לפני כ-28 אלף שנים, נער מתבגר יצא לחפש מזון באזור שהוא כיום צפון איטליה. זה היה מסעו האחרון. נסיבות מותו נותרו בגדר תעלומה, אך הוא זכה לקבורה הולמת במערה בליגוריה של ימינו, עם שלל פרטי קבורה. כעת, לאחר ניתוח מחודש של שרידי השלד, התגלו נסיבות מותו של מי זכה לכינוי "הנסיך": תקיפת דוב.
ויטאלה ספראצ'לו, ביו-ארכאולוג מאוניברסיטת קליארי בסרדיניה, אמר ל-Live Science, כי אותו נער מתבגר - שהיה בן 14 עד 17 שנים במותו - איבד את הכרתו במהלך האירוע, מה שהוביל בסופו של דבר למותו הטרגי. "באותה העת, אנשים צדו דובים, שנטו להימנע ממפגש עם בני האדם. יחד עם זאת, המפגשים הללו היו אפשריים", הסביר ספראצ'לו.
5 צפייה בגלריה
שרידי השלד של הנער שזכה לכינוי "הנסיך", במערה בליגוריה שבצפון איטליה
(צילום: Lorenzo Donzelli/Ligurian Archaeological Museum)
כאשר שרידי השלד של "הנסיך" נמצאו במערה בליגוריה בשנת 1942, סברו הארכאולוגים באותה העת כי הוא סבל מאירוע טראומטי משמעותי בסביבות זמן מותו עקב נזק נרחב לעצמות אזור הכתף השמאלית, צווארו ולסתו התחתונה. עם זאת, לא פורסם מעולם ניתוח רשמי של השלד, וגופתו של הנער הורכבה מחדש, והוצגה במוזיאון הארכאולוגי בליגוריה זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה.
לאחרונה, ספראצ'לו ועמיתיו קיבלו אישור מהמוזיאון לבחון את העצמות מחדש, אחת בכל פעם, כדי למלא את פער הידע הזה. הם סרקו את העצמות ויצרו מודלים תלת-ממדיים של חלק מהעצמות, במחקר שפורסם בכתב העת Journal of Anthropological Sciences.
5 צפייה בגלריה
גולגולת הנער, עם הסימן שרמז על תקיפת דוב
(צילום: מתוך כתב העת Journal of Anthropological Sciences)
5 צפייה בגלריה
סימני נשיכת הדוב על עצם השוקית של הנער שזכה לכינוי "הנסיך"
(צילום: מתוך כתב העת Journal of Anthropological Sciences)
לאחר ניתוח מדוקדק של התמונות, החוקרים הגיעו למסקנה כי הנער הצעיר אמנם סבל מטראומה קשה בכתף ובפנים בסביבות זמן מותו, אך גם הותקף על ידי דוב – נוכח סימני טפרים ונשיכות שהתגלו על הגולגולת ועצם השוקית.
בהתחשב בבעלי החיים הנפוצים באתרים ארכאולוגיים של סוף תקופת הפלייסטוקן באיטליה ובדפוס הפגיעות, סברו החוקרים כי "הנסיך" הותקף על ידי דוב חום (Ursus arctos) או דוב המערות (Ursus spelaeus) שנכחד מן העולם.
עדויות מיקרוסקופיות להתאחות העצמות גילו כי הנער שרד את ההתקפה הראשונית, עד שלושה ימים. החוקרים הופתעו לגלות זאת, בהתחשב בהיקף הפגיעה. על כן, נראה כי מותו התרחש לא בגלל הנשיכה או החבטה העוצמתית, אלא בגלל פגיעה מוחית, דימום פנימי או אי ספיקת איברים מרובים.
למרות שציידים-לקטים קדומים היו ללא ספק מודעים לבעלי חיים שעלולים להוות סכנה, שהאירוע הטרגי והשלכותיו זעזעו את הקהילה הקטנה אליה השתייך הנער. לאחר מותו, הוא נקבר על ידי בני קהילתו על מצע של אוכרה אדומה (תערובת אדמתית של תחמוצת ברזל וכמויות משתנות של חימר וחול) עם כיסוי ראש שהוכן ממאות קונכיות. כמו כן, נטמנו לצד הנער תליוני שנהב, בעוד שבידו הימנית אותר להב עשוי צור שיובא מדרום צרפת. גוש גדול של אוכרה צהובה הונח באזור שבין כתפו, צווארו ולסתו הפגועים.
