מפלס מי הדנובה, בקטע הנהר שעובר ברומניה, ירד במהלך סוף השבוע לרמתו הנמוכה ביותר מאז 1996. הדבר הוביל להגבלות על השקיית שדות חקלאיים ופגע באופן חלקי בתנועת הספינות ובפעילות התיירות לאורך הנהר. צפו בסרטון מרומניה:
הדנובה ברומניה מתייבשת
(צילום: רויטרס)
נתיבי מים ברחבי אירופה הושפעו השנה מגלי חום ובצורת ממושכים. לפי Reuters Climate Monitor, הטמפרטורה המרבית הממוצעת במערב אירופה ביום שני צפויה להגיע ל-26.2 מעלות צלזיוס – כ-2.7 מעלות מעל הממוצע לעונה ב-20 ביולי.
רשות ניהול המים של רומניה מסרה כי ספיקת המים בנקודת הכניסה של הדנובה לשטח המדינה - הנהר השני באורכו באירופה - עמדה ביום ראשון על 1,700 מטרים מעוקבים לשנייה בלבד, לעומת ממוצע של כ-4,700 מטרים מעוקבים לשנייה בחודש יולי.
תיעוד של סוכנות רויטרס הראה רצועות חול ארוכות שנחשפו לאורך גדות הנהר סמוך לגבול עם בולגריה, כאשר כמה קווי מעבורות הושבתו ודוברות תבואה נותרו ללא תנועה.
רומניה היא אחת מיצואניות הדגנים הגדולות באיחוד האירופי וממלאת תפקיד מרכזי בייצוא תוצרת חקלאית.
הרשויות הגבילו את גישת החקלאים למים לצורך השקיית גידולים בדרום-מזרח רומניה, וכן ניהלו את מאגרי המים באופן מבוקר כדי להבטיח מפלס מינימלי הדרוש לקירור שני הכורים של חברת האנרגיה הגרעינית הממשלתית Nuclearelectrica.
(צילום: Ovidiu Micsik via REUTERS )
ברשות ניהול המים העריכו כי מפלס הדנובה יחל לעלות בהדרגה החל מיום שני, בעקבות גשמים כבדים שירדו בכמה מחוזות במדינה.
הדנובה הוא הנהר השני בגודלו באירופה (2,510 ק"מ) והחשוב ביותר הזורם אל הים השחור. שטח אגן ניקוזו 828,800 קמ"ר. מוצאו בשני מקורות ביער השחור בדרום-מערב גרמניה והוא זורם בכיוון צפון-מזרח דרך וירטמברג ובוואריה.
בהמשך אפיקו חוצה הדנובה את הגבול לאוסטריה, בעיר פסאו, ממשיך דרך וינה ולאחר מכן יוצר את הגבול בין סלובקיה להונגריה, בה עובר הנהר דרך הבירה בודפשט, יוצר גם את הגבול בין קרואטיה לסרביה, חוצה את הבירה בלגרד, מעצב את הגבול רומניה-בולגריה, ועובר בחלק הדרום-מזרחי של רומניה באזור העיר גלטי, שם הוא מתרחב ויוצר דלתא בטרם נכנס אל הים השחור.
(צילום: Ovidiu Micsik via REUTERS )
בתקופת האימפריה הרומית, שימש הנהר כגבול הצפוני בינה לבין שבטי הברבריים. כששקעה האימפריה הרומית החלו למשוך מישורי הדנובה שבטים גותיים, הונים, מונגולים, קומנס, מדיארים ואחרים שהתיישבו באגנו הפורה. המסחר באזור התפתח בתקופת מסעי הצלב, נחלש במאות ה- 15 - 16 לאחר שהטורקים השתלטו על חלקים ממנו, אך פרח שוב החל במאה ה-19. בסוף מלחמת חצי האי קרים מינה קונגרס פריס ועדה שתדאג לניקיון הדלתא ולהסרת המכשולים כתוצאה מהקרבות.
בהסכם ורסי (1919) הפך הנהר לטריטוריה בינלאומית. גרמניה הנאצית דחתה את ההסכם בשנת 1936 וביטלה את המיסים על השיט בנהר (שהוטלו בהסכם ורסיי). לאחר מלחמת העולם השנייה הוחלט על ידי מדינות מרכז אירופה ארה"ב וברית המועצות כי תמונה ועדה שתקבע את מעמדו הבינלאומי של הנהר בחסותה של זו האחרונה. הדנובה משמש עורק תחבורה חשוב (אך נפח התעבורה בו קטן משל נהר ריין) ובעבר היה גשר יחיד בין תרבויות שונות.
(צילום: Ovidiu Micsik via REUTERS )
במהלך המאה ה-20 הזדהמו מי הנהר ונגרמה פגיעה אנושה לדגה העשירה שהיתה בו. המים אינם מותרים עוד לשתייה וגם לא להשקייה של מרבית הגידולים. מאמציה של רומניה ליבש ולנקז חלק מהדלתא לצרכי חקלאות פגעו קשות באזור הביצות הגדול ביותר באירופה. נכון לראשית המאה ה-21 מנסות מדינות אירופה לשקם את הנהר, אך מאמצי הניקוי מתקדמים לאיטם.
