אנטארקטיקה אומנם נתפסת בעיני רובנו כיבשת רחוקה עם הרבה קרח ופינגווינים, אך למתרחש בה יש השפעה ישירה ומיידית גם על קו החוף של ישראל. לאחרונה חשפו תצפיות לוויין מדאיגות כי הקרחון ת'ווייטס (Thwaites) שנמצא ביבשת, ושקיבל את הכינוי המאיים "קרחון יום הדין", נמצא בתהליך התפרקות מואץ כתוצאה משינוי האקלים.
קרחון יום הדין ת'ווייטס
מדף הקרח המזרחי שלו, המונע מהקרחון לגלוש במהירות אל האוקיינוס, נמצא על סף התנתקות מוחלטת. זה אולי נשמע רחוק מאיתנו, אך התהליך הזה מניע תהליכים שישפיעו גם על עליית מפלס הים התיכון, על התשתיות ועל ערי החוף שלנו.
האפקט של שינוי האקלים יתגבר
אבל למה, בעצם, מומחים ומומחיות בעולם מודאגים כרגע מקריסת הקרחון? במחקר שפורסם כבר לפני כמה שנים, דימה צוות המחקר את מדף הקרח המזרחי של ת'ווייטס לשמשה קדמית של מכונית, שבה סדק קטן עלול להוביל להתנפצות פתאומית. מדידות לוויין ו-GPS אכן חשפו רשת סדקים מעמיקה המתפשטת במרכז המדף בקצב של עד שני ק"מ בשנה, ושעתידה להצטלב עם קניונים תת-קרחוניים במסלול שבירה מסוכן של "זיג-זג". תהליך כזה יביא לקריסתו המלאה של הקרחון בתוך שנים בודדות.
ד"ר מיה אלסר, אקולוגית ימית, עמיתת מחקר במכון ללימודי ים באוניברסיטת חיפה, וחברה בפורום מדעני ומדעניות האקלים, מסבירה: "קרחון יום הדין הוא קרחון יבשתי ענק במערב אנטארקטיקה, המוחזק על ידי מדף קרח ימי שמאט את גלישתו אל הים. הקרחון מכיל מספיק קרח כדי להעלות את מפלס הים העולמי ב-65 ס"מ אם יפשיר לגמרי, וקריסתו עלולה לגרום לתגובת שרשרת אזורית, שתגרור קריסה של קרחונים נוספים המרכיבים את יריעת הקרח של מערב אנטארקטיקה. תגובת שרשרת כזו עלולה להוסיף עוד 3.3 מטרים למפלס המים העולמי. החשש הוא שאם הסדקים ימשיכו להתרבות ולהעמיק, המדף כבר לא יוכל להחזיק את החלק היבשתי של הקרחון, וקרחון ת'ווייטס יגלוש אל המים וכאמור – יגרור אחריו קרחונים יבשתיים נוספים".
ד"ר אלסר מזהירה כי קריסה כזו תגביר את האפקט של שינוי האקלים: "משטחי הקרח הלבנים והעצומים בקטבים מחזירים כ-80 אחוז מקרינת השמש בחזרה לחלל, בעוד שהאוקיינוסים הכהים בולעים את מרבית האנרגיה. הצמצום בשטחם של קרחונים ימיים מביא לכך ששיעור החזרת הקרינה של כדור הארץ קטן, ואילו כמות גדולה יותר של אנרגיה נבלעת באוקיינוסים ומביאה להתחממות נוספת של המים – מה שמביא להאצה בקצב הפשרת הקרחונים. הפשרת קרחון בסדר גודל של ת'ווייטס תגרום לירידה משמעותית בהחזרת הקרינה לחלל ובעלייה משמעותית של קליטת קרינה וחום במים, מה שיגביר את קצב ההתחממות".
הים התיכון עולה מהר יותר
אפקט כזה, כמובן, לא יישאר בגבולות הקוטב הדרומי, אלא יגיע גם אלינו. ההתחממות שתיווצר כתוצאה מהתפרקות קרחון ת'וויטס תגרום גם להתחממות מי הים התיכון. מכיוון שהים התיכון הוא אגן סגור, כשהמים שלו מתחממים הם עוברים תהליך של 'התפשטות תרמית' – הנפח שלהם גדל, וכך המפלס בחופים שלנו עולה בחדות.
מידע על תהליך התפרקותו של קרחון ת'ווייטס, המכונה "קרחון יום הדין"
(צילום: Yasin Demirci/Anadolu/Getty Images)
על פי דו"ח של המכון לחקר ימים ואגמים לישראל (חיא"ל), קצב עליית מפלס הים באזורנו אינו אחיד, ואף עולה על הממוצע העולמי בחלק מהמדדים. הניטור ארוך הטווח של חיא"ל בתחנת המדידה בחדרה מראה כי מאז 1992 נרשמה עלייה ממוצעת של 4.6 מ"מ בשנה – זאת ביחס לקצב הגלובלי הממוצע שעמד על כ-3.2 מ"מ בשנה באותה התקופה. בשקלול נתונים היסטוריים, מפלס הים באזורנו עלה בכ-18.5 ס"מ מאז אמצע המאה ה-20. הדו"ח גם מציין כי בתרחישי הקיצון, מפלס הים באגן המזרחי צפוי לעלות בכמטר נוסף עד לשנת 2100.
לעלייה כזו יהיו השלכות הרסניות על החיים בישראל. אלסר מונה את הסיכונים המרכזיים שצפויים להשפיע על האדם: "הצפת אזורים נמוכים במישור החוף, עלייה בקצב שחיקת מצוקי החוף כמו בחוף השרון, הצפה של תשתיות תת-קרקעיות על ידי מי תהום – כמו שכבר קורה בשכונת בת-גלים שבחיפה וברמת החייל בתל אביב, והמלחת מי התהום באקוויפר החוף. איכות המזון המגיע מהים עלולה להיפגע, כמו גם איכות המים המותפלים שמגיעים למרבית בתי האב בישראל, שתיפגע כתוצאה מפריחת אצות וממצב של מחסור בחמצן".
החשש: עלייה במפלס פני הים - גם בישראל
(צילום: מוטי קמחי )
נוסף על השינויים המבניים בקו החוף, ההתחממות המהירה צפויה לייצר תופעות מטאורולוגיות קיצוניות. קצב האידוי הגבוה של הים התיכון גורם כבר כיום לשיטפונות ולסערות, ואם הוא יתגבר, התופעות הללו עלולות להקצין. "בעשורים האחרונים, בעיקר בחודשי הסתיו והחורף, מתפתחות בים התיכון סופות הדומות במבנה שלהן לסופות הציקלון הטרופיות", מסבירה אלסר. "למזלנו, הן נדירות וחלשות יותר מהוריקן, אך כל סערה כזו מביאה איתה גשמים חזקים אל היבשה, הגורמים לשיטפונות".
האם הגענו לנקודת האל-חזור?
המושג "נקודת אל-חזור אקלימית" מתאר סף שמהעבר השני שלו, התהליכים הופכים לבלתי הפיכים. הפשרת קרחון ת'ווייטס היא נקודת מפנה כזו, בעיקר בשל הפגיעה בהחזרת קרינת השמש ועליית מפלס פני הים. "עדיין לא הגענו לנקודת האל-חזור, אבל אנחנו קרובים", אומרת אלסר. "אף על פי שהקטבים נראים רחוקים מאוד מהמציאות הישראלית, יש להם השפעה עצומה על האקלים בכל העולם, ולכן צריך לייחס חשיבות לתהליכים שקורים גם בקצה השני של העולם. זה לא אומר שצריך להיכנס לפאניקה. גם לנו, האזרחים הפשוטים, יש אפשרות להיערך לשינוי האקלים". בין היתר, אנחנו יכולים להשתדל לקנות פחות מוצרים חדשים, לצרוך פחות אנרגיה ולהפחית את השימוש ברכב הפרטי. במקביל לצעדים אישיים, היא מדגישה, יש גם צעדים מערכתיים שחשוב לקדם, כמו התאמה של סביבת החיים באמצעות בנייה מותאמת אקלים, נטיעת עצים להצללה והתקנת פאנלים סולאריים איפה שאפשר. "ממשלות, ארגונים ואנשים פרטיים – אנחנו צריכים לעשות כל שביכולתנו כדי להאט את קצב שינוי האקלים וההתחממות", מסכמת אלסר. "עם זאת, שינוי האקלים כבר כאן – אנחנו מרגישים אותו בחיי היום-יום בגלי החום, במזג אוויר הפכפך וקיצוני ובשנות הבצורת. אנחנו צריכים להיות מודעים ולהיערך לחיים במזג אוויר קיצוני יותר".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
