בתוך מרחבי הסוואנה של קניה, למרגלות הר הקילימנג'רו,בשמורת אמבוסלי הגדולה, חי פיל אחד שהפך לאגדה עוד בחייו - קרייג. הוא היה מהפילים הנדירים בעולם עם זוג חטים הכי גדולים והכי כבדים - כל אחד מהם שקל מעל 45 ק"ג ואורכם מעל שני מטר- שחרקו באדמה בכל צעד שעשה.
קרייג נולד בשנת 1972 ומת בשלווה הבוקר (שבת) בגיל 54 - גיל מופלג לפיל בר, במיוחד בתקופה שבה מרבית אחיו לא שורדים את אכזריות הציד הבלתי חוקי. ביום שלפני מותו התמוטט כמה פעמים, וריינג'רים מסורים נשארו לצידו כל הלילה. עם בוקר, נשכב - ולא קם. הוא מת למרגלות הקילימנג'רו - ההר הגבוה ביותר באפריקה, המקום שבו בילה את כל חייו. מוות טבעי לפיל נדיר - דבר כמעט בלתי נתפס.
לפני כשנתיים זכיתי לצלם את קרייג. כמישהי שמצלמת חיות בר בכל העולם - זו הייתה אחת החוויות העוצמתיות והרגשיות שחוויתי ושלא אשכח לעולם. מצאתי את עצמי במרחק לא רב ממנו, ביליתי לידו יומיים בשעות אחר הצהריים כמובן עם איש יקר משבט המסאי, אחד הריינג'רים שהפיל כבר הכיר שנים .מצאתי את עצמי מביטה בפיל עצום ממדים, פיל בר אפריקני - מהפילים המסוכנים בעולם, ובכל זאת - הוא היה כל כך נינוח, כל כך רגוע, כל כך יפה, כל כך עצום בגודלו, ובו בזמן עדין, שקט ונוכח ברוך. לא פחדתי כלל, הרגשתי כאילו אנחנו מבינים זה את זו והיה בינינו מין כבוד הדדי.
קרייג היה הרבה מעבר לפיל יוצא דופן. הוא הפך לסמל חי של תקווה, דווקא בתקופות הקשות ביותר של משבר הציד והסחר בשנהב. במשך שנים הוא היה הפנים של מה ששימור אמיתי וארוך טווח יכול להשיג.
העובדה ששרד כל כך הרבה שנים, בתקופה שבה ענקים כמוהו נעלמו בזה אחר זה – היא נס קטן. נס שהפך לאפשרי רק בזכות הגנה בלתי פוסקת - 24 שעות ביממה - של שירות חיות הבר של קניה ופקחים מקומיים של בני המסאי, שליוו אותו באומץ, באהבה ובתחושת שליחות עמוקה.
הם לא שמרו רק על פיל - הם שמרו על תקווה.
מותו מזקנה הוא, במונחי שימור, ניצחון גדול. הדבר מוכיח שכאשר קהילות מקומיות, רשויות לאומיות ושותפים בינלאומיים עובדים יחד, אפילו הענקים הפגיעים ביותר יכולים לחיות את כל חייהם הטבעיים.
המורשת של קרייג תחזיק מעמד הרבה מעבר לאמבוסלי. הוא יזכיר לעולם מדוע בעלי החיים המופלאים הללו - והנופים שהם תלויים בהם -חשובים מאוד ושווים להילחם עבורם.
קרייג, לעולם לא אשכח אותך.
מרלן נוי היא צלמת בעלי חיים, חברת הנהלת של האגודה הישראלית לצילום טבע
