תעלות השקיה נחפרו לאורך הנהרות הגדולים עוד מהעת העתיקה. צוות מחקר, בהובלתו של הגאו-ארכאולוג ד"ר ג'אפר ג'ות'רי, מהמחלקה לארכאולוגיה של אוניברסיטת אל-קאדסיה בעיראק ואוניברסיטת דרהאם באנגליה, גילה מערכת נרחבת של תעלות השקיה, באורך של עד 9 ק"מ, שתוארכו כבנות יותר מ-3,000 שנים.
4 צפייה בגלריה
חלק מתעלות ההשקיה שאותרו בסביבת העיר ארידו
(צילום: Antiquity/Cambridge University Press)
התגלית, נחשפה באזור ארידו (Eridu), ששכנה בדרום מסופוטמיה, היכן ששוכן קיום מחוז ד'י קאר (Dhi Qar) בדרום-מזרח עיראק. עצם גילויה של מערכת ההשקיה העתיקה ורחבת הידיים בעיר שנוסדה בסביבות שנת 5,400 לפנה"ס, מספק תובנות נדירות על האופן שבו חקלאים קדומים השקו את שדותיהם באמצעות מי נהר הפרת לפני אלפי שנים. גילוי זה לא רק משפר את ההבנה לגבי מערכות השקיה עתיקות, אלא גם מדגיש את כושר ההמצאה וההסתגלות של החקלאים בימי קדם.
שינוי במסלול הפרת בתחילת האלף הראשון לפנה"ס, הותיר את האזור יבש ובלתי מיושב, ובכך שימר את הנוף העתיק, בניגוד לחלקים אחרים של מסופוטמיה - "בין שני נהרות" מיוונית - שבהם נקברו מערכות השקיה ישנות יותר מתחת לתעלות חדשות יותר או משקעי נהרות. עם זאת, השינוי הזה היה גם מה שהוביל בסופו של דבר לנטישת העיר.
4 צפייה בגלריה
מפה טופוגרפית של מישור ההצפה המסופוטמי, עם מיקומה של העיר ארידו
(צילום: Antiquity/Cambridge University Press)
על ידי שילוב של מפות גאולוגיות, צילומי לוויין, צילום מזל"טים ועבודת שדה, זיהה הצוות למעלה מ-200 תעלות המחוברות ישירות לנהר הפרת העתיק. בנוסף, מופו במחקר שפורסם בכתב העת Antiquity יותר מ-4,000 תעלות קטנות יותר, המקושרות ליותר מ-700 חוות. רשת השקיה מורכבת זו משקפת את כישורי ניהול משאבי המים המתקדמים של חקלאים מסופוטמים קדומים, שהשתמשו בנוף הטבעי לטובתם, תוך התבססות על חלוקת מים שוויונית.
סוללות הנהר הגבוהות אפשרו למים לזרום על ידי כוח הכבידה אל השדות שמסביב, בעוד שמספר פיצולים באותן סוללות סייעו בהובלת המים על פני מישור ההצפה - אזור מישורי שהשתרע סביב שני עבריו של הנהר. הטכניקות הללו אפשרו לחקלאים לטפח יבולים משני עברי הנהר, אם כי הצד הצפוני היה מעובד יותר. הייתה זו מערכת השקיה שהתפתחה במשך מאות שנים, כשדוגמה נוספת למערכת שכזו ניתן לראות גם במצרים, שם התבססה כלכלת מצרים העתיקה במשך שנים רבות על יבולים שגדלו במישור ההצפה של נהר הנילוס.
התעלות דרשו תחזוקה שוטפת ומומחיות רבה כדי להמשיך ולהזין את השדות, מה שמצביע על כך שחלקים שונים של רשת ההשקיה היו בשימוש בזמנים שונים. צוות המחקר שואף להמשיך בחקר התעלות, במטרה לתארך כל תעלה ותעלה בניסיון להעמיק ולהעשיר את הידע על שינויים שחלו בשיטות החקלאות לאורך זמן. השוואת עיצובי התעלות לתיאורים מטקסטים עתיקים בכתב יתדות יכולה לספק תובנות נוספות לגבי היכולות החקלאיות במסופוטמיה.
