במציאות שבה זיהום האוויר בישראל גובה בכל שנה את חייהם של מעל ל-5,500 איש, 80 אחוזים מהפסולת בישראל עדיין מוטמנת באדמה, התחבורה הציבורית מקרטעת, מרבית החשמל מיוצר מדלקים מאובנים, כשהמעבר לאנרגיות מתחדשות עם אגירה איטי, ומשבר האקלים הולך ומסלים, נדמה שאי אפשר להתעלם עוד מהנושא. אבל המצעים והרשימות של המפלגות השונות המתמודדות לבחירות לכנסת מספרים סיפור אחר, שבו התחום הסביבתי, שמשפיע על כל תחום בחיינו ואף על החיים עצמם, שוב נדחק לשוליים. ואם כבר יש אליו התייחסות היא לא מערכתית, אולי פרט למפלגת הדמוקרטים,
מדינת ישראל היא מדינה מפותחת מבחינה כלכלית-חברתית: רמת הכנסה גבוהה, תוחלת חיים גבוהה, שירותי בריאות וחינוך טובים, מחקר מתקדם וטכנולוגיות מפותחות ועוד. אולם מבחינת מאפיינים דמוגרפיים של גידול אוכלוסייה ופערים חברתיים, מדינת ישראל קרובה יותר למדינה מתפתחת, ומבחינת תשתיות ושירותים סביבתיים היא קרובה אפילו למדינה נחשלת.
הסוגיות הסביבתיות שעל הפרק רבות ומורכבות, והן נוגעות כמעט בכל משרד ממשלתי, ועוד יותר מכך באינטראקציה שבין המשרדים, וכן בכל תוכנית לאומית ומקומית. הן משפיעות על חיינו ועל אורחות חיינו ובו-בזמן מושפעות מהדרך שבה אנחנו חושבים ופועלים. לכן הממשלה הבאה תצטרך בראש ובראשונה לקבוע סדר עדיפויות, ובהתאם לנסח מדיניות, להציב יעדים, להכין תוכניות פעולה ולהקצות תקציבים. בהקשר זה צריך לקחת בחשבון גם את הדחיפות ואת מידת ההשפעה הסביבתית של כל נושא ונושא על האזרחים ועל הסביבה הטבעית. בנוסף יש לבחון את העלות מול התועלת, ולא פחות חשוב מכך להתייחס לבשלות וליכולת ליישם את התוכניות, מבחינת תכנון, רגולציה וטכנולוגיות וגם מבחינה פוליטית.
נושא ראשון במעלה, שמחייב התערבות ממשלתית, הוא זיהום האוויר, שכאמור גובה מחיר כבד מאזרחי ישראל, בתמותה ובתחלואה, אבל גם בעלויות משקיות של מערכת הבריאות ובהפחתת הפריון במשק. בהקשר זה יש שני מגזרים עיקריים שצריך לטפל בהם, מגזר התחבורה ומגזר הפסולת, ובעיקר שריפות פסולת. וכמובן שחשוב גם להפחית את הזיהום התעשייתי והזיהום מתחנות כוח.
יש להפחית את הזיהום. תחנת הכוח אורות רבין בחדרה
(צילום: שרון צור)
נושא סביבתי מרכזי נוסף הוא קידום חוסן אקלימי, ובפרט היערכות לחום. משבר האקלים משפיע על הבריאות, על הכלכלה, על הביטחון הלאומי ועל הטבע המקומי, ולכן חייבים להיערך אליו בהקדם ובאופן מערכתי. מדובר בתכנון מותאם אקלים לצד התאמת תשתיות ופתרונות מבוססי טבע ועוד, מהצללה טבעית ומלאכותית והגברת אזורי החלחול ועד לתכנון של מבנים ורחובות, אך גם בהיבטים של ניהול ותפעול, למשל התאמת שעות עבודה ופעילות חינוכית בחוץ לתנאי האקלים. יתרה מכך, יש להבטיח שכל החלטת ממשלה תיעשה בראי משבר האקלים, כלומר לא רק לפי התועלות והעלויות המיידיות שלה, אלא גם לפי האופן שבו היא מושפעת ממשבר האקלים ומשפיעה עליו.
תחבורה בת קיימא, שמחברת בין נגישות וזמינות לבין השפעות סביבתיות, היא עוד נושא סביבתי שעומד לפתחה של הממשלה הבאה. כאמור, למגזר התחבורה יש השפעה משמעותית על איכות האוויר, אך הוא משפיע גם על איכות החיים, כלומר על ניהול הזמן שלנו, על הנוחות שלנו, על הנגישות החברתית בחיבור בין פריפריה למרכז ועוד. בהקשר זה יש להרחיב את מערך התחבורה הציבורית בישראל, ובעיקר לקדם פתרונות לקילומטר הראשון והאחרון, לקדם הליכתיות ושימוש באופניים, להקים רשויות תחבורה ולהכריז על אזורים מופחתי זיהום בערים.
מעבר לתכנון הסביבתי וההיערכות האקלימית בסביבה הבנויה, אנחנו חייבים גם להגן על השטחים הפתוחים והמגוון הביולוגי, כיוון שהמערכות האקולוגיות על מרכיביהן החיים והדוממים הן התשתית הטבעית לקיום החיים שלנו. לכן יש לתכנן ערים קומפקטיות ולקדם התחדשות עירונית וציפוף בתוך הערים ולהפחית בנייה פרברית, אך גם להרחיב את שמורות הטבע ולשמור על מסדרונות אקולוגים.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןעל אף שנדמה שמדובר בנושאים גדולים ומורכבים שמחייבים זמן רב ותקציבים גדולים, יש הרבה תוכניות סביבתיות שאפשר ליישם כבר מחר, או למעשה צריך היה ליישם אתמול. מדובר על פעולות עם ישימות גבוהה, עלות בינונית-נמוכה והשפעה סביבתית וחברתית רחבה. לדוגמה, מעבר מהיר לאנרגיה סולארית עם אגירה, שיוביל להפחתת פליטות מזהמי אוויר וגזי חממה, לביזור משק האנרגיה ולהגדלת החוסן האנרגטי, הוא צעד הכרחי במדינה שטופת שמש ומאוימת כמו שלנו.
גם המהפכה במגזר הפסולת, דהיינו הפחתת ההטמנה והגברת המיחזור והשבת האנרגיה מפסולת, שתפחית פליטות מזהמי אוויר וגזי חממה וכן זיהום מקורות מים וקרקע ותקדם כלכלה מעגלית, רק מחכה למי שייקח אותה בשתי ידיים. כך גם קירור המרחב הציבורי על ידי הצללה עם עצים, מבנים ואמצעים מלאכותיים, להפחתת עומס החום ואיי החום העירוניים, והתייעלות אנרגטית במבנים על ידי בידוד, הצללה, הקמת גגות ירוקים ועוד. לבסוף, מרכיב חשוב בחוסן הלאומי הוא ביטחון מזון, ואתגרי האקלים לצד האתגרים הביטחוניים מחייבים אותנו גם לקדם העדפת מזון מקומי וצמצום בזבוז מזון.
הבחירות הקרובות לכנסת הן הזדמנות להגדיר מחדש מה חשוב לנו כחברה וכמדינה ולהסתכל לאתגרים הגדולים שעומדים לפתחנו בעיניים פקוחות. ואם אנחנו חפצים בשינוי ובריפוי לאומי, אנחנו חייבים לזכור שסביבה בריאה היא מרכיב מרכזי של חוסן ושגשוג אישי ולאומי.
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד"
