשבר האקלים. דובי בנימיני – יו"ר אגודת חובבי הפרפרים בישראל ומחבר הספרים "מדריך הפרפרים בישראל" ו"פרפרי הלבנט" (Butterflies of the Levant Vol. III) – מספר לנו על הפרפר המיוחד הזה.
איפה אפשר לפגוש את הנימפית הכחולה?
"זהו פרפר פליאוטרופי נודד, שנפוץ מאוד באזורים הטרופיים והסוב-טרופיים של אפריקה, אסיה ואוסטרליה. לישראל הוא מגיע בנדידה, ובשנים האחרונות התחיל לאכלס אזורים בדרום הארץ שבהם גדלים צמחי הפונדקאי שלו – בעיקר ליפיה זוחלת".
הוא מוסיף כי בעבר התקיימו בארץ כמה מושבות זמניות של הפרפר: בערד, אחר כך בנאות סמדר, וכיום קיימת אוכלוסייה יציבה יחסית באזור עין גב, סמוך לכינרת.
מה הופך אותו לכל כך מיוחד?
"עצם ההגעה שלו לארץ מרגשת, כי מדובר בפרפר טרופי", אומר בנימיני. "השאלה הגדולה היא אם הוא יצליח לשרוד כאן לאורך זמן, במיוחד בחורף".
אבל הדבר שמסקרן אותו יותר מכול הוא דווקא יכולת הניווט של הפרפר. "הנימפית הכחולה מגיעה אלינו בנדידה צפונה לאורך החוף המערבי של סעודיה, ולא מאפריקה כפי שנהוג לחשוב. מאילת היא ממשיכה צפונה בשני נתיבים שונים – אחד לאורך מרידיאן (קו אורך) מגנטי בערבה, בקעת הירדן, מזרח הכינרת והחרמון, והשני לאורך מרידיאן גיאוגרפי שחוצה את מרכז הנגב עד הים התיכון".
לדבריו, הנתיב השני מדהים במיוחד משום שהוא אינו עוקב אחרי רכסי הרים, נחלים או תוואי שטח בולטים. "זהו ניווט לפי קווי האורך של כדור הארץ. מבחינתי, זה החלק הכי מרתק בנימפית הכחולה".
ומה לגבי המראה שלה?
אחד המאפיינים הבולטים של הנימפית הכחולה הוא ההבדל הדרמטי בין שני צדי הכנפיים שלה. "הצד העליון של הכנפיים כחול- שחור-לבן ובולט מאוד, עם דוגמאות דמויות 'עיניים' כתומות שמסייעות להרתעה", מסביר בנימיני. "אבל הצד התחתון אפרפר ומוסווה. כשיש סכנה, הפרפר עף במהירות, נוחת בפתאומיות עם כנפיים סגורות – וכמעט אי אפשר לראותו".
בספריו מתאר בנימיני גם את אורח החיים של המין. זהו פרפר טריטוריאלי שבו הזכר מגן על הנחלה שלו מפני זכרים פולשים אחרים. מעופה של הנימפית מהיר ונמוך מעל הקרקע והיא מסוגלת לנדוד למרחקים ארוכים. כשהיא מגיעה לאזור שבו גדלים צמחים פונדקאים מתאימים, היא מסוגלת להקים אוכלוסיות גדולות בזמן קצר יחסית.
איזה תפקיד יש לפרפר כזה במערכת האקולוגית?
"כמו כל הפרפרים, גם הנימפית הכחולה היא חלק חשוב משרשרת המזון", אומר בנימיני. הזחלים ניזונים מעלי הצמח הפונדקאי, בעוד הבוגרים ניזונים מצוף פרחים - אבל הם עצמם משמשים מזון לציפורים, לטאות, עכבישים וחרקים טפיליים.
"הפרפרים נמצאים די בתחתית המערכת האקולוגית, וזה בדיוק מה שהופך אותם לחשובים כל כך. הם מזינים הרבה מאוד בעלי חיים אחרים".
איך משבר האקלים משפיע עליה?
נראה שבאופן מפתיע, לפחות בינתיים - הוא דווקא משחק לטובתה. "ההתחממות היא זו שמאפשרת לפרפר לשהות בישראל", מסביר בנימיני. "גם זרמי האוויר - שקעי ים-סוף - שמגיעים מהדרום, מסייעים לנימפיות הכחולות להגיע אלינו".
אבל זה לא אומר שהעתיד שלה בטוח. לדבריו, אחת הבעיות המרכזיות של אוכלוסיות קטנות ומבודדות היא דעיכה גנטית. "כשאוכלוסייה מתפתחת ממספר קטן של פרטים, הם מתרבים בתוך עצמם. אחרי כמה דורות יכולים להופיע עיוותים בכנפיים ובעיות הישרדות".
זו, לדבריו, אחת השאלות הפתוחות ביותר כיום: האם האוכלוסייה שהתקיימה בנאות סמדר נכחדה בגלל ריסוסים ופגיעה בבית הגידול – או דווקא בגלל דעיכה גנטית.
ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור?
"לא לפגוע בצמחייה טבעית, לשתול צמחים פונדקאים, לשמור על שטחים פתוחים, על מסדרונות אקולוגיים וגם להפחית תאורת לילה, כלומר את זיהום האור", אומר בנימיני.
הוא מדגיש גם את חשיבות המדע האזרחי - דיווחים ותצפיות של הציבור הרחב. "המעקב אחרי הפרפרים חשוב מאוד. אנשים יכולים להשתתף בתוכנית הלאומית לניטור פרפרים בישראל ולעזור לנו להבין איך האוכלוסיות משתנות לאורך השנים".
ובינתיים, בזמן שהחוקרים ממשיכים לעקוב אחר הנימפית הכחולה סביב הכינרת ובמדבר, הפרפר הקטן הזה ממשיך להזכיר שגם יצור עדין ושברירי לכאורה מסוגל לגמוא אלפי קילומטרים - ולמצוא את דרכו בדיוק מדהים.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
