השנה הוענק פרס נובל לכלכלה להיסטוריון הישראלי-אמריקני פרופ' יואל מוקיר מאוניברסיטת נורת’ווסטרן. מוקיר הוא אחד ההיסטוריונים הכלכליים הבולטים של ימינו, והמחקר שזיכה אותו בשם עולם עסק בתנאים הנחוצים לצמיחה כלכלית, ובמיוחד כל מה שקשור להתקדמות טכנולוגית. אחד הממצאים החשובים שלו, שנידון בהרחבה בספרו "תרבות של צמיחה", הוא שאופיין של החברה והתרבות באנגליה של המאה ה-16 עד המאה ה-18 יצר כר פורה יחיד במינו לצמיחת קדמה טכנולוגית. הערכת הידע והחדשנות, שעמדה אז בלב התרבות האנגלית, הובילה אותה להיות לערש המהפכה התעשייתית, בשעה שתהליכי התיעוש ביבשת אירופה, ממש מעבר לתעלה הבריטית, היו איטיים הרבה יותר.
אך בזמן אמת לא כולם האמינו בכוח הכלכלי המחיה של הקידמה. אוכלוסיית האיים הבריטיים גדלה במהירות עצומה, והצמיחה הבלתי מבוקרת הזאת הביאה איתה אתגרים קשים, בדמות עוני ומחלות. היו מי שסברו שזה מעגל קסמים שאין ממנו מפלט.
אחד מגדולי הפסימיסטים הללו היה הכלכלן הפוליטי תומס מלתוס (Malthus), שהיום אנו מציינים 260 שנה להולדתו. הוא מוכר כיום בזכות התפיסות המדעיות החדשניות שהביא אל השיח הכלכלי, אך גם נודע לשמצה בתחזיותיו הקודרות, שמהלכות עלינו אימים גם מאות שנים אחרי שהלך לעולמו. האם צדק או טעה?
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
|לצלם את הכימיה בזמן אמת
רוצים לדעת מניין הכלבית שלי?
מי שתייה מהאוויר
חודש דרווין: לכל האירועים במכון דוידסון לחינוך מדעי
גשר בין מעמדות
תומס רוברט מלתוס נולד ב-13 בפברואר 1766 בכפר ווסטקוט (Westcott) שבמחוז סארי בבריטניה, השישי משבעת ילדיהם של דניאל והנרייטה מלתוס. סבו מצד אימו, דניאל גרהם (Graham), היה הרוקח האישי של המלכים ג’ורג’ הראשון וג’ורג’ השני. בזכות מעמדו הנציח הצייר ויליאם הוגרת’ (Hogarth) את הנרייטה (השנייה משמאל) ושלושת אחיה בציור הקלאסי "ילדי גרהם". הציור מייצג את השבריריות של תקופת הילדות, והוא הושלם רק אחרי שצעיר הילדים, תומס, מת באופן פתאומי, כנראה ממחלה.
5 צפייה בגלריה
הציור "ילדי גרהם" מייצג את השבריריות של תקופת הילדות. הבת הבכורה הנרייטה (שנייה משמאל) תגדל להיות אימו של תומס מלתוס
(איור: ויליאם הוגרת', נחלת הכלל)
דניאל מלתוס, אבי המשפחה, היה מיודד עם הפילוסוף הסקוטי דיוויד יום (Hume) ועם ז’אן-ז’אק רוסו (Rousseau), מחשובי התיאורטיקנים הפוליטיים של תקופת המהפכה הצרפתית. תומס הצעיר עשה את עיקר שנות ילדותו ונערותו בחינוך ביתי, ובהגיעו לגיל 16 החל ללמוד באקדמיית וורינגטון (Warrington) - מוסד דתי פרוטסטנטי שלא קיבל את מרותה של הכנסייה האנגליקנית.
בגיל 18 נרשם לקולג’ ישו באוניברסיטת קיימברידג’ - שם למד מתמטיקה כמקצוע ראשי, וגם זכה להערכה על הדרשות הרהוטות שנשא בכמה שפות. ב-1789 הוסמך לכמורה, דווקא בכנסייה האנגליקנית, והתמנה לכומר בקהילה מקומית בסארי. ב-1791 השלים את התואר השני וכעבור שנתיים התקבל לסגל הקולג’.
בהיותו כומר קהילתי, מלתוס נחשף מקרוב לעוני ולשיעורי התמותה הגבוהים במעמדות הנמוכים, ובכלל זה תמותת הילדים הגבוהה. המחזות הקשים שראה ניתצו את הנחות היסוד שעליהן גדל כבן למשפחה אמידה, ובמיוחד את הערכים שהקנה לו אביו, שהיה אופטימיסט חסר-תקנה שדגל בערכי שוויון וצדק וצפה לאנושות עתיד אוטופי אם תאמץ אותם במלואם.
הבדלי הגישות בין האב לבנו התחדדו אף יותר אחרי 1793, בעקבות פרסום הספר “חקירה בנוגע לצדק פוליטי”, שכתב הפילוסוף ויליאם גודווין (Godwin). במרכז הספר עמדה המשאלה שהחברה האנושית תאמץ מוסר עליון ותעניק חינוך לכול ושוויון מלא. בעקבות זאת, סבר גודווין, יעלו רמת החיים ותוחלת החיים - עד כדי כך שלא תהיה תועלת להביא דור חדש לעולם. כתוצאה מכך תתייתר המערכת השלטונית והמדינה תתפרק דה-פקטו. לא בכדי כונתה תפיסתו של גודווין "אנרכיזם פילוסופי" ויש הרואים בו את אבי האנרכיזם כולו. אגב, גודווין היה אביה של הסופרת מרי שלי (Shelley), מחברת "פרנקנשטיין" - שבבירור לא הייתה שותפה לאמונה של אביה בטוב ליבו של האדם.
5 צפייה בגלריה
בחיבורו "מסה על עקרון האוכלוסייה" תומס מלתוס התפלמס עם ויליאם גודווין, אף שהשניים כנראה לא נפגשו מעולם. הכריכה והעמוד הראשון של הספר
(צילום: ויקימדיה, Federico Leva)
מלתוס האב, דניאל, אימץ בלהט את רעיונותיו של גודווין, שבעיניו התיישבו על קו רעיוני זהה לזה של חברו רוסו, מאבות הנאורות המודרנית. אך המציאות היומיומית המרה שחווה תומס מלתוס באזורי העוני הובילה אותו לגבש תפיסת עולם נפרדת ושונה מזאת של אביו, שהייתה לדידו ריאליסטית ובמובנים רבים נחשבת פסימית. התפיסה הזאת משתקפת יותר מכול בחיבורו “מסה על עקרון האוכלוסייה”, שהתפרסם ב-1798 והתפלמס עם גודווין, אף שהשניים כנראה לא נפגשו מעולם.
כמה אנשים אפשר להאכיל?
בספרו ניסה מלתוס לפתח מסגרת מדעית ומתמטית שתתאר נאמנה את המציאות החברתית-כלכלית כפי שהוא הכיר אותה. המסר המרכזי העולה ממנו הוא שאוכלוסיית העולם מכפילה את גודלה כל 25 שנה, אך היקף ייצור המזון מתפתח הרבה יותר לאט. במילים אחרות, האוכלוסייה גדלה בטור גיאומטרי, או באופן אקספוננציאלי (מעריכי) - אם בפרק זמן מסוים היא מכפילה את גודלה פי 2, אחרי פרק הזמן הבא היא תהיה גדולה פי ארבעה, ואז פי שמונה וכן הלאה.
לעומת זאת, כמות המזון גדלה בטור חשבוני, או באופן ליניארי - כל צעד זהה בגודלו לצעד הקודם. הפער במגמות הללו יגרור בהכרח, לדבריו, עוני, רעב, מחלות ומלחמות. זהו לב ליבה של “המלכודת של מלתוס”, כך שמבחינתו השבחים הרבים שחלק גודווין לצדק ולחינוך הנאור רק מסיחים את הדעת מהגורל העגום הצפוי לאנושות. בהיעדר יכולת להתגבר על פער המשאבים - דינה נחרץ.
החיבור עורר הדים רבים בחברה הבריטית של ראשית המהפכה התעשייתית. מלתוס אומנם היה שמרן בבירור, אך מעולם לא הסתייג בגלוי מתהליכי התיעוש. קריאה מעמיקה בכתביו מלמדת שהוא לא האמין בקיומו של שום כוח חיצוני שיוכל לחלץ אותנו מהפח שכרינו לעצמנו. הכוח היחיד שעשוי להועיל, לדידו, הוא צמצום הילודה מתוך אחריות מוסרית, כדי שקצב ייצור המזון יצליח להדביק את גידול האוכלוסייה.
הגישה הזאת ערערה תפיסה יסודית מאוד בחברה הבריטית של זמנו, שדגלה במשפחות גדולות. הייתה זו תחילתו של רעיון תכנון המשפחה, וברבות השנים המחוקק הבריטי החל ליישם אותו בכך שצמצם את התמיכה הממשלתית שמעודדת משפחות עניות להביא ילדים לעולם.
ב-1804 נישא מלתוס להארייט, ונולדו להם שלושה ילדים - בכך יש שיטענו שמימש את תורתו הלכה למעשה כשהקים משפחה קטנה בהשוואה למה שהיה מקובל בתקופתו. שנה שלאחר מכן הפך לפרופסור הראשון בבריטניה העוסק בכלכלה פוליטית.
מלתוס נגד גודווין
חיבורו של מלתוס עורר מחלוקת רבה, אך בה בעת גם הניע דיון מעמיק המבוסס על עובדות ונתונים. בין השאר נודעה חשיבות רבה להשפעתו על חקר הדמוגרפיה ועל ההקפדה על איסוף נתונים שיטתי לצורך חקר האוכלוסין. לא בכדי, שנים אחדות לאחר פרסום הספר יזם חבר הפרלמנט, הכומר והסטטיסטיקאי ג’ון ריקמן (Rickman) שהושפע מרעיונותיו של מלתוס, את מפקד האוכלוסין הראשון בבריטניה. המפקד הזה אפשר לממשלה להקצות משאבים למטרות ציבוריות בצורה מחושבת ומתוכננת של משאבים. זו גם הסיבה לכך שמפקדים כאלה נערכים עד היום בכל רחבי העולם המערבי, לרבות ישראל.
במשך שנים נמנע גודווין מלהגיב לחיבורו של מלתוס, אף שהיה ברור ש"על עקרון האוכלוסייה" נולד בתגובה לטענותיו. רק ב-1820 הוא פרסם לבסוף חיבור בשם "על האוכלוסייה: חקירה בנוגע לכוחה של עלייה במספר בני האדם", שבו התעמת באופן חזיתי עם טענותיו של מלתוס. בחיבורו טען גודווין שלציפייה לכך שהאוכלוסייה האנושית תגדל בטור גיאומטרי אין אחיזה במציאות, ובוודאי לא מדובר במגמה כלל-עולמית.
גודווין ניסה בין השאר להגחיך את קביעתו של מלתוס על כך שגודל האוכלוסייה האנושית מוכפל בכל דור, וטען כי כדי שהמתמטיקה של מלתוס תתאים למציאות צריכים להיות שמונה ילדים לפחות בכל משפחה. גודווין עצמו, אגב, היה בן למשפחה גדולה במיוחד, ובה 13 ילדים וילדות - הרבה מעבר לרף שהוא עצמו קבע.
בשונה מגודווין, מלתוס התמצא היטב בסטטיסטיקה. הוא השיב שאין שום הכרח שלכל משפחה ומשפחה יהיו שמונה ילדים. כדי להגיע לקצב הגידול באוכלוסייה שמלתוס חזה, די בכך שיהיו 6-5 ילדים במשפחה ממוצעת, בשילוב עם השיעור הגבוה של תמותת הילדים בעת ההיא. אף שמלתוס הפריז בהערכת קיצב הגידול של האוכלוסייה בזמנו, נראה שעקרונית היה צדק בדבריו והגידול הגיאומטרי של האוכלוסייה לא היה בדיה מוחלטת: בתקופת מלתוס, אוכלוסיית העולם מנתה כמיליארד איש; מאה שנה אחר כך, מעט לפני השפל הגדול, הגיעה האוכלוסייה לרף של שני מיליארד; ב-1974 נולד התינוק ה-4 מיליארד, ובשלהי 2022 – נולדה התינוקת ה-8 מיליארד. המגמה המעריכית ניכרת במלוא הדרה.
5 צפייה בגלריה
תומס מלתוס זכה להערכה רבה, אך גם לביקורת. שניים ממבקריו הגדולים ביותר, ויליאם גודווין (מימין) וג’ון רמזי מק’קאלה
(איור: ויקימדיה, Dcoetzee)
בעשור האחרון לחייו זכה מלתוס לעדנה מקצועית ולהערכה, ובכלל זה שורה ארוכה של אותות הוקרה וחברות במועדונים אקדמיים נחשבים. מנגד עמדו חיצי הביקורת החדים ששילח בו הכלכלן ג’ון רמזי מק’קאלה (McCulloch) בעקבות אחד ממאמריו המאוחרים. מק’קאלה טען נגדו שמלתוס מנסה לכפות מסגרת מושגית שגויה על המחקר הדמוגרפי והכלכלי. הביקורת הזאת פגעה מאוד במוניטין המקצועי של מלתוס, אך הוא המשיך ליהנות מתמיכתם של אחדים מאנשי הרוח החשובים של תקופתו, בהם איש האשכולות ויליאם יוּאל (Whewell). מלתוס מת במפתיע מאירוע לב בעת ששהה בעיר המרחצאות באת’, ב-29 בדצמבר 1834. הוא היה בן 68 במותו.
מלתוס במבחן הזמן
אך במותו של מלתוס לא תם הסיפור, שכן כל תיאוריה צריכה לעמוד במבחן הזמן. האם תחזיותיו של מלתוס התאמתו או נכשלו? התשובה רחוקה מלהיות חד-משמעית, במיוחד לא מאז תחילת המאה העשרים.
כשמסתכלים אחורה על השפל הכלכלי הגדול שפרץ ב-1929, אפשר למצוא הקבלות בינו לבין המלכודת של מלתוס, למשל בקשר האפשרי בין גידול האוכלוסייה לאבטלה הגואה. המציאות הייתה כמובן הרבה יותר מורכבת, בין השאר משום שהתאוריה שלו נולדה בעיקר כתוצאה מהתבוננות בחברה הכפרית ופחות בזו העירונית. אחרי השפל הגדול הציג הכלכלן ג’ון מיינרד קיינס (Keynes) תיאוריה שהייתה מעין גרסה מתוקנת והרבה יותר אופטימית של תורת מלתוס. קיינס טען כי עוני ורעב אינם פרי הבאושים של הגידול הטבעי של האוכלוסייה, אלא הם נובעים מכשלי שוק ומהמדיניות המוניטרית של המדינה והבנק המרכזי – שניהם רכיבים בני-תיקון.
בשנים שחלפו מאז ניכר כי הגידול העצום שחל באוכלוסיית העולם לא הביא לקריסה כלכלית, ובמובנים מסוימים אפילו לגמרי להפך. מאז תום מלחמת העולם השנייה חלה ירידה ניכרת בכמות המלחמות באירופה ובעולם המערבי כולו, וגם העוני הצטמצם. עם זאת, יש קבוצה של “ניאו-מלתוסיאנים” שרואים באזורים העניים יותר של העולם, כגון אפריקה שמדרום לסהרה, ראיות לכך שמלתוס צדק, ושהגידול באוכלוסייה הוביל לתוצאות הרסניות.
מעבר לכך, נשמעה הטענה שייתכן כי תחזיותיו הקודרות של מלתוס ניתבו את האנושות לכיוון חיובי, אחראי ומוסרי יותר, שמנע מהן להתאמת. למשל, שיפורים טכנולוגיים ומבניים מאפשרים לחקלאות המודרנית להפיק הרבה יותר תוצרת מכל דונם אדמה בהשוואה לתקופתו של מלתוס, כך שקצב הגידול בתוצרת החקלאית גבוה בהרבה מכפי שמלתוס ציפה.
5 צפייה בגלריה
שיפורים טכנולוגיים ומבניים מאפשרים לחקלאות המודרנית להפיק הרבה יותר תוצרת מכל דונם אדמה בהשוואה לתקופתו של מלתוס. אישה עם לפטופ בשדה חקלאי
(צילום: Budimir Jevtic/Shutterstock)
מה שברור הוא שהשפעתו של מלתוס חרגה מהשטח הכלכלי, ושהוא השאיר את חותמו גם שנים אחרי מותו. אבי תורת האבולוציה צ’רלס דרווין, לדוגמה, הבין שבעלי החיים מתחרים על כמות משאבים מוגבלת, ועל כן רק הפרטים המותאמים ביותר לסביבתם שורדים ומעבירים את תכונותיהם לדורות הבאים.
בפתח ספרו “מוצא המינים” הקפיד דרווין לתת למלתוס קרדיט ראוי: “נעסוק במאבק הקיום בקרב כל היצורים האורגניים ברחבי העולם, הנובע באופן בלתי נמנע מכוח הריבוי הגיאומטרי הגבוה שלהם. זוהי תורת מלתוס, המיושמת על כל ממלכות החי והצומח. מכיוון שיותר פרטים מכל מין נולדים מכפי שיכולים לשרוד, ומכיוון שכתוצאה מכך ישנו מאבק חוזר ונשנה תדיר לקיום, הרי שכל יצור, אם הוא משתנה ולו במעט באופן המיטיב עימו, תחת תנאי חיים מורכבים ולעיתים משתנים, יהיה בעל סיכוי טוב יותר לשרוד, וכך ייברר באופן טבעי. לפי עקרון התורשה החזק, כל זן שנברר, ייטה להפיץ את צורתו החדשה והמשתנה”.
ברבות הימים הרעיונות הללו נדדו בחזרה בכיוון ההפוך, ממדעי הטבע למדעי החברה, אך בגרסה מעוותת. אוסף התיאוריות המכונות “דרוויניזם חברתי”, שהגו תיאורטיקנים כמו פרנסיס גלטון (Galton), יוסטון סטיוארט צ’מברלין (Chamberlain) והרוזן ארתור דה-גובינו (de Gobineau), אימצו את רעיונותיו של מלתוס על מלחמת קיום מתמדת כבסיס להפצת תפיסות עולם גזעניות וכוחניות. מהם ועד למשטרי האימים הפשיסטיים של המאה העשרים – הדרך הייתה קצרה. למרות זאת נזכור היום את מלתוס לא כפסימיסטים, אלא כאופטימיסטים מנוסים.
יהונתן ברקהיים, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
