הנקרופוליס של תבאי, השוכן מול לוקסור של ימינו, כולל למעלה מ-400 קברים. במחקר שפורסם בכתב העת Frontiers in Environmental Archaeology, בחנו חוקרים מספרד את חדר הקבורה מספר 3 בקבר TT 209 – במטרה לשחזר כיצד נעשה שימוש בחלל קבורה זה, וכיצד נעשה בו שימוש חוזר, בתקופה שבין בנייתו במהלך השושלת ה-25 (754-656 לפני הספירה) לבין התקופה התלמאית (305-30 לפני הספירה), אז ננטש.
גלריה
פרטים חנוטים מהנקרופוליס של תבאי, המציגים שונות בכיוון הגוף ובתנוחת הזרועות
(צילום: Proyecto Dos Cero Nueve, Universidad de La Laguna/DR. Jared Carballo-Pérez)
"מצאנו 16 גופות אדם חנוטות, כלב חנוט, ומוקד קבורה שהכיל שרידים של לפחות ארבעה בני אדם נוספים", אמר ד"ר ג'ארד קרבאיו-פרס, חוקר מאוניברסיטת לה לגונה, שנמנה עם צוות החוקרים. "לא מדובר בהצטברות אקראית או בכך שהטקס המקורי איבד את משמעותו עם הזמן. נהפוך הוא – ניכר שכל הטמנה חדשה הותאמה לנוכחותן של הגופות הקודמות – מעין 'זיכרון טקסי-קבורתי' בתהליכי השימוש החוזר באתר".
כדי להעמיק את ההבנה בנוגע להנחת הגופות ולשינויים במרחב הקבורה, החוקרים חפרו בחדר הקבורה, צילמו את המומיות והכינו רישומים ותיאורים של מיקומן, כיוונן ויחסן למבני הקבר. החדר מכיל תשעה מכלולי קבורה, הכוללים קבורות של יחידים וקבורות משותפות, וכן חפצי קבורה נלווים.
עדויות להפרעה ולהזזה שפגעו בשני פרטים חנוטים בחדר קבורה בנקרופוליס של תבאי
(צילום: Proyecto Dos Cero Nueve, Universidad de La Laguna/DR. Jared Carballo-Pérez)
המיקום היחסי של מספר פרטים, תוך הדגשת מגעים אנכיים ישירים וחפיפות חלקיות בין הגופות. הפרטים M6 ו-M7 מונחים זה על גבי זה בצמידות, כאשר הכלב (M9) ממוקם מעל הגפיים התחתונות שלהם
(צילום: Dr. Jared Carballo-Pérez)
מחברי המחקר הבחינו כי בתחילה הונחו גופות המתים לבדן ובתוך ארונות קבורה. אולם בשלב מאוחר יותר, לקראת סוף השושלת ה-25 והתקופה הפרסית (סביב 680-404 לפני הספירה), החלו להכניס גופות לכל חלל שנותר פנוי. הדבר הוביל לניצול צפוף יותר של המרחב. במקרים מסוימים ניכר שינוי באופן הנחת הגפיים – למשל, זרוע מקופלת פנימה, לעומת קבורות קדומות יותר שבהן הזרועות היו בדרך כלל מתוחות.
כמו כן, בתקופה הפרסית הבחין הצוות במעבר מהנחת גופות בנפרד לסידורן במנח אנכי. גופות המונחות זו על גבי זו נמצאו בשני-שלישים מהקברים בחדר. "נראה כי האנשים הקדומים ביותר שנקברו כאן היו בעלי מעמד חברתי גבוה, שכן הם נקברו בארונות קבורה, בליווי רשתות קבורה וקמעות, וכן עם מכלול פריטים יקרי-ערך – כגון התכולה שנמצאה בתוך אמפורות פיניקיות, שרבות מהן התגלו לצידם" אמר ד"ר מיגל אנחל מולינרו פולו, אגיפטולוג מאוניברסיטת לה לגונה, שנמנה עם צוות החוקרים.
חדר הקבורה מספר 3 של קבר TT 209 בנקרופוליס של תבאי
(צילום: Proyecto Dos Cero Nueve/José Miguel Barrios Mufrege)
בחלק הדרום-מזרחי של החדר, ארבע מומיות וכלב חנוט אחד נקברו זה מעל זה בתקופה התלמאית. "הגופות שנקברו זו מעל זו במנח אנכי לא הונחו בארונות קבורה, אך עברו תהליך חניטה קפדני. כמו כן, ניתן לקשור אותן לכדים המוצבים במנח אנכי, המעידים על טקס ייחודי שלא הופיע בשלבים המוקדמים יותר של השימוש בקבר" אמר ד"ר מולינרו פולו. "פרט אחד שאני מוצא יפה במיוחד הוא נוכחותו של כלב חנוט שהונח ישירות על גבי המומיות של גבר ואישה" הוסיף ד"ר קרבאיו-פרס. "דבר זה עשוי להעיד על קשר קרוב בין בני האדם הללו לבין בעל החיים. עם זאת, יתכן שהדבר משקף גם שינוי נוסף בפרקטיקה הטקסית, שבו בעל חיים מקבל על עצמו את תפקיד ה'פסיכופומפוס' – מלווה סמלי במסע אל העולם הבא".
ממצא זה, לצד שינויים מסוימים בסידור הגופות – למשל, בשכבות קבורה מאוחרות יותר נקברו הפרטים כששתי זרועותיהם משולבות על החזה, בתנוחה המכונה בפי חוקרי מצרים "תנוחת אוסיריס" – מעיד על כך שהקבר לא איבד את הסדר או המבנה שלו, וכי הטקסים התרבותיים לא נזנחו. במקום זאת, יש לראות בחדר הקבורה מרחב ששב ומופעל מחדש. מרחב שעבר ארגון מחדש בעקבות קבורות נוספות, אשר שינו את סידור החלל ואת משמעותו מבלי למחוק את העבר. במקום זאת, יש להתייחס לתא כאל מרחב המופעל מחדש שוב ושוב, שעוצב מחדש על ידי קבורות חדשות ששינו את הארגון והמשמעות של המרחב עצמו מבלי למחוק את העבר. "הממצאים שגילינו מסייעים בהבנה טובה יותר של ההתנהגויות החברתיות העומדות בבסיסן של פרקטיקות הקבורה במצרים בעת העתיקה", סיכם ד"ר קרבאיו-פרס.
