טלסקופ החלל החדשני שנאס”א שיגרה אתמול (יום א') הוא אחד משלושת טלסקופי החלל הגדולים שלה, ומצטרף להאבל הוותיק ולטלסקופ ג’יימס ווב. הטלסקופ החדש, ננסי גרייס רומן, הוא בעל מראָה ראשית דומה לזו של האבל מבחינת גודלה, אבל בעל שדה רחב הרבה יותר, ויכולת לצלם חלקים גדולים מהשמיים בהפרדה גבוהה. שדה הראייה הרחב והמכשור המשוכלל מאפשרים לו לאסוף בחודש את כמות המידע שהאבל יכול לאסוף במאה שנים.
הוא יסרוק את השמיים באופן חסר תקדים, ויוכל לסייע לנו להתקדם לפתרון של תעלומות קוסמולוגיות כמו החומר האפל והאנרגיה האפלה, למצוא עוד כוכבי לכת רבים ברחבי שביל החלב ולעזור לנו להבין טוב יותר את המקום שלנו ביקום. זה גם טלסקופ החלל הראשון שנקרא על שם אישה, והאסטרונומית שזכתה לכבוד הזה הייתה מחלוצות התחום של טלסקופי חלל.
סרטון קצר של נאס”א על טלסקופ החלל רומן
(צילום: NASA)
סטודנטית עקשנית
ננסי גרייס רומן (Roman) נולדה בנאשוויל, טנסי ב-1925, אך ילדותה המוקדמת עברה על משפחתה בנדודים בעקבות עבודתו של אביה, שהיה גיאופיזיקאי ועבד בחברת נפט. הוא פוטר מהעבודה בשפל הכלכלי הגדול של 1929, ולאחר עוד קצת נדודים התיישבה המשפחה בבולטימור כשננסי הייתה בת 12, שם אביה קיבל משרה בשירות הגיאולוגי של ארצות הברית. אף שהאב היה מדען, את עיקר משיכתה לאסטרונומיה ייחסה לאמה, מורה למוזיקה במקצועה, שנהגה לצאת לטייל איתה בטבע, והראתה לה בלילות את קבוצות הכוכבים ותופעות אסטרונומיות כמו זוהר הקוטב. “היא הראתה לי גם צמחים וחיות, אבל האסטרונומיה היא שתפסה אותי”, סיפרה לימים.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
אלרגיה למזון: מגע של האלרגן בעור לא גרם לתגובה מסוכנת
הכוכב שיגלה איך נוצר החור השחור העצום במרכז שביל החלב
מחלות ללא גבולות: אבולה בקונגו
רומן אמרה בראיונות כי אסטרונומיה עניינה אותה מאז שזכרה את עצמה. בגיל 11, כשהמשפחה גרה תקופה קצרה בנוואדה, ארגנה מועדון אסטרונומיה לחבריה. היא גם נהגה לקרוא כל ספר שהשיגה בנושא, אבל ציינה כי "לא עברתי את השלב של חובבת אסטרונומיה. מעולם לא היה לי טלסקופ, או דחף מיוחד שיהיה לי טלסקופ. העניין שלי היה אקדמי יותר".
כבר בגיל חטיבת הביניים ידעה רומן שהיא תרצה לרכוש השכלה גבוהה בתחום האסטרונומיה. ואולם, כשסיימה תיכון, לא היו דלתות רבות פתוחות בפניה. לא כל האוניברסיטאות והמכללות קיבלו נשים ללימודי מדעים. גם המורים והיועצים ניסו לכוון אותה למסלולים "נשיים" יותר. היא התעקשה, ובסופו של דבר נרשמה לתואר ראשון במכללת סוורת’מור (Swarthmore) בפנסילבניה – אחת הראשונות בארצות הברית שהנהיגה לימודים מעורבים לגברים ולנשים.
יתרה מזאת, הייתה במכללה מחלקת אסטרונומיה חזקה, עם מצפה כוכבים. את המחלקה הוביל האסטרונום הידוע פיטר ון דה קמפ (van de Kamp), שגם ניהל את מצפה הכוכבים של המחלקה. לדבריה, גם הוא ניסה להניא אותה מלימודי אסטרונומיה, אבל זה לא עזר.
התעניינה באסטרונומיה מאז שזכרה את עצמה, ולא נתנה לאיש להסיט אותה מהדרך שבחרה. ננסי גרייס רומן בילדותה
(צילום: אוסף אישי)
דוקטור רומן
בתחילת 1946, חודשים אחדים אחרי סיום מלחמת העולם השנייה, סיימה רומן את לימודי האסטרונומיה בסוורת’מור. שם, לדבריה, היא קיבלה את העידוד הראשון להמשיך בתחום – גם אם הוא היה מסויג משהו. "ראש המחלקה לפיזיקה במכללה אמר לי ‘אני בדרך כלל מנסה לשכנע נשים שלא להמשיך בלימודי פיזיקה, אבל אני חושב שאולי דווקא את יכולה להצליח בכך'", כתבה לימים במאמר אוטוביוגרפי. היא המשיכה לדוקטורט באוניברסיטת שיקגו, שבדיוק פתחה מחדש את מחלקת האסטרונומיה שפעלה באופן מצומצם במלחמה, וכן את מצפה הכוכבים שלה, ירקס (Yerkes). את הדוקטורט עשתה בהדרכת ויליאם מורגן (Morgan), האסטרונום שהראה את קיומן של זרועות ספירליות בגלקסיה שלנו, שביל החלב. היא חקרה את תנועת הכוכבים הנעים בקבוצת "הדובה הגדולה".
גם במהלך הדוקטורט לא הכל הלך חלק. היחסים עם מורגן ידעו עליות וירידות, ובמשך ששה חודשים הוא לא החליף עמה מילה. כמה מחברי הסגל האחרים, במסווה של עזרה, השיגו לה הצעות למשרות הוראה במכללות אחרות, בתקווה שתעזוב את שיקגו בלי לסיים את הדוקטורט. אבל רומן התעקשה, סיימה את הדוקטורט ב-1949 ובסופו של דבר המשיכה לעבוד אצל מורגן במצפה הכוכבים ירקס, תחילה כעוזרת מחקר, ובהמשך כמרצה וחברת סגל. "אחרי שנתיים, יחידת המנהלה של האוניברסיטה התריעה שעוזרת מחקר אינה עבודה קבועה. הם צריכים לתת לי משרה, או שיהיה עליי להתפטר. אז נתנו לי משרה".
התעקשה לסיים, נשארה, ופרסמה את אחד המאמרים החשובים להבנת מבנה הגלקסיה שלנו. רומן במצפה הכוכבים ירקס של אוניברסיטת שיקגו
(צילום: אוסף פרטי)
מחקריה של רומן במצפה ירקס עסקו בין השאר במיפוי הכוכבים שדומים בגודלם לשמש שלנו (כוכבים מסוג G), באפיונם ובקביעת מהירותם. היא גילתה שכוכבים שיש בהם כמות קטנה יחסית של יסודות הכבדים ממימן והליום נעים לאט יותר מכוכבים שיש בהם כמות גדולה של יסודות כאלה, ויש לשתי הקבוצות מסלולים אופייניים שונים סביב מרכז הגלקסיה. המאמר שלה בנושא מ-1950 תרם להבנת מבנה הגלקסיה שלנו, ונבחר לימים לאחד ממאה המאמרים החשובים שהתפרסמו ב-Astrophysical Journal. במחקר בולט נוסף היא הבחינה כי הרכב האור של הכוכב דרקוניס AG שונה מאוד ממה שתועד במחקרים קודמים, מה שעזר לגלות כי מדובר בכוכב כפול, שבו ננס לבן וכוכב ענקי חגים זה סביב זה. "הוא נמצא במצב שבו ראיתי אותו רק כ-100 ימים כל 10 או 15 שנים, כך שהגילוי בהחלט היה מזל", סיפרה. "אבל חשוב באותה מידה שזיהיתי שיש פה משהו מעניין, וניצלתי את ההזדמנות שהמזל העמיד בדרכי".
ב-1955 פרסמה קטלוג של כוכבים מהירים, וכן שיטה לזהות כוכבים כאלה לפי הצבע שלהם, במקום בניתוח ספקטרלי מלא, שהפכה נפוצה ושימושית מאוד.
רדיו חזק
למרות הצלחתה המקצועית, העריכה רומן שהסיכוי שלה לקבל קביעות במצפה אינו גבוה, לאחר שגם כמה מעמיתיה הגברים התקשו למצוא משרה אקדמית עם קביעות, והחליטה לשנות כיוון. ב-1954 החלה לעבוד במעבדת האסטרונומיה של הצי האמריקאי, שם השתלבה בתחום החדש יחסית של אסטרונומיית רדיו. מצפה הכוכבים של הצי החזיק אז בטלסקופ הרדיו החזק ביותר בארצות הברית, עם אנטנה בקוטר 15 מטרים.
היא למדה ביסודיות את החומר התיאורטי בתחום החדש, והחלה לעסוק במיפוי של שביל החלב בתדרי רדיו מסוימים. לצד זה היא פיתחה שיטות לשימושים נוספים באסטרונומיית רדיו, כמו דיוק המדידה של המרחק לירח, ושימוש במדידות כאלה כדי לחשב במדויק את מסת כדור הארץ. כעבור זמן לא רב מונתה לראש המחלקה שעסקה בספקטרוסקופיה של גלי מיקרו.
רומן הייתה אחת היחידות עם רקע מוצק באסטרונומיה, בתחום שהיה שייך אז בעיקר למהנדסים שפיתחו את המכשור. היא עסקה לצד מחקריה בייעוץ לתוכניות רבות, אפילו בנושאים כמו חקר המעבר של גלי קול במים. אחת התוכניות שביקשו את ייעוצה הייתה תוכנית ונגארד (Vanguard) לפיתוח ושיגור לוויינים – עוד לפני השיגור של לוויין כלשהו. אף שהיא לא הייתה חלק מהתוכנית באופן רשמי, החשיפה הראשונה שלה לתחום הלוויינים עוררה אצלה שאלות בנוגע למחקר אסטרונומי מהחלל עצמו.
לא יכלתי לוותר על תפקיד שידעתי שיעצב את האסטרונומיה בעשורים הבאים. רומן (רביעית מימין) עם הצוות הטכני של טלסקופ החלל OAO, שנכשל אבל ממשיכיו סללו את הדרך להאבל
(צילום: NASA)
ב-1956 הוזמנה רומן לחנוכת מצפה כוכבים בארמניה, שהייתה אז חלק מברית המועצות. בהמשך התברר לה כי אחד המארחים בחר בה אישית בזכות התרשמותו מהמאמר על הספקטרוסקופיה של הכוכב דרקוניס. לאחר הנסיעה הוזמנה להרצות באירועים מדעיים רבים על הביקור הנדיר מעבר למסך הברזל, מה שהפך אותה לדמות מוכרת עוד יותר בקהילת האסטרונומים האמריקנית, וסלל את דרכה לתפקיד הבא.
ב-1959 פגשה בהרצאה עמית לשעבר ממעבדת הצי, שעבד כעת בסוכנות החלל, נאס”א, שהוקמה ב-1958. הוא שאל אותה אם היא מכירה מישהו שיהיה מעוניין לבוא לעבוד בנאס”א ולהקים תוכנית של אסטרונומיה מהחלל. "הרעיון לבוא להתחלה חדשה לגמרי ולהקים תוכנית שלדעתי היה לה סיכוי טוב להשפיע על האסטרונומיה ב-50 השנים הבאות היה אתגר שלא יכלתי לסרב לו", סיפרה בריאיון. "פירשתי את ההצעה שלו כהזמנה להגיש מועמדות, ולמרות שהיססתי כי ידעתי שתהיה לי פחות אפשרות לעסוק במחקר, לא הייתי יכולה לוותר על זה. הגשתי מועמדות וקיבלתי את התפקיד".
לראות רחוק
כפי שרומן חזתה, תפקידה בנאס”א היה הרבה יותר ניהולי מאשר מחקרי. היא מונתה לאחראית על מרכיבי האסטרונומיה בכמה משימות חלל מתוכננות, וכבר ב-1960 מונתה בפועל לאחראית על האסטרונומיה בסוכנות החלל, והייתה האישה הראשונה שנשאה בתפקיד ניהולי בכיר בנאס”א. אחד מתחומי אחריותה היה קשר עם קהילת האסטרונומיה האקדמית, והיא ביקרה באוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית, הציגה לחוקרים תוכניות של נאס”א למשימות חלל, וגם הקפידה להקשיב לצרכים שלהם ולשמוע על ציפיותיהם מההיבטים המדעיים של המשימות.
היתה מעורבת גם בפעילות האסטרונומית של תוכניות החלל המאוישות. רומן מתדרכת את האסטרונאוט באז אולדרין ב-1965, לפני שטס לחלל בתוכנית ג'מיני והיה האדם השני שדורך על הירח במסגרת תוכנית אפולו
(צילום: NASA)
היא לא זנחה לגמרי את המחקר: בהשפעת תפקידה החדש פרסמה ב-1959 מאמר חלוצי על האפשרות לגלות כוכבי לכת במערכות שמש אחרות באמצעות טלסקופ שיוצב בחלל, ויהיה מצויד במעין מכסה להסתיר את האור הישיר של כוכבים, כך שיהיה אפשר לראות עצמים חלשים סמוכים אליהם, כמו כוכבי לכת. מערכת כזו מומשה חלקית בטלסקופ האבל, ומערכת נוספת תהיה מרכיב חשוב בחיפוש כוכבי לכת רחוקים בטלסקופ החלל החדש, שנושא את שמה של רומן.
בשנות ה-60 הובילה רומן את שיגורם ופיתוחם של לווייני OSO – סדרה של לוויינים קטנים לחקר השמש. במקביל היא הובילה את הפיתוח של טלסקופ החלל OAO-1 – פיתוח שהתעכב ובסופו של דבר הניב טלסקופ שלא תפקד. הטלסקופ הבא בסדרה, OAO-2, שוגר בסוף 1968, והיה טלסקופ החלל המוצלח הראשון. ממשיכו, OAO-3, שנקרא גם קופרניקוס, היה טלסקופ חלל מוצלח מאוד שצילם בעל-סגול ופעל קרוב לעשור, עד 1981. בשנות ה-70 הייתה רומן אחראית על סדרת לוויינים לאסטרונומיה בקרני רנטגן, וכן הייתה מעורבת בשנות ה-60 וה-70 בפעילות אסטרונומית של משימות חלל מאוישות, בתוכניות ג’מיני, אפולו ותחנת החלל סקיילאב. היא גם הובילה את השימוש הראשון בטלסקופים מרחפים ברום האטמוספרה – תחילה בעזרת בלוני תצפית, ובהמשך על מטוסים.
הובילה את הפיתוח והשיגור של משימות חלל רבות. ננסי גרייס רומן עם דגם של לוויין OSO לחקר השמש, בתחילת שנות ה-60
(צילום: NASA)
משימת חלל נוספת שרומן הובילה הייתה הלוויין COBE (ראשי תיבות של Cosmic Background Explorer) שמדד את קרינת הרקע הקוסמית שנותרה מהמפץ הגדול. המדידות שלו איששו את תיאוריית המפץ הגדול והובילו להענקת פרס נובל בפיזיקה ב-2006 לשני המדענים שהובילו את הפרויקט המדעי, ג’ון מאת’ר (Mather) וג’ורג’ סמוט (Smoot).
הטלסקופ הגדול ביותר
כבר ב-1946 – יותר מעשור לפני שיגור הלוויין הראשון – הציע האסטרונום האמריקני ליימן ספיצר (Spitzer) שיגור של טלסקופ חלל גדול למחקרים אסטרונומיים (לימים נקרא על שמו טלסקופ חלל חשוב). עם הקמתה של סוכנות החלל הרעיון שב ועלה בכמה גרסאות, כולל טלסקופ חלל מאויש. בסוף שנות ה-60, לאחר הצלחתו של OAO-2, נרתמה רומן לרעיון והחלה לקדם את הפיתוח של טלסקופ חלל גדול, Large Space Telescope או בקיצור LST, עם מראה בקוטר שלושה מטרים. באותה תקופה נכנס לפעילות טיל סטורן 5 הענקי, ששיגר בני אדם לירח בתוכנית אפולו, והדגים את האפשרות לשגר גם טלסקופים גדולים בהרבה מאלה שהיו קיימים קודם.
רומן שללה את הרעיון של טלסקופ חלל מאויש, אבל הבינה את הפוטנציאל האפשרי של טלסקופ בלתי מאויש בחלל, והקימה את הוועדה הראשונה שהחלה לקדם את התוכנית, בהשתתפות אנשי הנדסה ואסטרונומיה. "מה שעשיתי היה להושיב יחד אוסף של אסטרונומים מכל רחבי ארצות הברית, עם מהנדסים של נאס”א, כדי שיתכננו משהו שהמהנדסים חושבים שיוכל לעבוד והאסטרונומים חשבו שיספק את הסחורה", סיפרה בראיון. "זאת הייתה תחילתו של המאמץ הרציני לקדם את טלסקופ החלל האבל".
פיתחה שיטות עבודה שמשמשות עד היום את נאס"א בפרויקטים גדולים. רומן לצד דגם של טלסקופ החלל האבל, אחרי שכבר היה לסיפור הצלחה
(צילום: NASA)
השלב המשמעותי הבא היה לגייס תמיכה בפרויקט. "התפקיד שלי היה לשכנע שזה פרויקט שכדאי להוציא לפועל. קודם את נאס”א, אחר כך את לשכת התקצוב, אחר כך את הזרוע הביצועית של הממשל, ואז את הקונגרס". משימת השכנוע לא הייתה קלה, אבל רומן, שחושלה מתחילת דרכה האקדמית, לא נרתעה מקשיים. לאחד מצירי הקונגרס שהתנגד לכך שמשלם המיסים יממן פרויקטים יקרים כאלה, היא השיבה כי "במחיר של ערב אחד בקולנוע, כל אמריקני יקבל 15 שנים של תגליות מרגשות". לימים הודתה כי החישוב אולי לא היה מדויק, וגם הטלסקופ היה יקר יותר מהתוכניות, כמובן. "אפילו אם זה מחיר של סרט פעם בשנה – אני חושבת שמבחינת ממצאים מרגשים האבל החזיר את ההשקעה והרבה יותר מכך".
סוכנות החלל אישרה בסופו של דבר את בניית הטלסקופ בתחילת שנות ה-70, אבל בהמשך קיצץ הממשל את התקציב והאסטרונומים, בהובלת רומן, נאלצו להילחם עליו ולצאת למסע שכנוע בקרב פוליטיקאים. הם התפשרו על גודל הטלסקופ, וסיכמו על מראה בקוטר 2.4 מטרים במקום שלושה, אבל הצליחו להעביר את הפרויקט. ב-1978 אישר הממשל עשרות מיליוני דולרים לבניית הטלסקופ עצמו, וזו הייתה נקודת האל-חזור, שממנה כבר לא היה מי שיעצור את המיזם.
בשנות העבודה הארוכות על LST, לצד עבודתה על פרויקטים רבים אחרים, פיתחה רומן שיטות עבודה שקיימות עד היום בפרויקטים גדולים של סוכנות החלל, והובילה את הקמתו של המכון המדעי של טלסקופ החלל, STScI, שגם הוא פועל עד היום. אחת ההחלטות החשובות ביותר שקיבלה בנוגע ל-LST הייתה לשלב בו את הטכנולוגיה החדשה יחסית של צילום דיגיטלי.
שיגור טלסקופ החלל רומן
(צילום: נאס"א)
העבודה בתפקיד ניהולי, ובמיוחד בפרויקט הענקי של טלסקופ האבל, חייבה את רומן לקבל החלטות קשות, ולא תמיד נעימות. גם סגנון הניהול שלה לא תמיד היה נעים. "הגישה הקשוחה והמציאותית שבה היא מאשרת תוכניות או דוחה אותן, גרמה לכך שיש רבים שלא אוהבים אותה בקהילה האסטרונומית", כתב עליה רוברט צימרמן (Zimmerman), בספר של ההיסטוריה של טלסקופ האבל. "לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי אם לא הייתי עקשנית", כתבה ב-2019 במאמר על חייה. "הבנתי בשלב מוקדם שאני לא דיפלומטית טובה. אני נוטה לומר את הדברים כפי שאני רואה אותם, בלי לרכך את הערותיי. אני מתייחסת לכולם באופן שוויוני, בלי להתחשב במעמד או בכוח הפוליטי שלהם. אני מנסה להקשיב לדעות סותרות ולהגיע להסכמות בדיונים, ושומרת על דיון ממוקד. לכן אנשים אהבו בדרך כלל להיות חברים בוועדות שניהלתי. הם לא הרגישו שמבזבזים להם זמן רב".
בתחילת שנות ה-80 החליטה נאס”א כי טלסקופ LST ייקרא על שמו של האסטרונום הידוע אדווין האבל (Hubble). לימים הדביק לה אחד מעמיתיה את הכינוי "אמא של טלסקופ החלל האבל", מעין השלמה לכינוי של ספיצר, שנודע כ"אבא של טלסקופ החלל".
טלסקופ החלל האבל
(צילום: shutterstock)
טלסקופ האבל שוגר בסופו של דבר ב-1990, ולמרות התחלה קשה שנבעה מתקלה בליטוש המראה, הוא היה - בעזרת כמה משימות תיקון ושדרוג - לאחד הפרויקטים המוצלחים של נאס”א ובחקר החלל בכלל, וממשיך לעבוד גם כיום, אחרי יותר מ-36 שנים(!) בחלל. בראיון ב-2017 אמרה כי גילוי החומר האפל הוא כנראה התגלית החשובה ביותר של הטלסקופ. חקר התופעה הזו הוא כעת אחת המשימות של הטלסקופ שנושא את שמה.
מורה ואשת לגו
בשלב שבו LST היה לטלסקופ האבל, ננסי רומן כבר לא הייתה בנאס”א. ב-1979, כשהייתה בת 54, היא פרשה מעבודתה כדי לטפל באמה המבוגרת. אבל היא המשיכה לעבוד כיועצת בנאס”א, וכן - למרות שלא הייתה צעירה - החלה ללמוד תכנות מחשבים. עם הידע החדש עבדה כיועצת גם בחברת טכנולוגיה שסיפקה שירותים למרכז גודרד של נאס”א. בסופו של דבר אמה הלכה לעולמה ב-1992. ב-1995, בגיל 70, חזרה רומן לנאס”א כמנהלת תחום הנתונים האסטרונומיים במרכז גודרד, עד לפרישתה ב-1997.
גם כשפרשה מסוכנות החלל היא לא הפסיקה לעבוד, והחלה ללמד מדעים בתוכניות מצטיינים לגיל חטיבת הביניים ותיכון, וכן ללמד מורים למדעים. במשך עשר שנים התנדבה בהקלטת ספרי אסטרונומיה עבור מוגבלי ראייה ובעלי קשיי קריאה.
רומן גם פעלה רבות לקדם נשים במדע, וגם לשלב אותן בסוכנות החלל. לימים אמרה שהיא מצטערת שלא פעלה יותר לשילוב נשים כאסטרונאוטיות בתוכנית החלל בתקופת אפולו. בסופו של דבר נשים ראשונות התקבלו להכשרת האסטרונאוטים של נאס”א רק ב-1978, והראשונה מביניהן, סאלי רייד (Ride) טסה לחלל ב-1983.
רומן קיבלה במהלך השנים פרסים ואותות הוקרה רבים. ב-1962 הייתה במחזור השני של מקבלות “פרס הנשים הפדרלי”, וקיבלה אותו מהנשיא ג’ון קנדי בבית הלבן. בהמשך סיפרה כי בגלל הטקס החמיצה הרצאה של האסטרונאוט ג’ון גלן (Glenn), על משימת החלל שלו, כשהיה האסטרונאוט האמריקני הראשון שהקיף את כדור הארץ. ב-2017 זכתה להנצחה נדירה כשחברת לגו ייצרה בובה בדמותה במסגרת סט של "נשות נאס”א", ורומן הגדירה את זה "הפרס הכיפי ביותר שקיבלתי". בשלב הזה היא כבר התמודדה עם מחלת הסרטן, וב-25 בדצמבר 2018 הלכה לעולמה, בגיל 93.
הפרס הכיפי ביותר. ערכת הלגו עם דמותה של ננסי גרייס רומן לצד טלסקופ החלל האבל
(צילום: LEGO)
"לאסטרונומיה יש לדעתי שני היבטים חשובים מבחינת בני האדם", אמרה בראיון חודשים אחדים לפני מותה. "אחת, היא מנסה לענות על שאלות שהעסיקו את בני האדם מאז שהתחלנו לחשוב, ובני אדם הסתכלו לשמיים ושאלו את עצמם מה הם רואים. בנוסף, אסטרונומיה היתה פתח להרבה חידושים לתועלת האדם. סרט צילום צבעוני, וצילום מהיר בצבע, היו חידושים שהאסטרונומיה דחפה קדימה".
ב-2020, במהלך העבודות על בניית טלסקופ החלל החדשני בשדה רחב, שכונה אז WFIRTS, ראשי תיבות באנגלית של "טלסקופ סקר שמיים בתת-אדום בשדה רחב" (Wide Field Infrared Survey Telescope), החליטה נאס”א לקרוא לו על שמה של ננסי גרייס רומן. תומס זורבוכן (Zurbuchen), שהיה סגן ראש נאס”א לעניינים מדעיים בעת ההכרזה שהטלסקופ יישא את שמה של רומן, אמר כי "המסירות והנחישות שלה תרמו לכך שנאס”א החלה לעסוק ברצינות באסטרונומיה, ולקחת אותה לגבהים חדשים. מגיע לשם שלה מקום בשמיים שהיא חקרה בעצמה ופתחה עבור רבים אחרים".
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
