בשנת 1971 נוצרה יצירת אומנות הקיר 'בוא שלום' בקיבוץ יפתח בסגנון "סגרפיטו" (חריטה של איור או צורה בתוך שכבות של טיח בגוונים שונים, לקבלת תמונה צבעונית ותלת- ממדית), על גבי קיר בטון של מקלט בתי הילדים. היצירה של האומנית נלי בן-צבי, חברת הקיבוץ שבגליל העליון, מתארת ילדים משחקים ורוקדים בשדות באמצעות שכבות טיח בצבעי לבן ושחור, כאשר המילים 'בוא שלום' חרוטות לצידם.
עם השנים, חלה הדרדרות במצב היצירה. חומרי הטיח התפרקו והתפתח כיסוי ביולוגי כהה בעובי של כחצי סנטימטר. למרות חשיבותה הסמלית, המקומית, הקהילתית והייחודיות האמנותית שלה, ההזדמנות לניקוי ולשחזור היצירה התאפשר רק לפני כארבע שנים על ידי צוות המתמחה בשימור ציורי קיר (סטודיו 'תכלת').
בטרם החלו פעולות השחזור, קבוצת מחקר בהובלת ד"ר אירית ניר מהמעבדה לביוטכנולוגיה סביבתית, במחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שמה למטרה לחקור את מרכיבי השכבה הביולוגית שכיסתה את היצירה ואת השפעתם על חומרי המצע. רכיבי הטיח של הקיר כוללים תערובת של סיד, חול, ומים. עם הזמן, הסיד סופג גם פחמן דו-חמצני מהאוויר, ותורם לתהליך התקשות טבעי המאפשר עמידות לאורך שנים ארוכות.
לשם כך, נאספו דגימות של חומר המצע והשכבה הביולוגית הצמודה אליו מנקודות לאורך עיטור הקיר. כל אחת מהדגימות נחצתה לשני חלקים: האחד שימש לניתוח מולקולרי, ואפיון אוכלוסיית המיקרואורגניזמים, והשני שימש לאפיון מיקרוסקופי וכימי.
הדגימות הועברו למעבדה לביוטכנולוגיה סביבתית באוניברסיטה הדרומית, לצורך הפקה וריצוף החומר התורשתי בשיטות מולקולריות מתקדמות וכן לשם בדיקות מיקרוסקופיות של הקרום הביולוגי (ביו-פילם) שהתפתח על פני חומרי הבנייה. אפיון כימי של חומרי המליטה נעשה במקביל במכון אילזה כץ למדע וטכנולוגיה בתחום הננו מטרי, באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
ניתוח הנתונים, במחקר שפורסם בכתב העת Frontiers in Microbiology, הצביע על נוכחותן של קבוצות החיידקים ציאנובקטריה (Cyanobacteria), אקטינובקטריה (Actinobacteria), פרוטאובקטריה (Proteobacteria) וכלורופלקסי (Chloroflexi)), וכן על נציגים מקבוצת הפטריות. קבוצות אלה מוכרות מהספרות המחקרית וידועות הן ביכולתן לאכלס חומרי בנייה והן ביכולתן לגרום עם הזמן להתפוררותו וכך גם לאבדן היצירה האמנותית. היצמדותם של תאי חיידקים וכן פטריות לטיח הנקבובי ולבטון, הובילו להסרת גרגירי חומר מהמצע, ובכך להחלשת שלמותו עם הזמן.
במקומות מסוימים על פני יצירת האומנות, הגיעה שכבת הביו-פילם לעובי של כחצי סנטימטר. היא כללה חזזיות וטחבים, דבר המלמד על התפתחות ניכרת של הרכיבים הביולוגים במהלך השנים.
נראה שההרכב הביולוגי על גבי יצירת האומנות הושפע משילוב תנאי האקלים המקומיים, כגון תנאי אור, קרינה ולחות, עם תכונת הנקבוביות וההרכב הכימי של חומרי הבנייה. "הממצאים מצביעים על הפגיעות הרבה של היצירה ומציבים את הדאגה לשלמותה גם לאחר פעולות השימור הנרחבת והמקצועית שנעשתה במקום", אומרת ד"ר ניר.
פרופ' אריאל קושמרו, מנהל המעבדה לביוטכנולוגיה סביבתית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אמר כי המחקר מדגיש את הצורך בניטור ושימור יצירות אומנות ככלל ואומנות קיר בפרט, במיוחד באזורים חשופים לאקלים משתנה. "יש לפתח אסטרטגיות ניטור ארוכות טווח המשלבות ידע מיקרוביולוגי, שימור חומרים ומעורבות קהילתית, במיוחד בהקשר של שינויי האקלים וההתחממות הגלובלית", אומר פרופ' קושמרו.
