מאז שיצאנו ממצרים וחצינו את המדבר נראה כאילו השארנו מאחורינו רק סלעים, חול ושקט: בין מכתש רמון לערבה הדרומית נפרס המדבר הישראלי, שמחובר מבחינה ביו-גאוגרפית לרצועת המדבריות הסהרו-ערבית. המדבר שלנו רגיש מאוד לשינוי האקלים ועדיין רחוק מאוד מלהיות מובן לנו עד הסוף. גם אם הוא נתפס לא פעם כמרחב ריק, כמעט קפוא בזמן, מתברר שדווקא באזורים היבשים ביותר של ישראל מסתתרות גם הפתעות כמו מיני צמחים נדירים, שלא תועדו כאן בעבר.
בשנתיים האחרונות, ב-2024 וב-2025, פורסמו שני מאמרים רחבי היקף שכיסו עשרות מינים חדשים לישראל, וכן מאמר שעסק ביחנוקים - קבוצת צמחים טפיליים הבולטים בעמודי פריחה צבעוניים לאחר עונת הגשמים. במאמרים תועדו מינים שלא הופיעו בעבר ברשימות הרשמיות של צמחיית ישראל – חלקם כבר מוכרים ממדבריות רחוקים בצפון אפריקה ובחצי האי ערב, אבל לא תועדו כאן עד עכשיו. נוסף עליהם, נמצא גם מין אחד חדש למדע: יחנוק מימי, שהתגלה במהלך המחקר ונקרא על שמה של הבוטנאית מימי רון.
המחקר הובל על ידי בר שמש, מנהל מחלקת הבוטניקה במכון דש"א שבמוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, דר בן-נתן, בוטנאי בכיר במכון, וד"ר אורי פרגמן-ספיר, המנהל המדעי של הגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם. מימי רון - שעל שמה נקרא היחנוק החדש - ממייסדות מחלקת הבוטניקה במכון דש"א ומומחית לצמחיית המדבר, הייתה שותפה למציאת חלק מהמינים. שמש מדגיש כי ריכוז המידע ודיוקו הוא צעד חשוב: "כדי לשמור על הטבע, צריך קודם כול לדעת מה יש לנו".
המדבר כחלק מרצועת מדבריות עולמית
כשמסתכלים על רשימת המינים החדשים, מסתמן שלא מדובר רק בסיפור מקומי. רבים מהם אינם "צמחים ישראליים" במובן הצר, אלא חלק מרצועת מדבריות רחבה המשתרעת מצפון אפריקה, דרך סיני והנגב, ועד חצי האי ערב ומערב אסיה - רצף אקלימי וגיאולוגי שבו המדבר הישראלי הוא חולייה אחת בשרשרת ארוכה.
הגילויים בישראל עוזרים להשלים מפה ביו-גאוגרפית רחבה יותר. שמש מסביר כי למעשה אנחנו חלק ממערכת המדבריות העולמית. מבחינת הצמחים, גבולות מדיניים אינם קיימים. תפוצתם נקבעת על פי משטרי גשם, סוגי קרקע, טמפרטורות וגבהים, לא על פי קווי גבול על מפה. במובן הזה, כל תיעוד חדש אינו רק תוספת לרשימת המינים של ישראל, אלא עדכון של הבנת הקשרים האקולוגיים בין המדבר "שלנו" למדבריות שסביבו. כך למשל, חלבלוב הסהרה שהתגלה פה היה מוכר עד לאחרונה מצפון אפריקה, ובאשן זהוב מוכר מחצי האי סיני.
חלבלוב הסהרה: קפיצה מצפון אפריקה למכתש רמון
אחד הסיפורים הבולטים, כאמור, הוא גילויו של חלבלוב הסהרה, תת-מין שהיה מוכר מצפון-מערב אפריקה, ממרוקו ועד תוניסיה. שמש אומר כי הופעתו במכתש רמון מעלה שאלה חשובה: האם מדובר בקפיצה נדירה של מין מצפון אפריקה לישראל, או שמא הוא מתקיים גם במדבריות שביניהן, ופשוט לא תועד עד היום? במדבריות נרחבים כמו אלו שבאפריקה, שבהם הסקרים הבוטניים חלקיים, ייתכן שהצמח קיים אך טרם זוהה. במקרה כזה, הגילוי בישראל יכול לשמש כהשלמה של רצף מדברי רחב יותר.
באשן זהוב: חציית גבול מדברית
באשן זהוב היה מוכר ממזרח חצי האי סיני, אך לא תועד בישראל עד לשנים הגשומות של 2016–2017. מי שזיהה אותו ראשון בתחומי הארץ היה דודי ריבנר, בוטנאי מקיבוץ אילות, שמרבה לטייל בסיני ובירדן והכיר את הצמח משם. כשהבחין בו בערבה הדרומית, סמוך לגבול, ידע מייד במה מדובר. שמש טוען כי הסיפור הזה מדגיש את החשיבות של הידע של תושבים מקומיים לתיעוד וגילוי של צמחים. "הם אלו שממש מכירים את השטח לעומקו", הוא אומר.
המין נובט ופורח רק בשנים גשומות במיוחד, תכונה האופיינית לרבים מצמחי המדבר. כלומר, צמחים כאלה יכולים שלא להופיע כלל בשנות בצורת, ולחזור ולהתגלות רק כשהתנאים מתאימים, מה שממחיש עד כמה תיעוד שלהם תלוי גם בכמות המשקעים וגם בתזמון הסקרים.
היחנוקים: משני מינים לחמישה
הסיפור המורכב ביותר נוגע ליחנוק, צמח טפיל חסר עלים המבצבץ מהקרקע בעמודי פריחה צבעוניים. בעבר הוכרו בישראל שני מינים בלבד: יחנוק המדבר ויחנוק המליחות. אלא שהבדיקה המחודשת העלתה כי יחנוק המליחות כלל אינו גדל בישראל, וחלק מהאוכלוסיות שיוחסו לו שייכות למינים אחרים. דר בן-נתן, שהוביל את העבודה, מספר: "לקח הרבה מאוד זמן עד שמישהו הגיע לבדוק את זה באופן רציני, וברגע שזה נבדק, היו תגליות משמעותיות לגבי מיני היחנוקים שקיימים פה". במחקר שולבו השוואות מורפולוגיות ועבודה גנטית, ובסופו הוכרו חמישה מינים בישראל וביניהם יחנוק מימי, שתואר לראשונה במדע.
מינים רגישים לאקלים
אחת ההבנות היא שחלק מהמינים החדשים קשורים לבתי גידול רגישים במיוחד. למשל, יחנוק חיוור גדל בשולי מעיינות במדבר. ירידת מפלסי מי התהום, בין היתר בשל שאיבה ושינוי האקלים, עלולה להשפיע על הצמח המארח שאליו הוא נטפל. "כל עוד הצמח שהם נטפלים אליו חי, הם יכולים להמשיך לקבל מים", מסביר בן-נתן, אך הוא מדגיש כי "ישנה השפעה לכמות המשקעים, לעוצמת השיטפונות, לטמפרטורות ולמשך של העונה הגשומה על הצמח המארח, מה שמשפיע בעקיפין גם על היחנוק".
חלק מהמינים שנמצאו, כמו יחנוק מימי וסיברה ננסית, קשורים לאזורי המדבר הגבוהים, כמו הר הנגב ומדבר יהודה הגבוה. באזורים אלה שוררים תנאים קרירים יותר בהשוואה לערבה ולבקעות הנמוכות. שמש מסביר כי מדובר לעיתים במינים שמקורם באזורים הרריים קרירים יותר: "אלו צמחים שמגיעים מההרים הגבוהים של המזרח התיכון – כמו ירדן והחרמון, הרי סיני הגבוהים ואפילו מזרחה עד לאזור של איראן".
לדבריו, שינוי האקלים משפיע במיוחד על מינים כאלה. "יש פחות גשם וגם פחות קר", הוא אומר, ומציין כי כבר כיום ניכרת אצל חלק מהמינים הנדירים "הצטמצמות די מהירה של האוכלוסיות". את התהליך הוא מדמה לאי בלב ים: "אפשר לחשוב על ההר בתור אי שמוקף בים חם ומדברי – ככל שהאקלים משתנה, התנאים מתקיימים רק יותר ויותר גבוה". במילים אחרות, ככל שהטמפרטורות עולות, השטח שבו מתקיימים התנאים המתאימים למינים הללו הולך ומצטמצם.
המדבר מתגלה בפרטים הקטנים
למרות יותר ממאה שנות מחקר בוטני, מתברר שהמדבר הישראלי עדיין טומן בחובו הפתעות. בן-נתן מספר שכדי להצליח לזהות רשמית אוכלוסייה של יחנוק חיוור, הוא נאלץ לחזור לאותו האתר שוב ושוב: "חזרתי לשם בכל אביב במשך ארבע או חמש שנים רצוף. רק באביב שעבר סוף-סוף הצלחתי לתפוס אותם פורחים".
שמש מוסיף כי המדבר הישראלי הרבה יותר מגוון ממה שאנחנו חושבים, וכי עדיין יש בו אזורים ובתי גידול שלא מופו עד תום. בסופו של דבר, הסיפור האמיתי מתגלה דווקא ברזולוציה הנמוכה ביותר, כפי שמתאר בן-נתן: "ככל שרואים יותר את הפרטים הקטנים, הכול נהיה יותר יפה ומעניין". והמדבר, כך מתברר, רחוק מלהיות שומם. הוא פשוט דורש סבלנות ועין חדה.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
