במשך מאות שנים הציתו “מעגלי פיות”, טבעות של פטריות המופיעות במדשאות וביערות, את דמיונם של בני האדם. סיפרו עליהם, בין השאר, שהם נוצרים בשל ריקודים ליליים של פיות ויצורים מסתוריים אחרים, ושמי שנכנס לתוכם מסתכן במעבר לארץ הפיות. אפשר להבין מדוע התופעה העסיקה את אנשי ימי הביניים: בערב המדשאה נראית רגילה, ולמחרת בבוקר מופיע בה, כמו יש מאין, מעגל מסודר של פטריות.
מחקר חדש משבדיה מצא הסבר אפשרי לשאלה מדוע הפטריות מסתדרות במבנה של טבעת הולכת ומתרחבת, ולא מכסות את כל השטח: ייתכן שדפוס הצמיחה הזה נובע מתגובה לסביבה משתנה מתחת לפני האדמה.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
המוח הקטן של הלב
הסעודה האחרונה של פיינמן
שינה: מה נכון ומה רק נשמע נכון
תחילה נסביר שמעגלי הפטריות לא באמת נוצרים בן לילה. מה שצץ מעל הקרקע הוא רק גוף הפרי, מבנה הרבייה של הפטרייה. במבט על היצור השלם, החלק של הפטרייה שמעל פני הקרקע הוא כמו תפוח ביחס לעץ. ה”עץ” במקרה הזה הוא התפטיר, רשת קורים מסועפת ודקיקה שחיה בקרקע ולעיתים נשארת שם שנים רבות, מפרקת חומרים אורגניים וסופחת מהם משאבים. גופי הפרי שגדלים על פני השטח הם ”התפוחים”, המשמשים לרבייה ולהפצת נבגים – יחידות הרבייה של הפטריות.
מעגל פיות בטבע
(צילום: FotoHelin, shutterstock)
ניסוי שלם בתוך יצור אחד
החוקרת הבכירה במחקר, ד”ר האנה יוהנסון (Johannesson) מאוניברסיטת שטוקהולם, תיארה בעבר את מעגלי הפיות בתור “ניסוי אבולוציוני שלם בתוך יצור אחד”. מעגל כזה מתחיל כשנבגים נוחתים על הקרקע ונובטים. מהנבגים צומחים קורים דקיקים, וכאשר שניים מהם נפגשים הם יוצרים יחד תפטיר שמתפשט לכל הכיוונים. אם תנאי הקרקע דומים בכל האזור ואין מכשולים, תתקבל צורה מעגלית. לבסוף, אם הלחות והטמפרטורה מתאימות לכך, גופי הרבייה של הפטריות מופיעים מעל חזית הצמיחה וחושפים לעינינו את “מעגל הפיות”.
כדי לגלות מה מתרחש מתחת לפני האדמה, החוקרים בחנו שני מעגלי פיות של הפטרייה צנימית אוריאדה (Marasmius oreades) בבית קברות בעיר אופסלה שבשבדיה. הם אספו דגימות קרקע ממרכז המעגל, משוליו וממחוצה לו, וריצפו את כל ה-DNA שנמצא בהן. לאחר מכן הם חיפשו ברצפים את ה-DNA של הפטרייה.
התוצאות הראו שרוב ה-DNA של הפטרייה נמצא בשולי המעגל, במיוחד בחלקו החיצוני. במרכז המעגל ומחוצה לו נמצאו רק כמויות זעירות של DNA. המסקנה שהסיקו מכך החוקרים היא שהתפטיר לא גדל כמו שטיח שמכסה את כל השטח, אלא יוצר טבעת חיה שמתקדמת החוצה בהדרגה.
החוקרים בחנו שני מעגלי פיות של הפטרייה צנימית אוריאדה בבית קברות בעיר אופסלה שבשבדיה. אחד המעגלים שנבחנו במחקר
(צילום: מתוך המאמר Olsson et al. 2026)
לברוח מאזור עוין
בשלב הבא החוקרים ביקשו להבין מדוע הטבעת ממשיכה להתפשט החוצה. אחת ההשערות הייתה שהאזור שמאחורי חזית הצמיחה נעשה עוין לפטרייה, אולי משום שהיא כבר ניצלה את המשאבים בו, או הותירה אחריה חומר שמעכב את התפתחותה. החוקרים ביצעו ניסויי השתלה שבהם חפרו חלקים מחזית הצמיחה והעבירו אותם למקומות שונים: חלקם נשתלו במרכז המעגל, חלקם הוצאו אל מחוצה לו וחלקם פשוט סובבו במקומם.
לאחר 14 חודשים חזרו החוקרים לבדוק לאן צמח התפטיר. הם גילו שהחלקים שהועברו למרכז המעגל הצליחו לצמוח, ולכן נראה שמרכז המעגל לא נשאר עוין לפטרייה לאורך זמן. גם חלקים שהועברו אל מחוץ למעגל המשיכו לגדול. רוב התוצאות התאימו להסבר שהחוקרים כינו "בריחה זמנית". לפי ההסבר הזה, באזור שמאחורי חזית הצמיחה נוצרים תנאים שמקשים על הפטרייה לגדול, ולכן היא נאלצת להמשיך קדימה אל קרקע חדשה. לאחר זמן מה התנאים במרכז משתפרים והפטרייה יכולה לצמוח שם שוב.
מעגל פיות בטבע
(צילום: MMCRP, shutterstock)
עדיין לא ידוע בוודאות מה יוצר את ההפרעה בקרקע. ייתכן שהפטרייה מנצלת חומרי מזון, מפרישה חומר שמעכב את צמיחתה, או שאולי היא משנה את אוכלוסיית היצורים הזעירים שחיים סביבה. המחקר אומנם לא פותר את התעלומה לחלוטין, אך הוא מצמצם את ההסברים האפשריים ומראה שמעגל הפיות הוא מבנה פעיל ומשתנה. התפטיר יכול להישאר בקרקע במשך שנים רבות ולהתרחב מעט יותר בכל עונה, ולכן מחפשי פטריות עשויים למצוא פטריות באותו אזור גם בשנה הבאה, אם כי לא בהכרח בדיוק באותה נקודה. אז אולי הפיות לא באמת רוקדות שם, אבל מתחת לפני הקרקע, הפטרייה בהחלט אינה עומדת במקום.
אילנה קוזמינסקי, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
