המצרים הקדמונים האמינו שכאשר האדם מת, גופו הרוחני ממשיך לעולם שלאחר המוות, הדומה באופן מסוים לעולם של החיים. אבל המעבר לעולם שלאחר המוות לא היה מובטח, אלא דרש תחילה מסע מסוכן בעולם המתים שנקרא דואט (Duat), שלאחריו הגיע שיפוט אחרון אינדיבידואלי שחרץ את גורלו של המת. מסיבה זו, קרובי משפחה וחונטים עשו כל שביכולתם כדי להבטיח שהמת יגיע לעולם שכולו טוב.
4 צפייה בגלריה
סריקה שבוצעה למומיה שכונתה "נער זהב", אשר נערכה בארבעה שלבים
(צילום: SN Saleem, SA Seddik, M el-Halwagy)
מדענים ממצרים השתמשו בטומוגרפיה ממוחשבת (CT) כדי "לפתוח דיגיטלית" מומיה שלמה של נער ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, שמת לפני כ-2,300 שנה. הם גילו "נער זהב", שמהווה חלון ראווה של אמונות מצריות עתיקות על החיים שלאחר המוות. למשל, הוא נשלח לדרכו עם לא פחות מ-49 קמעות מ-21 סוגים כדי לקדם את תחייתו הגופנית. הוא נעל סנדלים והיה עטור שרכים, סמל לעושר במשמעות פולחנית.
ממצאים אלה, שפורסמו בכתב העת Frontiers in Medicine, סיפקו תובנה ייחודית לגבי הליכי חניטה ואמונות, לרבות חשיבותם של קישוטי קברים בתקופת מצרים התלמיית. "המומיה עוטרה ב-49 קמעות, מסוגננים להפליא בסידור ייחודי של שלוש שורות בין קפלי העטיפות ובתוך חלל גופה של המומיה. אלה כוללים את העין של רע (העין של הורוס) שמסמלת את בריאת האנושות, חרפושית לב שהייתה סמל תחייה חשוב במצרים העתיקה, קשר איזיס (טיאט) שמסמל חיים או בריאות ועוד. רבים מהפריטים היו עשויים מזהב, בעוד שחלקם היו עשויים מאבנים יקרות למחצה, חימר שרוף או פיאנס מצרי - חומר קרמי שאינו מכיל חרסית שבאמצעות ויטריפיקציה יוצר זוהר המשתנה בין צבע ירוק לכחול. מטרת הקמעות הייתה להגן על הגוף ולהעניק לו חיוניות בחיים שלאחר המוות", אמרה סחר סאלים, פרופ' לרדיולוגיה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת קהיר, ששלקחה חלק במחקר .
המומיה של "נער הזהב" נמצאה בשנת 1916 בבית קברות שהיה בשימוש בין 332 ל-30 לפנה"ס בקירוב בנאג אל-חאסאי (Nag el-Hassay) שבדרום מצרים, ואוחסנה ללא בדיקה במרתף המוזיאון המצרי בקהיר עד למחקר הנוכחי. המומיה הונחה בתוך שני ארונות קבורה, ארון קבורה חיצוני עם כתובת יוונית וסרקופג עץ פנימי, כשעל פניו של המת הייתה מסכת מוות מוזהבת, קרטונאז' חזה כיסה את החלק הקדמי של פלג גופו העליון ועל רגליו היו זוג סנדלים.
מלבד הלב, הוסרו גם הקרביים בחיתוך, בעוד שהמוח הוסר דרך האף והוחלף בשרף. "הסנדלים נועדו כנראה לאפשר לנער לצאת מארון המתים. לפי ספר המתים אשר שימש במצרים העתיקה כמדריך וספר עזר לחיים שלאחר המוות, על המנוח היה לנעול סנדלים בצבע לבן כדי להיות אדוק ונקי לפני שקרא את פסוקיו", הסבירה פרופ' סאלים את אוסף הלחשים שעזרו לאדם בחיים שלאחר המוות (נקרא במצרית "ספר העלייה ביום") להימנע מסכנות החיים שלאחר המוות.
4 צפייה בגלריה
דגם התלת ממד של חרפושית הלב, שהתגלתה בסריקות ה-CT שבוצעו למומיה
(צילום: SN Saleem, SA Seddik, M el-Halwagy)
סריקות ה-CT הראו שהנער היה בגובה 128 ס"מ, לא נימול (מה שעשוי לרמוז על מוצאו, שכן המצרים נהגו לערוך ברית מילה לפני גיל 13, כך שייתכן שזרים אימצו שיטות קבורה מצריות), וללא כל סיבת מוות ידועה מלבד סיבות טבעיות. לפי מידת איחוי העצם ושיני הבינה שלא בקעו, מחברי המחקר מעריכים שגילו של הנער מוערך בכ-15-14 שנים, בעוד ששיניו היו במצב טוב, ללא עדות לעששת, אובדן שיניים או מחלות חניכיים.
"המצרים הקדמונים הוקסמו מצמחים ופרחים והאמינו שיש להם אפקטים קדושים וסמליים. זרי צמחים ופרחים הונחו לצד הנפטר בזמן הקבורה, כפי שנעשה למשל עם המומיות של יעחמס (Ahmose) הראשון שהיה פרעה מצרים העתיקה ומייסד השושלת ה-18, אמנחותפ הראשון (Amenhotep I) שהיה הפרעה השני בשושלת ה-18 של מצרים העתיקה, ורעמסס השני (Ramesses the Great) שהיה המלך השלישי בשושלת ה-19. בדומה להם, גם לצד המנוח הצעיר הונחו צמחים ופרחים בכל ביקור", אמר פרופ' סאלים.
הקמעות שאותרו בסריקות הם עדות למגוון רחב של אמונות מצריות. לדוגמה, לשון זהב הונחה בתוך פיו של הנער כדי להבטיח שיוכל לדבר בחיים שלאחר המוות, קמע בעל שתי אצבעות הונח ליד איבר מינו כדי להגן עליו מפני החיתוך בעת החניטה, קשר איזיס גייס את כוחה של איזיס בהגנה על הגוף, קמע ישר זווית נועד להביא לאיזון ופילוס, כנפי בז ויען ייצגו את הדואליות של החיים הרוחניים והחומריים, בעוד שעותק של חרפושית זהב אשר נמצאה מונחת בתוך חלל בית החזה, הודפס בתלת ממד על ידי החוקרים.
4 צפייה בגלריה
הקמעות הונחו על המומיה שכונתה "נער זהב", או בתוכה
(צילום: SN Saleem, SA Seddik, M el-Halwagy)
"חרפושית הלב מוזכרת בפרק 30 של ספר המתים, שכן היא הייתה חשובה בחיים שלאחר המוות בזמן שיפוט המת ושקילת הלב מול נוצתה של מאע'ת (Maat), אלת הצדק, החוק והאמת, כאשר אם הלב היה כבד יותר מנוצתה של מאע'ת, הוא היה נאכל בידי היצור הטורף אמית (Ammit). על כן, חרפושית הלב השקיטה את הלב ביום הדין והונחה בתוך חלל פלג הגוף העליון במהלך החניטה כדי להחליף את הלב אם הגוף אי פעם יישלל ממנו", אמרו החוקרים.
על סמך הממצאים המרגשים הללו, החליטה הנהלת המוזיאון המצרי, שבו נמצא אוסף הפריטים הגדול ביותר ממצרים העתיקה, להעביר את המומיה לאולם התצוגה המרכזי תחת הכינוי "נער הזהב". במיקומו החדש, המבקרים יכולים להתפעל מהמומיה לצד תמונות CT וגרסה מודפסת בתלת-ממד של קמע חרפושית הלב, זאת כדי שיתקרבו ככל הניתן לתפארת הציוויליזציה המצרית העתיקה.
