במאמר חדש, שממצאיו התפרסמו אמש (יום ד') בכתב העת Nature, בחנה קבוצת מדענים מאוניברסיטת בן גוריון בנגב ואוניברסיטת תל-אביב מגמות בגודלן של אוכלוסיות של חיות בר בעולם בין השנים 1970 עד 2016. המדענים מתריעים במאמר שממוצע הירידה שדווח בעבר, העומד על כ-68% לאורך תקופה זו, אינו משקף את המציאות. מצב אוכלוסיות חיות הבר בעולם כנראה עגום אף יותר.
ב-24 השנים האחרונות מפורסמים מדי שנה דו"חות מטעם האגודה הזואולוגית של לונדון וקרן חיות הבר העולמית (WWF), המצביעים על ירידות משמעותיות בקרב אוכלוסיות בעלי החוליות ברחבי העולם. הדו"ח האחרון, משנת 2020, הציג נתונים על ירידה קיצונית של אוכלוסיית בעלי החוליות בעולם: כ-68%, בין השנים 1970 ל-2016. בדוח סקרו כמעט 21 אלף אוכלוסיות של מיני ציפורים, דגים, דו-חיים וזוחלים.
נתון מדאיג זה עורר תשומת לב רבה לגבי ההשלכות הקשות של הפעילות האנושית על עולם הטבע. שכן, ללא מאמצים מרוכזים אנו צפויים לאבד עוד מינים רבים של בעלי חיים בעשורים הקרובים. אולם, מאמר שפורסם לאחרונה טען שהירידה הדרמטית הזו מיוחסת כמעט כולה לקומץ אוכלוסיות שגודלן יורד בחריפות ואלו משפיעות ביתר שאת על התמונה הכללית. קבוצת מדעני סביבה מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומאוניברסיטת תל אביב, בראשות ד"ר אורי רול, טוענת שתוצאות מאמר זה אינן מציגות את התמונה השלמה ומסתכלות רק על חצי הכוס המלאה.
המדענים גם ניתחו את החפיפה של אוכלוסיות חיות הבר עם שטחים מוגנים בהשוואה למדגם אקראי, כשהם משתמשים מנתחים את מאגרי המידע בכלים סטטיסטיים וגיאוגרפיים. הם מצאו שאוכלוסיות שנדגמו בדו"ח נמצאות בשטחים מוגנים הרבה יותר מהצפוי. המשמעות היא שהמצב בפועל הרבה יותר גרוע ממה שאנחנו חושבים. "זה מאוד מדאיג", אמר ד"ר גבריאל קייטנו, מהמכונים לחקר המדבר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב: "אם אוכלוסיות בתוך אזורים מוגנים, שבהם אנו ממקדים הרבה ממאמצי השימור שלנו במגמת ירידה כה חריפה, הרי שהמצב האמיתי בטבע, שלרוב לא נסקר או מוגן, עלול להיות הרבה יותר גרוע".
"הירידות האלה הן רק קצה הקרחון", הסביר ד"ר רול. "אוכלוסיות בשמורות טבע מוגנות יותר, שכן אנחנו שומרים עליהן יותר בכל מיני דרכים. המצב האמיתי של כלל אוכלוסיות חיות הבר יכול להיות חמור עוד יותר, כי הם לא זוכים להגנה שלנו. יש פה יסוד מאוד סביר לחשוב שזה המצב".
שריפות באמזונס. בעלי חיים ביערות נפגעים
העולם חווה תמורות מסיביות שצפויות להתעצם בעשורים הקרובים ויש לכך השלכות קשות על העולם החי. "במקום להרתיע אותנו מנקיטת פעולה, אנו מרגישים שיש צורך לראות בעבודתנו קריאה לדגל. נדרשים שינויים מהירים ומקיפים באופן שבו אנו רואים את היחסים שלנו עם הטבע ועלינו לוודא שהם מתרחשים לפני שיהיה מאוחר מדי", סיכם פרופ' שי מאירי מאוניברסיטת תל אביב, השותף למחקר.
