אמנם זו לא הפעם הראשונה שבה התופעה הזו מתרחשת, אבל בימים האחרונים תושבי אינדונזיה הרימו את ראשם אל השמיים וצפו בקשת של צבעים שעיטרה אותם, סמוך לעננים. תופעה זו, הידועה בשם "זוהר עננים" (Cloud Iridescence) נראית קסומה לעין, אך למעשה מאחוריה עומד הסבר הקשרו בעקרונות הפיזיקה.
תופעת "זוהר עננים" באינדונזיה
(צילום: The Weather Channel)
כל העננים מורכבים מחלקיקים זעירים התלויים באוויר. חלקיקים אלו יכולים להיות טיפות מים, גבישי קרח, או שילוב של שניהם. כל העננים מורכבים מחלקיקים זעירים התלויים באוויר. החלקיקים הללו יכולים להיות טיפות מים, גבישי קרח, או שילוב של שניהם.
לדבריו של פרופ' יובל ראובני, מהמחלקה לפיזיקה באוניברסיטת אריאל, וחוקר בכיר במו״פ מזרח, כדי לקבל צבעים חזקים צריך שהחלקיקים יהיו קטנים יחסית, אחידים בגודלם, ובשכבה דקה של ענן. לכן, רוב העננים נראים לבנים או אפורים, ורק חלק קטן מהם מראה ססגוניות ברורה. "בשונה מקשת בענן, אשר נוצרת משבירה והחזרה פנימית מטיפות גשם גדולות יחסית, ובדרך כלל מופיעה מול השמש, כאשר קרני השמש עוברות דרך טיפות המים הזעירות או גבישי קרח בתוך ענן דק, הן מתפזרות סביב הטיפות בתהליך הנקרא עֲקִיפָה (Diffraction), שזה למעשה היכולת של גל 'להתכופף' או להתפשט סביב מכשול קטן או דרך פתח צר".
במקרה של אור בענן, האור עובר סביב טיפות מים זעירות. כל טיפה מתנהגת כאילו היא יוצרת הפרעה קטנה בגל האור, ולכן האור אינו ממשיך רק בקו ישר, אלא מתפזר בזוויות קטנות סביב הטיפה. בנוסף, מה שקובע אילו צבעים יתחזקו בכל כיוון היא תופעה פיזיקלית נוספת הנקראת "התאבכות" והיא למעשה החיבור בין גלים. "כאשר שני גלי אור מגיעים לאותה נקודה, הם יכולים להתחזק או להחליש זה את זה. אם שיא של גל אחד פוגש שיא של גל אחר, מתקבלת התאבכות בונה, והאור מתחזק", מסביר פרופ' ראובני. "אם שיא של גל אחד פוגש שפל של גל אחר מתקבלת התאבכות הורסת, והאור נחלש. בענן ססגוני, אור השמש עובר סביב הרבה טיפות קטנות ודומות בגודלן. גלים באורכי גל שונים (אדום, ירוק, או כחול) עוברים מסלולים מעט שונים ולכן מתחזקים בזוויות שונות. לכן הצופה רואה אזורים צבעוניים ומתקבלים כתמי צבע חזקים המזכירים קשת, אך כאמור, זו אינה קשת רגילה".
אבל למה אנחנו לא רואים את זה בכל יום? יש כמה תנאים כמעט הכרחיים: ראשית, השמש קרובה יחסית לענן מבחינת זווית הראייה, משום שהעקיפה חזקה בזוויות קטנות יחסית. לכן היא נפוצה בשולי עננים הנמצאים סמוך לדיסקת השמש מנקודת מבטו של הצופה. שנית, זה חייב להיות ענן דק או שולי ענן דקים. "אם הענן עבה מדי, האור עובר פיזור מרובה ונבלע או מתפזר לפני שנוצר מרחב צבעים ברור. לכן, הצבעים מופיעים בעיקר בשוליים, בכיפה דקה מעל ענן, או בשכבות ענן חצי-שקופות", אומר פרופ' ראובני. "עם זאת, התנאי החשוב מכל הוא כאשר טיפות הענן קטנות ואחידות בגודלן, כך שמתקבלת התאבכות מסודרת ולכן צבעים מובחנים. אם יש ערבוב גדול של גדלי טיפות, הצבעים 'נמרחים' ונראים לבנים או אפורים".
במקרה של האירוע באינדונזיה לפני מספר ימים, מדובר ככל הנראה בענן צעיר, או כזה שמתחדש באופן דינמי ואז הטיפות נוצרות ומתאדות במהירות, ואינן מספיקות לגדול מאוד או להתלכד. לכן נשמרת אוכלוסייה של טיפות קטנות, המתאימה במיוחד לססגוניות. רקע כהה יחסית או חסימה חלקית של השמש על ידי הענן עצמו מסייעים לראות את הצבעים בלי סנוור ישיר.
התופעה נפוצה בעיקר בעננים דקים יחסית בגובה בינוני או גבוה: ענני כבשה בגובה בינוני (אלטו-קומולוס), עננים גבוהים, דקים וגרגריים (צירו-קומולוס), ענני נוצה גבוהים בעיקר כאשר יש גבישי קרח קטנים (צירוס), עננים עדשתיים הנוצרים לרוב בגלי הרים (ענני לנטיקולר), וענני "כובע" מעל ענני קומולוס או קומולונימבוס מתפתח (ענני פילאוס).
פרופ' ראובני מציין כי זו אינה תופעה ייחודית לאזורים טרופיים, אם כי בישראל היא לרוב תהיה קצרה וחמקמקה. "ניתן יהיה לראות ססגוניות עננים בישראל בעיקר במצבים הבאים: באביב ובסתיו, כאשר יש עננות בינונית-גבוהה מפותחת, שינויים מהירים בלחות וענני אלטו-קומולוס או צירו-קומולוס דקים", מסביר פרופ' ראובני. "עם זאת, תופעה זו יכולה להתקיים גם בחודשי החורף (בשולי ענני סערה מתפתחים או בעננות גבוהה ודקה לפני או אחרי מערכת גשם) ובחודשי הקיץ, אם כי לעיתים רחוקות יותר, כאשר מופיעים ענני צירוס או צירו-קומולוס גבוהים או שאריות עננות גבוהה".
