מטוס קרב משחרר חימוש עשרות קילומטרים מהמטרה. בשלב האחרון של הדרך הוא כבר לא חייב להסתמך על לוויין שיגיד לו בדיוק היכן הוא נמצא. מצלמה בחלקו הקדמי מביטה בקרקע, משווה את התמונה שהיא רואה לתמונת היעד שנשמרה בזיכרון עוד לפני ההמראה, מזהה את הסביבה ומתקנת את המסלול. בתוך שניות, החימוש מוצא בעצמו את הנקודה שאליה נשלח.
רפאל מערכת ברדים
(צילום: ירון שרון כתב: כתב דיויד עורכת: גלשא )
זו התפיסה שעומדת בלב משפחת הברדים של רפאל, המוכרת בעולם בשם SPICE - ראשי תיבות של Smart, Precise Impact and Cost-Effective. שורשי משפחת החימושים נטועים בידע שרפאל צברה במשך שנים בחימוש אלקטרו-אופטי, בין היתר בפיתוח טיל הפופאי. אלא שב-SPICE הרעיון היה אחר: לקחת פצצה קיימת, להוסיף לה כנפיים, מערכת ניווט ו"עיניים", ולהפוך אותה לחימוש מדויק שמסוגל לדאות עשרות קילומטרים אל המטרה.
המערכת נחשפה בפומבי כבר ב-1999, אז הוצגה ערכה שהפכה פצצת Mk-84 במשקל כ-900 ק"ג לחימוש דואה ומונחה. ארבע שנים אחר כך כבר נכנסה המערכת לייצור עבור חיל האוויר. אבל החידוש המשמעותי לא היה רק בטווח. כאשר החימוש מתקרב לאזור המטרה, הראש האלקטרו-אופטי שלו מצלם את הקרקע ואלגוריתם משווה את התמונה בזמן אמת לתמונות שהוזנו אליו מראש. כך הוא יכול לזהות את אזור היעד, לתקן שגיאות מיקום ולהתביית על נקודת הפגיעה גם בסביבה שבה GPS משובש או אינו זמין.
הדור הכבד של המשפחה, SPICE 2000, מוכר בחיל האוויר כ"ברד פלדה". הוא הפך פצצות במשקל 2,000 ליברות, כ-900 ק"ג - (ומכאן שמו) - לחימושים מדויקים לטווח של עשרות קילומטרים, בשנת ובשנת 2008 זכה הפיתוח בפרס ביטחון ישראל. אחריו הגיע "ברד קל", SPICE 1000, שהמשיך את אותו עיקרון במשקל נמוך יותר ובטווח גדול יותר,. גם הוא זכה בפרס ביטחון ישראל, ב-2019.
אבל הקפיצה הגדולה הבאה הייתה דווקא במזעור החימוש. SPICE 250, "ברד קטן", כבר אינו רק ערכת הנחיה שמתחברת לפצצה קיימת, אלא חימוש שלם בקטגוריית משקל של כ-125 ק"ג. הוא מסוגל להגיע לטווח של כ-100 ק"מ, וארבעה חימושים כאלה יכולים להיתלות על מתלה אחד. המשמעות היא שמטוס יכול לצאת לגיחה עם מספר גדול בהרבה של חימושים ולתקוף מטרות רבות יותר.
עם פרוץ המלחמה הפכה היכולת הזו מפיתוח טכנולוגי לשינוי מבצעי. תהליך הטמעת "ברד קטן" בטייסות היה אז בעיצומו, אך הניסויים, האישורים וההכשרות הואצו בתוך המלחמה. בתוך זמן קצר עבר חיל האוויר מיכולת להטיל ארבעה חימושים בגיחה אחת ל-16. במקביל נדרשה רפאל לשלש את קצב הייצור.
גם ה"עיניים" של הברדים השתנו. ב-2019 חשפה רפאל יכולת זיהוי מטרות אוטומטית ב-SPICE 250, המבוססת על בינה מלאכותית ולמידה עמוקה. במקום להסתפק בהתאמת תמונת השטח לתמונה שנשמרה מראש, המערכת יכולה ללמוד מאפיינים של סוגי מטרות, לזהות מטרות נעות ולהבחין ביניהן לבין עצמים אחרים בסביבה. קישור נתונים דו-כיווני מאפשר גם לעדכן את החימוש בזמן הטיסה, לשנות מטרה או לבטל את המשימה.
הטווחים רק הולכים וגדלים וגם כמות החימושים
(צילום: רפאל)
המשפחה כבר מזמן אינה סיפור ישראלי בלבד. SPICE נמצאת בשירות גם במדינות נוספות, וב-2019 חתמו רפאל ולוקהיד מרטין על שיתוף פעולה לפיתוח, ייצור ושיווק של SPICE 1000 ו-SPICE 2000 בארצות הברית. בהמשך הורחב שיתוף הפעולה גם ל-SPICE 250.
והכיוון הבא כבר נראה לעין. SPICE 250 ER מוסיף לחימוש הקטן מנוע זעיר, שמגדיל משמעותית את הטווח ומטשטש עוד יותר את הגבול בין פצצה דואה לטיל. במקביל ממשיכה משפחת הברדים להתפתח לעבר זיהוי מתקדם יותר, תקיפה של מטרות נעות ופעולה בסביבה רוויית שיבושים.
יותר מ-25 שנה אחרי החשיפה הראשונה, הסיפור של הברדים של רפאל הוא לא רק איך הפכו פצצה "טיפשה" למדויקת. הוא הסיפור של חימוש שלמד לראות, אחר כך לזהות, ולבסוף לפעול כחלק ממערכת שמסוגלת לתקוף יותר מטרות, ממרחק גדול יותר ובפחות תלות ב-GPS. וזהו רק שלב באבולוציה, שעדיין רחוקה מלהסתיים.
פורסם לראשונה: 18:57, 10.09.26
