אם יוצא לך לטייל ביער או בשמורת טבע ולהיתקל בתהלוכה של זחלים על עץ האלה, כדאי לך מאוד לשלוף מצלמה, לתעד, ובעיקר להימנע ממגע. תהלוכן האלה הוא עש ממשפחת התהלוכניים, שזכו בשמם בגלל ההתקדמות של הזחלים בשיירה.
"זה מין שנפוץ באזורים שבהם מתפתחות אלות ממינים שונים. בישראל התהלוכן ניזון מאלה אטלנטית, אלה ארץ-ישראלית ואלת הבוטנה. הביצים של תהלוכן האלה מוטלות על ענפי אלה חשופים ומהן בוקעים הזחלים. לאחר 6–8 שבועות הם יורדים מהעץ", מסביר ד"ר גל יעקבי מהמכון להגנת הצומח במכון וולקני, שמוביל מחקר על תהלוכן האלה יחד פרופ' צבי מנדל, מומחה לחרקים ביער ואנטימיולוגיים, ומומחים נוספים מקק"ל.
לא מזיק, אבל מטריד
"מצד אחד, התהלוכן הוא חלק מהמערכת האקולוגית הטבעית, ומצד שני הוא גורם מפריע לבני אדם. כחלק מתהליך ההתפתחות של הזחלים נושרות ממנו שערות שגורמות לגירוי ולתגובות אלרגיות", אומר יעקבי.
"בקק"ל אנחנו מפרידים בין מזיקי יער למטרדים. מזיק יער הוא אורגניזם שפוגע בצמחייה, ומטרד כמו תהלוכן האלה אינו פוגע בצמחייה אבל עשוי לפגוע באדם", מסביר ניצן בירנבאום, מומחה בתחום מזיקי יער, מדור בריאות היער באגף הייעור בקק"ל. "השערות הצורבות שלהם הן בגודל מיקרוסקופי ונישאות ברוח. לכן אפשר לא לבוא איתן במגע באופן ישיר ועדיין לסבול מהתופעות. אפשר אפילו לשבת במקום שבו התהלוכה עברה ולסבול מאותן פריחות לא נעימות", הוא אומר.
בירנבאום מסביר שהבחירה של קק"ל לחקור את תהלוכן האלה ולבחון את הטיפול בו נבעה מההבנה ששטחי המחייה של עצי האלה בישראל מתרחבים. "הייעור בישראל מתפתח כל הזמן על ידי נטיעות וגם כחלק מדינמיקה טבעית של בתי הגידול. המגמה במשך השנים היא פחות עצים מחטניים ויותר עצים רחבי עלים כמו האלה הארץ-ישראלית והאלה האטלנטית, שנפוצות מדן ועד באר שבע. גם אלת הבוטנה היא חלק מפרויקט של קק"ל להשבת נטיעות שלה באתרים נבחרים להנאת הציבור".
"יש מעט מאוד מידע על תהלוכן האלה. מצאנו רק שני מחקרים שנעשו בארץ שהם בני למעלה מ-30 שנה. הבנו שבשביל להתמודד עם המטרד הזה בצורה טובה, אנחנו קודם כול צריכים ללמוד על החרק: מה מחזור החיים שלו, מתי הוא מתפתח, איך הוא מתנהג, האם יש סנכרון בין הלבלוב של האלה לפעילות שלו ומה רמת הסנכרון בתוך האוכלוסייה", מסביר בירנבאום.
ואכן, המחקר מנסה להבין את המאפיינים ואת דפוסי ההתנהגות של תהלוכן האלה וללמוד כיצד להתמודד איתו באזורים שבהם יש חשש למגע עם הציבור - דבר שנעשה כבר שנים עם מין נפוץ ומוכר יותר ממשפחה זו: תהלוכן האורן. "בניגוד לטיפול בתהלוכן האורן, שהוא מין שמתפתח בעיקר בחורף ולכן אפשר להדביר אותו בצורה בטוחה יחסית, כשמדובר בתהלוכן האלה הסיפור מורכב יותר כי הוא מתפתח באביב, במקביל להרבה מיני פרפראים אחרים", מסביר בירנבאום.
לייצר הפרדה כדי לצמצם פגיעה
"אנחנו עוקבים אחרי אוכלוסיות במקומות שונים בארץ, מהגולן והגליל ועד השפלה, כדי לבדוק האם יש הבדלים במופעים ובהתפתחות שלהם. העבודה מתבצעת במעבדה ובעיקר בשדה", אומר יעקבי. "המציאות מלמדת אותנו שהנוכחות שלו לא בהכרח מלווה את האלות – יש אזורים שבהם יש אלות והתהלוכן לא נמצא. אנחנו עדיין לא יודעים בדיוק מה משפיע על התפוצה שלו ועל הצפיפות של הפרטים", הוא מסביר.
מתוך המחקר מבקשים החוקרים להגיש המלצות מעשיות לגבי ניהול קהל במקומות שבהם מצוי תהלוכן האלה ובמקרה הצורך – להבין באילו אמצעים לטפל בו כדי לאפשר שימוש בתא שטח. "המטרה בסופו של דבר היא להגיע למצב של הפרדה בין האדם לתהלוכן, כדי שהאדם לא ייפגע, אבל אין כוונה לעשות פעולה אגרסיבית נגד התהלוכן", אומר יעקבי. "אנחנו מתמקדים באתרים שקולטים קהל ונותנים דגש לאתרים שבהם רמת הרגישות גבוהה, כמו בחניון לינה", אומר בירנבאום.
מדע אזרחי למען התמונה הגדולה
במשך שבע שנים נאספו בקק"ל נתונים על תהלוכן האלה, אך צוות המחקר נתקל בפערי ידע. "תוך כדי עבודה ראינו שחסר הרבה מאוד מידע שאפשר להשלים באמצעות 'מדע אזרחי' - הרבה מבקרים וחובבי טבע מטיילים ביערות ובשטחים טבעיים שיש בהם אלות, ולכן אנחנו מזמינים אותם להפנות אליהם תשומת לב ולדווח לנו", אומר יעקבי.
"עיבוד הנתונים שנקבל יוכל לעזור לנו ברבדים נוספים של המחקר: למשל אם נרצה לבחון את ההשפעה של הטמפרטורה או של המרחק מהים על התהלוכן – ככל שיהיו לנו יותר אתרי דיגום, הנתונים האלה יוכלו לעזור לנו לקבל תמונה מלאה יותר", הוא מסכם.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
